לא תמיד קואליציות

אנחנו לא לבד מול הבנק

כעת לאחר שהציבור בישראל כבר מתחיל להבין כי המדיניות הכלכלית כלפי משקי הבית נקבעת בבנקים בישראל, כאשר מתחילה התודעה הציבורית להתעורר על העמלות, על ניגוד העניינים שבניהול קופות הגמל על ידי הבנקים, על חובות מסופקים ומשכורות עתק נדמה כי הגיע העת לפעול.
הפעולה הנדרשת לפעולה מול הבנקים בישראל מבוססת על שני תנאים מרכזיים.
יצירת קואליציה רחבה ביותר של ארגונים חברתיים ואזרחיים ויצירת שפה חברתית-כלכלית מובנית לכול, קרי, הוצאת הדיון אודות הבנקים בישראל מעמודי שוק ההון לקדמת הדיון הציבורי.
יצירת כוח חברתי-אזרחי רחב המעורר את הציבור לבעיה היא ראשית הדרך. זהו אתגר לא קטן להביא לפעולה משותפת קואליציה של ארגונים אזרחיים כשלכל אחד מהם משנה כלכלית סדורה אבל זהו הסיכוי היחיד לא להיות לבד מול כול הבנק.
מול הגוף החזק ביותר במדינה, חזק מכל ממשלה ויחסית לתל"ג הוא מהארגונים החזקים בעולם, קשה ובלתי אפשרי יהיה להתמודד עם ארגונים חברתיים בלבד. מי שפעיל בהם מכיר את כוחם, יודע את התשובה.
באין אלטרנטיבה ופעולה, כשחלוקת השלל נספרת, כשמעטים הם בעלי האומץ הציבורי ובכלל זה מוסדות אקדמאיים להילחם בבנקים אין ספק כי לעיתים "אויב אויבי הוא ידידי", לפחות בכל הקשור להצפת הבעיות.
תומכי משק ציבורי מול שוחרי השוק החופשי מבינים היום כי הבנקים בישראל בולמים את צמיחתו של המשק בישראל ומנהלים את הכסף של כולנו כשברקע הולכים ותופחים חובות ענק של למעלה מ- 61 מיליארד שקל. חלק מהחובות זוכה להגדרות שונות, חובות מסופקים, חובות בעייתיים או חובות שנמחקו לקבוצת מקורבים אבל לא לבעל המכולת ממול.
שומרי הסף של נכסינו העבירו רק בשנה שעברה 28.3 מיליארד שקל ל- 18 לווים בלבד- זה ממוצע של 1.6 מיליארד שקל ללווה . לכך יש להוסיף את דוח מבקר המדינה שפסק השבוע נחרצות כי את קופות הגמל שלנו הם מנהלים מתוך ניגוד עניינים גמור.
הישארות הנושא החשוב הזה בידיהם של כתבי כלכלה ושוק הון בלבד ממעטים את הסיכוי שציבור רחב בכלל יבין בכלל מה פשר המושג "תשואה על ההון" ומה קורה בנושא שמשפיע על כלל החברה הישראלית.
שאלת הבנקים בישראל היא קודם כל סוגיה חברתית הרבה לפני שהיא סוגיה כלכלית. השפעתה על משק הבית של כולנו, על הרגלי העבודה שלנו, על שעות העבודה שלנו, על השעות שאנו מקדישים למשפחתנו- סוגיות אילו מושפעות קודם כל מעמדת הבנקים: בריבית רצח על המינוס הנצחי שלנו, על המשכנתא שכולנו לוקחים, ועל ניהול העסק הקטן והבינוני שלנו.
הפעילות הנדרשת תתפרש על פני שלושה מרחבים: המרחב הציבורי, המרחב החקיקתי והמרחב המוסדי.
במרחב הציבורי נתבע את הוצאת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מידי הבנקים. אחרי עשרים שנים בהם שוררת התעלמות ושתיקה גדולה ממסקנות ועדת בייסקי- דו"ח אגרנט של הבנקים בישראל, הגיע שעת היישום. נפעל לביצוע מהלך אזרחי-צרכני מול הבנקים תוך ארגון ותודעה.
במישור החקיקתי יש לבדוק את האפשרות לבחון מה ניתן לעשות מול חוק הבנקאות, פתיחת חשבון חסכון באשראי וצמצום מרוחי הרווח של הבנק, צו הריבית יבחן שוב.
במרחב המוסדי יש לפעול להכרזת שני הבנקים הגדולים כדואופול, פיקוח על מחירי העמלות, שילוב משקי הבית והעסקים הקטנים במועצות המייעצות שליד המפקח על הבנקים והנגיד, לצד המועצה הישראלית לצרכנות, הרחבת הסמכות בידיו של המפקח על הבנקים, ולא רק חובת ידוע על העלאת העמלות כפי שזה כיום.
בשבוע הבא, מזומנת לנו הזדמנות לעורר את הדיון על הבנקאות הישראלית ועתידה בשטח, ברחוב, עם האנשים. באוהל שיוקם בכיכר רבין בשבוע הבא לא ידברו בעניינים מדיניים וביטחוניים אלא סביב הביטחון הכלכלי של כולנו הנובע לא מעט ממדיניות הבנק.

משה קריף

בה
כלקוח שזקוק לשירותי הבנק גם אני מצטרף לכתבות שלכם והאמת שהבנקים ממוטטים כל חלקה טובה במדינת ישראל
יוצרים מצב בלתי נסבל לגבי עמלות וריביות שנהנים בסככה רחבה וגיבוי ממשלתי לנו האזרחים הקטנים אין את היכולות ואת המש אבים להתנגד לכוח ההרסני הזה היה טוב והלואי שברבות הזמן יקום גוף שיתייצב כמו חומת מגן
לטובת האזרח ויצור בלוק חוסם לגובה הריבית וגובה העמלות שנהפכו להפקר וימים יגידו
תודה שנתתם לי חלון להביע את דעתי
יום טוב
משה גולן רמת גן