כמה מחשבות בריטיות על דו"ח דוברת

שתי נקודות מבט נראות לי כמרכזיות לביקורת הרפורמה המוצעת בדו"ח ועדת דוברת. נקודה ראשונה,  המידה שבה הוא מסייע לתהליך הפיכת החינוך לסחורה את בית הספר למפעל כלכלי וציונים כמטבע עובר לסוחר. נקודה שניה, המרחק בין המלל השוויוני המדגיש את הדאגה למיצוי הפוטנציאל של כל תלמיד וביטויים אחרים, לבין המציאות שתתרחש עם יישום הרפורמה. מעניין להשוות את הרפורמה שמציעה הועדה לרפורמות אחרות באירופה שאותן מצטט דו"ח דוברת כמופת ודוגמה לשיפור הישגי החינוך בישראל.

בספרו של דיויד גילבורן ( David Gillborn: Rationing Education), ניתן לראות מה קרה עם רפורמה דומה שביצעה ממשלת הניו-לייבור של טוני בלייר (בהמשך לרפורמה של ממשלת תאצ`ר ב – 1988).

מנקודת המבט הראשונה ההמלצות החשובות בדו"ח הן הפיקוח והבקרה, העברת הסמכות לידי בית הספר. אולם כפי שקורה לעיתים קרובות בתהליכי הפרטה הפיקוח והבקרה המרכזיים של הממשלה לא קטנים. הקמת רשות ממלכתית חדשה ל"הערכה", היא צעד נוסף בכיוון פיקוח ובקרה של המדינה על טיב הסחורה שמייצרים בתי הספר. הלחצים מבתי הספר לייצר ציונים טובים יגברו (פיקוח ובקרה, שגילבורן משווה אותם למודל הפיקוח של בית הסוהר המופיע אצל פוקו). עם הפרסום. המדינה לא תצטרך לתגמל בתי ספר מצטיינים, הם יתוגמלו מעצם הביקוש של ההורים בעלי האמצעים שיגיעו לבית הספר.כלומר, כבתי חרושת לציונים מוסדות החינוך יהיו כפופים להיגיון התחרות הקפיטליסטי, הם יתחרו ביניהם על משיכת לקוחות אטרקטיביים. המלל הקיים בדו"ח על חינוך ערכי, כולל, מלא וגו`, לא ימנע את המגמה הזו.

הדו"ח מדגיש שלכל תלמיד יש יכולת משלו, הוא דורש את מיצוי הפוטנציאל הגלום בכל ילד אבל הדו"ח אינו מציב מטרות גבוהות אפשריות לתלמידים חלשים. הדו"ח מדגיש שאסור לתת לתלמידים החזקים להישאר ברמה הבינונית  הממוצעת, אלא צריך לתת גם לחזקים להתקדם. בהמלצה 1.6 קובע הדו"ח שלוש רמות של סטנדרטים להערכה. החלשים יישארו, מן הסתם, ברמה הנמוכה. בעוד שהדו"ח מפזר מעט מלל על הזדמנות שווה, הוא משאיר את כל נקודות המילוט מהצורך לתת הזדמנות שווה באמת ופותח את כל הפתחים לתחרות. הדו"ח מכיר במה שגילבורן קורא הקונספציה של היכולת הקבועה. לכל תלמיד יכולת קבועה שמעבר לה הוא לא יוכל להתקדם. אפשר לקרוא לגישה זו "האי-קיואיזם החדש". גישה זו הרווחת בין המורים גם היום תתחזק בודאי גם בעתיד כתוצאה מהגברת התחרות והרדיפה אחרי ציונים טובים. במצב כזה אפילו המורים הכי מוכשרים בעלי הרצון הטוב ביותר לא יצליחו, כמו שהם לא הצליחו בבריטניה, למנוע מצב של גזענות גלויה או סמויה ופערים הולכים וגדלים בין ילדים למשפחות עניות וילדים ממשפחות עשירות.

במילים אחרות, מה שעתיד לקרות בעקבות הרפורמה זה יצירת מצב אובייקטיבי, של תחרות שוק על ציונים, מצב שלא יאפשר קידום החלשים. נקודה מעניינית נוגעת להקמת מרכזי למידה, מרכזים אלה שפותחו בבריטניה, באחד מבתי הספר במחקר של גילבורן, לא קידמו את החלשים אלא חיזקו מאד את החזקים ומעט את הבינוניים.

בישראל קיימים מספר מרכזי למידה המקדמים חלשים, קיימות תוכניות מיוחדות במשרד החינוך, אולם חלק מהן כפרוייקט אומ"ץ וחלק מתכניות אגף שח"ר חוסלו כמעט לחלוטין על ידי השרה ליבנת. עתה מעבירה הוועדה את האחריות החינוכית אל בתי הספר שיתמודדו מעתה בשוק תחרותי ופרוע. (ושוב, תחזיות אלו מבוססות על ניסיונות רפורמה דומה בבריטניה).

מיכה רחמן עובד קהילתי בירושלים וחבר "הקשת הדמוקרטית המזרחית"