הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
מה באמת קרה בהפגנה ברפיח - הגירסה הישראלית
לגבי התקרית אתמול אחר הצהרים, אמר הקצין הבכיר כי הדיווחים הראשונים של הפלסטינים לגבי כמות גדולה של נפגעים התבררה מהר מאוד כמוטעית. "אנו מכירים היטב את הניסיונות של הפלסטינים ליצור דרמה מכל דבר. יש לזכור כי התהלוכה התקיימה בשטח צבאי סגור וכוחות צה"ל ביצעו מספר פעמים ירי הרתעתי לעבר המפגינים שגרם להם לזוז מעט הצידה אך להמשיך בהפגנה".
קצין בכיר במטכ"ל דחה אתמול את הביקורת על הפעלת ירי טנקים להתרעה. "זו סביבה מלחמתית, לא פעילות משטרתית", אמר הקצין הבכיר ל"הארץ". "אין מקום להפעיל שם אמצעים לפיזור הפגנות. אי אפשר להפעיל מכליות עם זרנוקי מים נגד הפגנה מלווה בחמושים בלב רפיח. בדיעבד, ברור שאיננו מרוצים מהתוצאות, אבל ההחלטה היתה במסגרת שיקול הדעת של המפקדים במקום. נצטרך לבחון זאת".
מוקדם יותר אמר שר הביטחון, שאול מופז, בהתייחסו לאירוע הקשה ברפיח: "אף צבא אחר לא היה מסוגל לנהל לחימה רצופה במחבלים עם מינימום טעויות, כמו שעושה צה"ל".
יעלון הוסיף: "היה ניסיון מהאוויר להרתיע אותם מלהתקרב. נורה טיל אחד מהאוויר, שלא הרתיע אותם. המסוק שיגר נורים, שלא מגיעים בכלל אל הקרקע. יודעים שטנק ירה ארבעה פגזים אל בניין נטוש בצד הדרך. ייתכן שמאחד הפגזים האלה הייתה פגיעה בפלסטינים". בהתייחסו לתמונות הקשות, אמר יעלון: "ראיתי את העלילות והשקרים הפלסטינים, אני מזכיר שבג`נין אמרו שנפגעו 800".
הכתב הצבאי רוני דניאל, נראה רגוע ודיבר בביטחון רב כהרגלו. כך הוא פתח: "בואו נשים קצת סדר בנתונים שאנחנו שומעים כאן, והנתונים הם מעט אחרים".
אחר כך הוא אמר שנהרגו רק 10 אנשים ("זה לא מעט אבל בואו נהיה בפרופורציות"), וגם אמר שכנראה היו ביניהם ילדים ("וזו בהחלט תוצאה לא טובה").
שגריר ישראל באו"ם, דני גילרמן, ניסה גם להסביר כי שבעה מפגינים נהרגו מירי המסוקים ובהם ארבעה או חמישה חמושים.
ועל כך כותב הבוקר מירון בנבנישתי: "והתוקפים נוקטים את אותה טקטיקה; מפיצים שמועות ויורים יריות הפחדה, וכשהתושבים נמלטים מפחד, טוענים שהם אינם אחראים למנוסה, אבל הורסים את הבתים "שהרי הם ריקים ונטושים". והכל עטוף במעטה שמנוני של צדקנות, תעמולת זוועה ומידע מגמתי וחלקי. שפה מכובסת ומונחים צבאיים סטריליים מכסים על יצר נקמה פרימיטיווי וכוחניות חסרת עכבות. סיסמאות כגון "מורשת קרב", "צדקת הדרך" ו"הצבא הכי מוסרי בעולם" מחסנות את החיילים ומפקדיהם מפני התמודדות עם הקטסטרופה ההומניטרית שהם יוצרים".
ההרוגים בתקרית הם: וליד אבו קמר, בן 10; מובארכ אל חשאש, בן 11; מחמוד מנסור, בן 13; אחמד אבו סעיד, בן 14; רג`ב ברהום, בן 18; מוחמד אבו שאער, בן 20; עלאא שייח` עיד, בן 20; פואד א-סקה, בן 31.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
מופז מחבב מאד ביטויים סטריליים כמו סרגל, רצועה, מעטפת, חגורה, מדרגה, מרחב, וכיו"ב. השבוע הוא התעלה על עצמו ואמר שהפלסטינאים מנסים להבריח לרצועה אמל"ח מסוכן שהוא בחזקת אמצעים "מפרי-איזון".
ואני חשבתי מייד: געוואלד, אם תצלח מזימתם הלך לנו הפֵייר-פָייט ברצועה.
לעניות דעתי, האירוע שהתרחש סביב ההפגנה הזו גרם לנו לשים דגש על הפוגעים/יורים ולא על הנפגעים.
ח"כ טיבי וכל צאן מרעיו טוענים שהתרחש שם, ברפיח, "פשע מלחמה". הלא סתם התחשק לאיש צוות האוויר לירות טיל ששווה, רק לידיעתכם, 150,000 דולר, ןלאחר מכן לטען הקשר, לירות עוד פגז טנק בשווי של עוד כמה אלפי שקלים.
את מדבקת פשע המלחמה צריך להסיר , במקרה זה, מצהל, מפקדיו והמנהיגים. במקום זאת, יש לתייג את מי שמוביל מאות או אולי אלפים, במה שקרוי הפגנה, אל תוך אזור לחימה או מלחמה, כשהסיכון, כאמור, ידוע ונתון מראש.
לפיכך, לא צריך כל כך למהר לחלק את המדבקות המתייגות כי נדמה לי שזו לא הייתה סתם תהלוכת צהרי היום בשדרה ה-5.
כמו בשיר "הצבייה" של רחל שפירא (שרה אותו חוה אלברשטיין ללחן של יוני רכטר), אשם הצייד שכיוון ופגע, אשמה הצבייה שנולדה ענוגה, והשמש הרגה כי זרחה ויקדה.
האמת היא שחיילי צה"ל אינם אשמים. כל חייל היה יורה במצב כזה. הרעיון שחיילי צה"ל צריכים להיות מודעים לפקודות בלתי-חוקיות בעליל, הוא לא יותר מאוטופיה חביבה, חסרת אחיזה במציאות. הילדים בוודאי אינם אשמים. אני לא יודע עד כמה הם מודעים לסיכון שבפניו הם עומדים.
אשמים אלה שבצורה הצינית ביותר שאפשר להעלות על הדעת מנצלים ילדים ובחורים צעירים למטרותיהם הפוליטיות הנואלות.
חיילי צה"ל לא אמורים להילחם ברפיח, כשם שילדים פלסטיניים לא אמורים להוביל את המלחמה בחיילים. בכל חברה מתוקנת, המבוגרים יוצאים להילחם, ואת הילדים, הזקנים והחולים שולחים למסתור. החברה הפלסטינית אינה מתוקנת. במדינה מתוקנת, חיילים יודעים פחות או יותר על מה ולמה הם יוצאים להרוג וליהרג. ישראל אינה מדינה מתוקנת.
עם כל מידת הטרגיות שבאירועים ברפיח, אני מתקשה להבין על מה יוצא הקצף דווקא עכשיו. מזה שלוש שנים ושמונה חודשים נהרגים ונטבחים ילדים, מבוגרים, זקנים, חמושים, חיילים בישראל ובשטחים הפלסטיניים. האם רק עכשיו כשמספר ההרוגים עבר את ה-4000 נגדשה הסאה?
בלי להסיר אחריות מן הפלשתינאים, רחוק מכך, הטיעון כי מדובר באיזור מלחמה, ואין לאנשים ולילדים מה לחפש שם, הוא קלוש מאוד.
האנשים הללו גרים שם, וכי לאן ילכו? נשאר להם עוד מקום כלשהו שהוא איננו "איזור מלחמה" שם יוכלו לחיות בהשקט?
הלוואי.
לנערים הצעירים המתגייסים כיום, צריך להגיד לסרב ללכת לשטחים, אחרת יקלעו למצבים שיאלצו אותם לבצע פשעים – גם אם לא יתכוונו לכך. אבל קשה להניח שנערים צעירים כאלה יאזרו אומץ לעמוד מול הקונצנזוס ולסרב.
לכן כל לחץ פוליטי לסיום הכיבוש – ולא משנה מי הלוחץ, ובאיזה אופן, הוא מבורך. לא ברור מה האפקטיביות שלו – אבל אסור להפסיק.
תהלוכת מחאה פלסטינית, כמו זו שהיתה ברפיח, היא הדרך היחידה הפתוחה בפני האנשים המיואשים האלה לבטא את סבלם. אבל גם דרך זו אינה פתוחה לרווחה, ומי שלא צעד מול כח צבאי לא מכיר את הפחד. הפחד אינו רק מפני רוצח במדי צה"ל העומד (או נע) מולך, אלא גם מפני אבדן שליטה. כל חייל מפוחד, קצין בלתי-מנוסה, או פקודה לא-ברורה עלולים לגרום אסון, והיו דברים.
בתהלוכה הפלסטינית צעדו גם ילדים מהטעם הפשוט שהמבוגרים (השחוקים והמושפלים) פשוט …פוחדים. בהביאם את טפם לתהלוכה, הם נתנו לצה"ל מחמאה שאינו ראוי לה – הם סמכו על אנושיותו. הם טעו. צה"ל כבר מזמן אינו מקום לאדם הגון, ותנועת הסירוב נותרה התקוה היחידה. צודק יוסי זיו באמרו שהסירוב קשה כשאול, אבל אין ברירה, האלטרנטיבה (תיקון צה"ל וכל שרשרת הפיקוד עד אבא-של-עומרי) בלתי אפשרית.
הערה: כל השוואה לילדי מתנחלים אינה במקומה, למרות שגם על ילדים אלה יש לחוס. התנהגותם של המתנחלים החמושים, החושפים בשחצנות את טפם לטרור הפלסטיני, היא התגרות והתרסה מחוצפת כלפי כל ערך אנושי. בורא עולם לצידם, והם לא מפחדים כלל.