קללת הצמיחה

מישהו נרדם בעריכה בעיתון "הארץ", מקבץ של שלשה מאמרים אנטי ניאו ליברלים בגיליון אחד. פרופ` אפרים קליינמן, פרופ` לכלכלה מהאוניברסיטה העברית, כותב  במאמרו "צמיחה המגדילה קיטוב"

"הצמיחה, אומרים לנו, תענה על הכל. היא תאפשר הורדת מסים, הקטנת החוב הלאומי, הגדלת ההוצאות לתשתית, וכמובן גם צמצום הפערים הכלכליים וממדי העוני. יפה עשה איפוא בנק ישראל, שבסקירה החצי-שנתית האחרונה שלו התריע על כך שהתחדשות הצמיחה המסתמנת במשק לא חילחלה במידה שווה לכל שכבות הציבור ועלולה דווקא להרחיב את הפערים הכלכליים".

קליינמן יוצא נגד תיוג המובטלים כטפילים וקורא לחזק את רשת הבטחון הסוציאלית על מנת לתמוך במובטלים ובעובדים בעלי שכר נמוך שאינם יכולים לשפר את שכרם בכלכלה הגלובלית.

עמירם גיל, פעיל בעמותת "קו לעובד" וסטודנט למשפטים, מתאר את מלחמתו של האוצר בראשות אורי יוגב בעבודה המאורגנת:

"ואמנם, בשנתיים האחרונות – שבהן נשברה העבודה המאורגנת, על פי יוגב – ניכרו הישגים מרשימים בתחום: ישראל עקפה את ארה"ב במדד הפערים החברתיים הגבוהים במערב; שיעור האבטלה האמיר לשיא בלתי רשמי של כ-16%; כחמישית מהילדים הוכרו כעניים; ולעומת זאת, החלו להיראות ניצנים של "צמיחה", אשר בנק ישראל הכריז לאחרונה כי היא משרתת בעיקר את השכבות החזקות. יוגב ושותפיו נמצאים בדרך הנכונה מבחינתם". 

ורותי סיני סוקרת את ספרו של יוהנו שטראסר "כאשר העבודה אוזלת לחברת העבודה" (ספר שזכה לסקירה נרחבת של יהודית קנולר באתר הזה, יהודית סקרה גם את ספרה של ויויאן פורסטר העוסק גם הוא בתזת "קץ העבודה").

"הכשל העיקרי במדינות המתועשות אינו בחוסר יעילות ואובדן כושר התחרות, כפי שנוהגים פוליטיקאים ומעסיקים לטעון, אלא בעודף ייצור שאין לו דורשים, סבור שטראסר. לכן אין רלוונטיות לדרישות חוזרות ונשנות להתייעלותם של מקומות עבודה באמצעות הוזלת עלות העבודה, דהיינו הורדת שכר והפחתת הטבות סוציאליות. אלה, לטעמו של שטראסר, פועלים פעולה הפוכה – הם רק מכווצים את יכולת הקנייה של העובדים ומגבירים את האבטלה".

רותי סיני מציעה לנתניהו להוסיף את ספרו של שטראסר למדף הקריאה שלו, אני מניח שהוא יושלך לתחתית ערימת ספרי המלחמה בטרור והביוגרפיות של נירון ותאצ`ר.