אתמול פורסמה הסקירה השנתית של הביטוח הלאומי הבודקת, בין היתר, את השפעת הקיצוצים חסרי התקדים בתשלומי הביטוח הלאומי על עוני ואי שוויון בישראל. לא צריכים להיות חכמים מידי כדי להבין שהקיצוצים שנעשו השפיעו על רמת העוני בישראל. קיצוץ של 20% בקצבאות ילדים, או תשלום דמי אבטלה רק ל-25% מן המובטלים, וקיצוץ בקצבאות הזקנה מטבעם גורמים להעמקת העוני.
הסקירה ארוכה וממצה, רותי סיני מסכמת מקצת הממצאים. רציתי להדגיש שני ממצאים, האחד, אחוז מקבלי דמי אבטלה מקרב הבלתי מועסקים, ב-1997 חצי מן הבלתי מועסקים קיבלו דמי אבטלה, עד 2001 היה האחוז הזה מעל לארבעים. שני שרי האוצר האחרונים אשר מציעים תוכנית כלכלית כל רבעון, בערך, פעלו כך שאחוז זה יקטן ל-37 אחוז ב-2002, ול-25 אחוז ב-2003. כמובן שפעולה זו מפחיתה את ההוצאה הממשלתית בכמה מאות מיליונים בשנה שאותם אפשר לחלק למקורבים למיניהם.
הממצא השני שיש לתת עליו את הדעת הוא מיקומה היחסי של ישראל בהוצאות רווחה כאחוז מהתוצר הלאומי. אילו הייתי שואל אתכם/ן היכן אנו ממוקמים בטבלה זו, סביר שהייתן/ם אומרות/ים במקום גבוה. אבל כמו בהרבה דברים אחרים מדינת הרווחה הישראלית היא דלה ומצומקת בהשוואה לאחרות. בשבדיה, דנמרק, צרפת, שוויץ, גרמניה, נורבגיה, אוסטריה, פינלנד, איטליה, אנגליה, בלגיה, הולנד, פולין, יון, לוקסמבורג, ניו זילנד, ספרד, צ`כיה, איסלנד ופורטוגל, הוצאות הרווחה כאחוז מהתוצר גבוהות מאשר בישראל. בקנדה, אוסטרליה, אירלנד, יפן, ארה"ב, סלובקיה, טורקיה, מקסיקו וקוריאה האחוז נמוך יותר.
אנו לא רחוקים מהמצב בארה"ב עוד קיצוצים באחוזים בודדים נגיע למחוז החפץ הנכסף שלנו מדינת רווחה כמו ארה"ב, כדי להשתפר לרעה ולהגיע למצב של תורכיה נצטרך לעבוד קצת יותר קשה אבל נראה לי שזה בגדר האפשרי. ובקצב הנוכחי זה לא ייקח יותר מכמה שנים, ותודה למי שהביאנו עד הלום.