מומחיותו של הפרשן הכלכלי הבכיר

יוסי דהאן

במאמר מביך ומבולבל על מערכת החינוך כותב העורך הכלכלי הבכיר של "הארץ" את הדברים:

"התגובה הקלה ביותר היא לטעון – וזה מה שעושה לימור לבנת ועשו שרי החינוך לפניה – שההישגים הנמוכים הם תוצאה של מחסור תקציבי. אך אין זה נכון. כסף יש דווקא. כל השוואה בינלאומית מלמדת, שההוצאה התקציבית לתלמיד בתחום החינוך גבוהה בישראל יותר מברוב מדינות המערב".

הקורא התמים לא יטיל ספק באמירות מסוג זה כאשר הן נאמרות בבטחון מוחלט כל כך על ידי עורך כלכלי בכיר. אולם כמו במקרים נוספים גם הפעם אל תסמכו על מה שמוצג על ידי שטרסלר כעובדות מוצקות ובלתי שנויות במחלוקת.

בנייר מחקר השוואתי הבוחן את את ההוצאה הלאומית לחינוך בישראל, מפריכים שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס את טענתו של שטרסלר שזכתה להפצה גם באמצעות גורו חינוכי אחר, דר` דן בן דוד. וכך הם כותבים:

"

"הטענה כאילו יש במערכת החינוך הישראלית יותר מדי כסף, מתבססת על השוואת גודל ההוצאה הלאומית לחינוך, במונחי תמ"ג, בישראל ובארצות המערב. בשנת 1998 עמדה ההוצאה הלאומית לחינוך בישראל על 9.2% תמ"ג (בשנת 2000 עלה השיעור לשיעור של 9.8%), ואילו בארצות ארגון OECD — על 5.7%.3 לכאורה, אם כן, ההשקעה היחסית בישראל גדולה יותר. אלא שבישראל, משקל קבוצת הגיל הצעירה, זו של תלמידי מערכת החינוך, גדול יותר מאשר בארצות רבות במערב, ולכן אין זה מפתיע שההוצאה היחסית גדולה יותר גם היא. כאשר בודקים את ההוצאה הלאומית לחינוך לתלמיד, מתברר כי באף אחד משלבי החינוך הבסיסיים הקדם-יסודי, היסודי והתיכון אין ההוצאה הלאומית לחינוך לתלמיד בישראל גבוהה באופן מיוחד. בחינוך היסודי, ישראל נמצאת מעט למעלה מהממוצע בארצות OECD, ואילו בקדם-יסודי והתיכון היא מתחת לממוצע. דרג החינוך היחיד שבו מיקומה של ישראל הוא גבוה אך לא הגבוה ביותר — הוא ההשכלה הגבוהה (נזכיר כי רק מיעוט מקרב בני הנוער הישראלים נהנה מן ההשכלה הגבוהה)".

חשוב להדגיש שמשנת 2002, שנת עריכת ההשוואה, קיצצה הממשלה מתקציב החינוך למעלה ממיליארד וחצי שקלים.

שטרסלר עשה לו מנהג קבוע לעוות נתונים כלכליים על מנת לקדם אידיאולוגיה כלכלית אולטרה ימנית. בעבר הוא נהג לכתוב כל כמה חודשים את אותו מאמר המצביע על כך שלמקבלי הבטחת הכנסה, הפרזיטים זוללי הקצבאות, משתלם יותר ליהנות מחיי התענוגות כמובטלים על פני יציאה לעבודה. גם הנתון הזה היה מופרך, אולם האוצר הפך את השקר הזה של שטרסלר לכלי מדיניות ותעמולה מרכזי בהתקפה על מדינת הרווחה.

יש להניח ששטרסלר מודע להפרכות טענותיו אולם זה לא מפריע לו בהמשך הפצת בדותותיו.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איריס

    מאמר חשוב. ממה שאני מבינה במילים אחרות: מדינת ישראל משקיעה מעט בחינוך הבסיסי, כך שהעשירים או בעלי היכולת (שרובם גם אשכנזים) יכולים להשלים את החסר וכאשר ילדיהם מגיעים לאוניברסיטה הם יכולים להינות מתמיכה ממשלתית גדולה יותר סוף סוף.
    בברכה
    איריס

  2. דני זמיר

    המצב חמור יותר משום שברמת ההשכלה הבסיסית (עד סוף י"ב) שבה ההשקעה הכספית הממשלתית אינה מספקת, ההשלמה למערכת הלימודית מתבססת על עזרה בבית של ההורים (אם יש להם הכלים והזמן) או של מורים פרטיים (אם יש להורים כסף). לכן ברגע שנולדת בבית לא מבוסס או בבית שהוא גם לא מבוסס וגם אין להורים יכולת או פנאי לסייע לך, גורלך במובנים רבים נחרץ.
    הפתרון למצב זה אם אנחנו מבינים את חומרתו וסכנתו (ובהתחשב בכך שהפתרון המערכתי הראוי של מימון ממשלתי של מערכות תומכות בהיקף ראוי לא נראה באופק) הוא פיתוח "מלמטה" של מערכות תומכות בהיקף נרחב באזורי מצוקה מובהקים, מערכות שיקיימו השלמה למה שמערכת החינוך הישראלית אינה מקיימת. מערכות כאלו קיימות בין אם בדוגמאות של עמותת אלון או של גרעיני "יחד" בטבריה או עפולה, או גרעיני נח"ל הנמצאים ב"פרקי משימה", וגופים נוספים שרובם ככולם מבוססים על התנדבות ורצון טוב, וגם על כספי מימון וסיוע של פילנטרופים. נוצר איפה אבסורד שחלק משמעותי ממערכות התמיכה האלו נתמכות ע"י גורמים פרטיים רבי הון שיש להניח שחלק ניכר מהעוצמה הכספית שצברו, הוא תולדה של השיטה הכלכלית הנוהגת שמעבירה להם או מותירה בידם כספים שיכולים היו להיות מופנים לחינוך ושמראש היו מייתרים את הבעייה….
    אני חושב שמי שמוטרד מהמצב הקיים ומרגיש מחוייבות חברתית לא יכול להסתפק במאבק פוליטי לשינוי סדרי הקצאת התקציב אלא צריך גם לסייע בעצמו באופן מעשי, עד שיבואו ימים טובים יותר, למערכת התומכת החלופית.