דו"ח דוברת - על המהפכה העסקית של החינוך

כמה הערות ראשוניות בעקבות "המהפכה החינוכית" של דו"ח דוברת. (הקובץ בן 111 עמודים).

אכן מדובר במהפכה אולם מדובר במהפיכה ניהולית כלכלית אנטי חינוכית. זה לא מקרי שבראש הוועדה עומד יושב ראש תאגיד ישראלי  והדו"ח נפתח בציטוט מתוך דברי לואיס גרסטנר, יושב הראש לשעבר של חברת IBM.

ברוח הזמן האידיאולוגיה המרחפת מעל הדו"ח היא אידיאולוגית השוק שעיקריה התייחסות לבתי הספר כאל יחידות כלכליות יצרניות המתחרות ביניהן על פי כללי התחרות בשוק החופשי.

על פי הדו"ח בתי הספר ייהנו ממידה רבה של אוטונומיה כלכלית ניהולית בניהול וגיוס משאבים כאשר המנהל הוא דמות אוטוריטרית בעלת סמכויות נרחבות מאד, להורים למורים ולתלמידים אין שום מקום בקביעת אופיו של בית הספר.

הוועדה ממליצה להעניק את כל סמכויות ניהול בית הספר למנהל, הוועדה דחתה את הרעיון שלבית הספר יהיה ועד מנהל הכולל נציגי קהילה, מורים הורים ותלמידים (זה כנראה דמוקרטי מידי ולא יעיל). המנהל הכל יכול ייהנה, בין היתר, מסמכות להחתים שיעור קטן של מורים על חוזה עבודה אישי שלא על פי ההסכמים הקיבוציים.  זו כמובן טקטיקת "רגל בדלת" התחלת יצירת שני מעמדות בחדר המורים. הניסיון הישראלי מלמד ששיעור החוזים האישיים רק הולך וגדל עם השנים וכוחה של העבודה המאורגנת הולך וקטן. (ראו לדוגמה מה שהתרחש בענף העיתונות, מה קרה למעמדם הכלכלי והמקצועי של העיתונאיות והעיתונאים בעקבות החדרת החוזים האישיים כחלופה להסכמים קיבוציים).

הוועדה ממליצה על מדיניות פתיחת אזורי הרישום. כלומר תחרות בין בתי הספר.  בתי הספר יתחרו ביניהם על התלמידים. בתי הספר מעדיפים תלמידים "חזקים" על פני "חלשים", אותם יותיר כל בית ספר לבתי הספר האחרים. הוועדה מדברת על "בחירת הורים מבוקרת", גם כאן הניסיון מלמד שאין בקרה בישראל לא בחינוך ולא במערכות שלטוניות אחרות. במסגרת התחרות, מנהלי בתי הספר ימצאו דרכים יצירתיות למיין את "החלשים" אל מחוץ לשערי בית הספר. (אגב בדו"ח בוטלה מדיניות "כור ההיתוך" – האינטגרציה, כלאחר יד. היא חוסלה על ידי הכרזת הוועדה על ביטול חטיבות הביניים).

בתי הספר יהפכו מעתה למכווני תוצאות הכל יימדד ויוערך בסרגל כמותי. לא רק הישגים לימודים, אלא גם הפנמת ערכים. הוועדה כל כך אובססיבית בעניין המדידה עד כדי כך שהיא ממליצה להעריך בתי ספר על פי סטנדרטים ערכיים כגון יושר, אמינות והתחשבות בזולת. (מעניין יהיה לראות את סרגלי המדידה המדעיים הללו המודדים יושר מוסרי). למרות ריטוריקה מרשימה של הדו"ח אודות מחשבה עצמאית, סקרנות אינטלקטואלית, יושר ואמינות, הכל יוערך על פי סטנדרטים אחידים כמו במפעלים תעשייתיים עתירי עבודה. בחינות הבגרות ימשיכו בשנים הקרובות להיות המכשיר המרכזי להערכת הישגים. הוועדה גם ממליצה לצמצם את מספר המקצועות הנלמדים בו זמנית, כלומר מקצועות העשרה כאומנות, או תחומים אחרים מרחיבי אופקים, יידחקו לשוליים לטובת חמש יחידות האנגלית והמתמטיקה.

בעייה מרכזית בדו"ח היא הפער בין הצעדים שהוא ממליץ עליהם לבין האמצעים ליישומם. איך בדיוק חשבו חברי הוועדה שהצעדים עליהם הם ממליציים ייושמו במציאות.

קחו למשל את מה שהוועדה מכנה "היפוך הפירמידה" – צעד שמשמעותו חיזוק שלבי החינוך המוקדם. הוועדה מציעה להשקיע בשלבי החינוך המוקדמים, החל מגיל שלש, על מנת לחזק את "נקודת הזינוק".

אולם הנחת היסוד של הדו"ח היא שכל המהפיכה החינוכית הזו צריכה להתבצע במסגרת הההוצאה הציבורית לחינוך הקיימת. אז איך בדיוק יזניקו את ילדי הגנים מגיל 3 כאשר המימון למערכת הזו מגיע כיום מכיסי ההורים, כשלרבים מהם אין אמצעים לשלוח את ילדיהם לגן. כמובן שקיים חוק משנת 1984 הקובע שיש להחיל את חוק חינוך חובה חינם מגיל 3, ב 1998 גם התקבלה בכנסת הצעת חוק נוספת של הח"כים תמר גוז`נסקי ושלמה בן עמי שהחילה את החוק על גילאי 3-4 אולם החוק מוקפא בהקפאה עמוקה על ידי חוקי ההסדרים מטעמם של שרון, לבנת, נתניהו, פרס ושוחט. יש לציין שעלות התוספת השנתית ליישום החוק היא בין תשע מאות מיליון למיליארד שקל. האוצר אגב מיהר להודיע כי לא תינתן שום תוספת ל"מהפיכה" אלא זו הכרוכה בפיטורי מורים.

מן הראוי להזכיר שבשנתיים האחרונות קוצצו מתקציב החינוך למעלה ממיליארד וחצי שקלים וכמו שמציינת הוועדה, התקציב לחינוך הקדם יסודי והיסודי בישראל קטן מתקציב רוב מדינות המערב. אז כיצד תמומן המהפיכה? על ידי התייעלות משיבה הוועדה. כיצד מייעלים? קודם כל מפטרים ולאחר מכן מחוללים "שינויים מבניים" – מאחדים, ממזגים, מפצלים, מפריטים ומתחרים עד שמגיעים לתוצר המופלא – ארגון רזה יעיל ותכליתי.

התלמידים ילמדו משעה שמונה עד ארבע אחר הצהריים. הנחה סבירה של צעד כזה היא שתלמידים, גם כאלה המצויים בתהליכי התייעלות, חייבים לאכול ארוחת צהריים. מי יממן את ארוחות הצהריים?, ההורים, אומרת הוועדה. אני מניח שחלק מהם יצטרכו לגשת לבית התמחוי הקרוב.

הוועדה גם ממליצה על הקטנת מספר הכיתות. למשל בכל שכבה בבית הספר היסודי יהיו מעתה בין 2-3 כיתות, משמעות הדבר צורך בבניית כיתות חדשות. מהיכן יגיע התקציב? הפתרון לחידה זו אינו מצוי בדו"ח.

הוועדה מציינת כי אחת הבעיות המרכזיות של מערכת החינוך היא בעיית הפערים, ישראל מובילה בפערי חינוך בעולם המערבי קובעת הוועדה. פערים בין יהודים לערבים, בין מזרחים לאשכנזים,  בין עשירים לעניים. מלבד אמירות כלליות על העדפה תקצובית לתלמידים החלשים אין לוועדה מה לומר על הפער. (כיום על פי נוסחת התקצוב, המכונה "נוסחת שושני", תלמידים מבתי ספר בישובים מבוססים מקבלים תקצוב גדול מזה שמקבלים תלמידם בשכונות מצוקה),

לוועדה גם אין משום מה לומר על הגורמים המשמעותיים לפערים, המיונים וההסללות במערכת החינוך. הפרדות של תלמידים בהקבצות על פי רמות, הפרדות בין תלמידים (רובם מזרחים) המופנים לבתי ספר מקצועיים לעומת אלה המופנים לבתי ספר עיוניים, הבדלים בין תלמידים על סמך תעודות בגרות בעלות איכותיות שונות, בתי ספר ייחודיים ובתי ספר סמי פרטיים אחרים. על כך אין שום דבר בדו"ח המהפכני. לוועדה אין מה לומר גם על חלקה הגדל והולך של ההוצאה הפרטית לחינוך בישראל, גם בזה אנו מובילים בטבלת מדינות המערב, העובדה שהעשירון העליון מוציא על חינוך פי עשר מהעשירון השני, לא נראית לחברי הוועדה מספיק חשובה להתייחסות רצינית.

צריך לציין ששינוי חלק מההעיוותים גורמי אי השוויון האלו אינו עולה כסף. למשל ביטול בתי הספר המקצועיים, שרובם המכריע לא מעניק לתלמידים הבאים בשעריהם לא השכלה ולא מקצוע. ביטול כזה היה חוסך למערכת החינוך כסף רב, כסף שאותו ניתן היה להפנות למימון החינוך לגיל הרך. אולם בסוגיות חשובות ומשבריות אלו הוועדה אילמת. מה בדיוק עשו בישיבות המומחים לחינוך מקרב חברי הוועדה?

"צמצום פערים" היא קלישאה בדו"ח. באשר לפערים האמיתיים במערכת החינוך, הרוב המכריע של המסקנות בדו"ח רק ירחיבו אותם.

גוף חדש שיוצרת הוועדה הוא מח"א – מנהל חינוך אזורי, הרעיון הוא לחסל פחות או יותר את אחריות הרשות המקומית על החינוך ולהעביר אותה למנהל החינוך האזורי שיהיה מורכב בין היתר, מראשי רשויות, ו"נציגי קהילה". המשמעות של צעד זה היא אנטי דמוקרטית ומנוגדת לאידיאולוגיה המרכזית שהנחתה את הוועדה. כיצד אמורים הורים להשפיע על חינוך ילדיהם אם לראש הרשות המקומית אין אחריות על מערכת החינוך? הורים משפיעים על החינוך, בין היתר, באמצעות בחירות ראש ראשות מקומית שעל פי הערכתם יקדם את הישגי ילדיהם במערכת החינוך המקומית. כשהם לא מרוצים הם יכולים להתלונן בפניו, או להדיח אותו בבחירות הקרובות. מעתה על מנת לדאוג לחינוך ילדיהם או להתלונן על תפקוד בית הספר ההורים יצטרכו לנסוע לעיר המחוז. שם הם יצטרכו לחפש במסדרונות את הבירוקרטים האחראיים על חינוך ילדיהם. כמה אירוני שהקמת הגוף הזה, היא המלצה של וועדה המדגישה את חשיבות הביזור, האוטונומיה והבחירה. הוועדה שיצאה למלחמה בבירוקרטיה יצרה עדר מפלצות בירוקרטיות – סדרה של משרדי חינוך בעלי סמכויות נרחבות בערי המחוז השונות, וזה בנוסף למשרד השוכן בירושלים.

המורות הן השעיר לעזעזל של הדו"ח. באשר לפיטוריהן, זה הצעד היחידי שהאוצר שמח עליו, ההערכה היא כי יפוטרו 15 אלף מורות (לא מורים). לאן בדיוק הן אמורות ללכת? ידאגו להן להסדרי פרישה אומרת הוועדה, אין סיכוי שהפרישה הזו תוביל לחיים בכבוד. אגב, בוועדת דוברת לא שותף שום נציג של ארגוני המורים, אבל מה מבינות בחינוך מחנכות לעומת יושב ראש תאגיד היי טק?

החלק היחידי בדו"ח שניתן להסכים לו הוא קידום מעמדה של המורה והעלאה בשכרה בתמורה לאחריות גוברת מצידה. ניתן להסכים גם לנקודת הפתיחה של הוועדה שמערכת החינוך הישראלית נמצאת במשבר. 

ומה באשר להתייחסות לבית הספר כאל מוסד חינוכי, לא כאל יחידה עסקית מפיקת תוצרים, מקום בו מחנכים לכבוד, אוטונומיה, שוויון. מקום בו מחנכים בוגרות ובוגרים למימוש עצמי ולחיים כאזרחים דמוקרטיים בחברה סולידרית?  ערכי השוויון, הדמוקרטיה, האוטונומיה והסולידריות הם הקורבנות של המהפיכה הזו.

לביקורת נוספות על הדו"ח ראו את מאמרו של שלמה סבירסקי "על המלצותיה של ועדת דוברת" ומאמרה של יעל פישביין "החינוך שלבנת רוצה".