דברים בשם אומרם (רב)

קראתי את הציטוט מדבריו…אני מניח מהערתך הצינית לאחר מכן שאינך מסכים.

ובכן, אני מסכים. כן. בהחלט.
איני מרחם על ה"חפים מפשע". איני רואה בהם חפים מפשע כלל ועיקר. זו צביעות לחשוב כך.
אין בי רחמים על אוכלוסיה זו. זה אזור לחימה קשה. צה"ל נלחם בקשיים רבים. חשובה בעיני לאין ערוך שמירה מירבית על חיי החיילים. חשש מינימלי לחיי חיילים – גורר תגובה מהירה. מי מהמקומיים שחושש להיפגע שיברח. מי שלא היה שם לא נפגע.

אני בעד היהודים. אני בעד ישראל. אני בטוח שאנו הצודקים.
איני מסוגל להבין את הגישות המנסות לרפות, המנסות לסכן חיי חיילים על חשבון יפי נפש מול אוכלוסיית אוייב.

לא שמעתי את התגובות הנזעמות לפני שבועיים כאשר אמא וארבעת בנותיה נרצחו בדם קר בכוונה ממש.

כל הבעיה מתחילה בשיח על "המוסר היהודי". היהדות היא דת, ותרבות שמקפלת בתוכה גם מערכת ערכים, אבל המוסר כשלעצמו הוא ערך אוניברסלי שלא מבחין ולא צריך להבחין בין דתות או עמים. כשהעם היהודי שיווע בשעתו למצפונו של העולם, הוא לא פנה ל"מוסר הנוצרי", הוא פנה לאנושיות באשר היא, לאדם באשר הוא. ואת החשבון של כמה זה יעלה לנו מבחינת חיי החיילים צריכה לעשות ממשלת ישראל ולא תושבי רפיח, זאת רשעות ואטימות לב לדרוש מהאנשים האלה שישבו בשקט בביתם (בהנחה שהוא עדיין עומד על תילו…) בעוד עולמם חרב עליהם, ולא -נשלוף עליהם את המוסר היהודי ונהרוג בהם.

דבריו של הרב , כאשר הם נשמעים יוצרים את הרושם שצריך לזלזל בחיי אדם וכן שזה מותר וצודק לפגוע בחפים מפשע.
אולם לא כך הדבר, ידוע שגורמים עוינים בקרב האוכלוסיה הפלסטינית משתמשים באזרחים כבמגן אנוש מזה זמן רב, אך אינני חושב שדבר זה בא ללא הסכמתם של "החפים מפשע", שהרי מי שיוצא לרחובות להפגין ,פועל נגד הנחיות צה"ל ומתקרב לכוחות הלוחמים, עושה זאת מרצונו החופשי והסתודדותו עם גורמים חמושים היא גם כן החלטה שלו.
לפיכך ניתן להסיק שאנשים אלו תורמים ועוזרים לחמושים ובכך הם שותפים לפשע, בכך הם עוזרים לחמושים לפגוע בחיילי ישראל ולכן לא נכון לקרוא להם "חפים מפשע" , כי הם לא כאלה.
בנוסף אל לנו לשכוח שמדובר בחיילים שלנו שאילולא היה צה"ל נוקט מדיניות חריפה נגד גורמים באוכלוסייה מי יודע מה היה קורה אז,
אשמח לשמוע תגובות מהחולקים עלי בדואר האלקטורני שאת כתובתו ציינתי.

זמן מה לאחר תחילת האינתיפאדה השניה ביקר בארץ מארק אדלמן. הוא היה אחד ממנהיגי מרד גטו ורשה והמשיך לחיות בפולין לאחר מלחמת העולם השניה. אדלמן בא לישראל מכיוון שלמרות שמעולם לא היה ציוני ומעולם לא בחר לחיות בישראל, הוא נמלא דאגה לקולקטיב היהודי בישראל לנוכח הדרך שזה סלל לעצמו. הוא סבר שלאור הניסיון שלו והדאגה שלו יקשיבו לקול שלו. לדברי אדלמן באחד הכינוסים בהם הוא השתתף, האינתיפאדה הנוכחית דומה למרד גטו ורשה לפחות במובן אחד והוא תמיכה רחבה של האוכלוסייה במורדים. אם הצד החזק לא מוכן להתפשר, מרד מסוג זה, אמר אדלמן, עשוי להוביל להשמדה של האוכלוסייה.