• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

Small Nation מוקפת אויבים

יהודה שנהב

כל בר דעת שאינו מתוכנת בתכנת האינדוקטרינציה של מכונת התעמולה הלאומנית של ישראל מרגיש היום בחילה וכעס על מעשיה הנפשעים של ישראל כלפי אזרחים פלסטינים. אין לזה הצדקה ואין לזה מחילה.  גם אם היא מלווה בריטוריקה צדקנית ההופכת את ישראל לדוד ואת אויביה לגוליית ואת התוקפן לקורבן.  משהו על המבנה של ריטוריקה זו אפשר ללמוד משלושה ספרים אשר יצאו לאחרונה האחד עוסק במלחמת 1967 (המכונה בשיח הישראלי, ששת הימים) ושניים נוספים עוסקים במלחמת 1973 (המכונה בשיח הישראלי: מלחמת יום כיפור):

Michael Oren. Six Days of War: June 1967 and the Making of the Modern Middle East.

Abraham Rabinovich. The Yom Kippur War: The Epic Encounter that Transformed the Middle East

Howard Blum. The Eve of Destruction: The Untold Story of the Yom Kippur War.

שלושת הספרים הללו נסקרים באופן מבריק על ידי ג`ואל ביינין בגיליון האחרון של ה- Nation  (31 מאי 2004).  הספרים הללו די חלשים בהיסטוריה ונכתבו מנקודת מבט ישראלוצנטרית לגמרי, כותב ביינין. הם משמשים שופרים של מכונת התעמולה הישראלית ומשקפים דרגות שונות של עמדתה הצדקנית. אורן למשל, משכפל את העמדה שמלחמת 1967 הייתה מלחמת אין ברירה. הוא מתעלם מעדויות שסותרות עמדה זו כולל ראיונות עם משה דיין בהם התגאה בכך שישראל עסקה באופן קבוע בפרובוקציה צבאית כלפי הסורים, או הודאה של שמעון פרס שישראל לא רצתה לעסוק במשא ומתן על גבולות קבועים (בהקשר זה כדאי לקרוא גם את עבודת הדוקטורט של אדריאנה קמפ על האידיאולוגיה של העמימות שמייצרת ישראל בקשר לגבולותיה מאז הקמתה ועד היום).  על ספרו של אורן, העיר נורמן פינקלשטיין , שהוא "אבא אבן עם הערות שוליים".

הספרים על מלחמת 1973 הנסקרים בהרחבה על ידי ביינין אינם ספרי היסטוריה. הכותבים הינם עיתונאים שאינם קוראים ערבית, ושלא  השתמשו בארכיונים חדשים שנפתחו בישראל, בריטניה ורוסיה על מנת ללמוד משהו חדש על המלחמה ונסיבותיה. אבל אלו ספרים שדרכם אפשר ללמוד על הקשר בין תיאולוגיה ומילטריזם ישראלי, על ישראלוצנטריות בהבנת ההיסטוריה והשימוש בהיסטוריוגרפיה לצרכים של צדקנות לאומית. רבינוביץ נסמך על מאמרים מתורגמים מידיעות אחרונות על מנת לתאר את העולם הערבי,  ואינו מחמיץ הזדמנות כדי לדבר על החייל הישראלי המגן על הוריו ניצולי השואה. הוא אינו נותן מקום ראוי לתיאור חזית הסירוב הישראלית, ובמיוחד את סרבנותה של גולדה מאיר להצעות מאנואר סאדאת. האוארד בלום כותב קיטש מוחלט אשר לא מבייש את אסכולת ליאון יוריס להיסטוריוגרפיה. וכצפוי, בלום גם יודע לסגור את המעגל. הוא ממקם את סיפור העבר בהווה, ויודע לתאר את נפשעותם של המרצחים הפלסטינים, האכזריים, הברברים והפרימיטיביים אשר באו להשמיד שוב את ישראל באינתיפאדה השניה. הברברים אל מול התרבות. מחבלים מתאבדים לעומת מטוסי הF16 –   האמריקאים שעסוקים בהשמדה באופן תרבותי.

פרופ` יהודה שנהב מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב

כנראה שיעניין אותך גם: