משרד האוצר המקצועי והאידיאולוגי זקוק לתשדירי פרסומת כאילו היה אחרון יצרני המוצרים. לא רק זאת אילו היו בוחנים את הפרסום לפי אמות מידה של אמת בפרסום היה מתגלה שהאמת היא לא בדיוק מוצר חשוב במסדרונות בהם נקבעת המדיניות הכלכלית של הממשלה. בימים האחרונים, מי שלרוע מזלו מאזין לרשת ב`, חשוף לפרסומת הבאה להצדיק את הפרטת הנמלים. בתשדיר שבירת המונופול כדאית כי היא תפחית מכוחם של העובדים. כאשר ייוצרו שתי יחידות עצמאיות, חיפה ואשדוד, לא יהיו שביתות ושכר העובדים וההטבות ירדו וזה אולי יפחית את המחיר. נראה שהמטרה הראשונה היא שבירת כוחם של העובדים. האם זה יביא להורדת מחיר, לא בטוח. האם זה יביא לתחרות גם כן לא בטוח. בכל הדיון הזה שוכחים שמי שקובע את המחיר ואת השכר הוא בסופו של דבר משרד האוצר. אילו לא ישבו שם חדלי אישים הם היו יכולים לפעול כך שהמחיר והסכמי השכר יהיו אחרים. יותר קל לבזבז שלושה מיליון שקל בפרסומות, ולשלם 32000 שקל לחודש ליועץ המצטנן מתפקידו הקודם באוצר, מאשר לחשוב כיצד לשפר את השרות בלי התווך של תחרות מדומיינת.
בעצם משרד האוצר אומר לנו שאינו רוצה שהנמלים יהיו בידי המדינה כיון שאינו יכול לשלוט בהם, על פי תפיסתו הגורסת שהממשלה לא צריכה לנהל שום דבר. אם כך כיצד משרד האוצר יכול לנהל את תקציב המדינה ואת משרדי הממשלה. ליתר דיוק כיצד משרד האוצר יכול להתנהל בעצמו. יש בו ראשיי אגפים לרוב ומאות עובדים שגם אותם צריך לנהל. אולי הם יודעים לנהל אבל הם שומרים את יכולת זו לשוק הפרטי שם הם משתכרים משכורת גבוהה בהרבה מאשר משכורתם בשרות הציבורי.
נושא שקשור לעניין הוא פרסום של חברת בשם בי.די.אי אשר קבעה שהשביתות בישראל נגרמות כיון שבישראל אחוז העובדים המאוגדים הוא בין הגבוהים ביותר במערב. שוכחו את מדינות סקנדינביה שם אחוז ההתאגדות גבוה בהרבה מישראל, שכחו גם כנראה את אחוז העובדים אשר תנאי העבודה שלהם מוסדרים באמצעות הסכמים קיבוציים, מספר זה חשוב כיון שישנן מדינות בהן אחוז המאוגדים נמוך מאוד ואחוז המועסקים באמצעות הסכמים קיבוציים גבוה מאוד. צרפת היא דוגמה קיצונית ומעניינת, בעוד אחוז המאוגדים נמוך מ-10% אחוז המכוסים הוא מעל ל-90%. בישראל המספרים הם בין 40-45% מאוגדים ו-56% מכוסים. על פניו נראה שהמחקר מתעלם מכמה הבחנות חשובות שבלעדיהם אי אפשר לדון בנושא בצורה רצינית. מלבד זאת הקישור בין שיעור המאוגדים לשביתות בלי לקחת בחשבון גורמים נוספים אינו נכון. למשל, מספר ימי העבודה שאבדו למשק הישראלי בשביתות היה נמוך יותר כאשר אחוז המאוגדים היה מעל ל-80% . משום מה יש לי הרושם שהמסקנה המקשרת מאוגדים לשביתות היא תולדה של מהלך שנועד להצדיק את המאבק הגדול של האוצר והמעסיקים בארגוני עובדים.
זכותם של העובדים להתארגן היא זכות יסוד שום מניפולציה של נתונים ודלגיטימציה באמצעות פרסומות ברדיו לא ישנו את העובדה הזו.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
אומנם עברתי מהימין למרכז , אבל אני שמבקר באתר זה בפעם הראשונה ומכיר ומוקיר את ד"ר ספורטא וד"ר דהאן רואה באתר הזה רק קישורים אולטרא שמלאניים.
אפשר להבין למה שום מהפכה לא הצליחה
גם אני שמעתי את הפרסומת הזו בזעם גובר. ושיא החוצפה, במשפט הנועל אותה נאמר בין השאר שזה "למען העובדים".
במקום שבו מלחמה היא שלום מה הפלא שנגד העובדים זה למען העובדים.
במילה אחת: כן.
בשתי מילים: כן, אבל.
ובקצת יותר מילים: בכותרת האתר מצהירים העורכים שהם סוציאל-דמוקרטים. במרבית המדינות הדמוקרטיות שיש בהן ריבוי מפלגות, הסוציאל-דמוקרטים מזוהים עם השמאל, יחד עם הסוציאליסטים והקומוניסטים. המכנה המשותף של כל אלה הוא החשיבות הערכית שהם מייחסים לשיוויון חברתי וכלכלי. הימין, לעומת, מזוהה עם הזכות לצבירת הקניין הפרטי (קפיטליזם או נאו-ליברליזם), ואילו במרכז מצויים הליברלים. על פי החלוקה הזאת, אם אתה מגדיר את עצמך "חברתי", הרי שאתה עצמך איש שמאל, ואם אתה מגדיר את עצמך איש מרכז, הרי שאתה ליברל.
אבל, החלוקה הזאת היא כמובן פשטנית, מכיוון שהיא מתייחסת רק להיבט אידאולוגי מצומצם, ואילו התשובות לשאלות של מלחמה ושלום, איכות סביבה, תרבות ודת אינן מתפלגות על פי שמאל וימין חברתיים-כלכליים.
בישראל, החלוקה בין שמאל לימין איבדה את משמעותה החברתית-כלכלית, והתייחדה לסוגיית הסכסוך הציוני-פלסטיני. בעלי הגישה היונית מכנים עצמם "שמאל" ואילו הניצים מכנים עצמם "ימין", אף שלפי החלוקה הקלאסית רובם ככולם אנשי מרכז (כמו הליברלים של מרץ) או ימין (הקפיטליסטים של שינוי).
אתה לא חייב להיות כלום.
אם אתה מעריך את ד"ר ספורטא וד"ר דהאן, מה הבעיה לקרוא את מה שהם מפנים אותך לקרוא בלי לתייג את זה כשמאלני, שמאלי, ימני, מרכזי, חברתי, קפיטליסטי או השד יודע. האם אתה מעדיף לקרוא טקסטים שמומלצים על ידי אנשים שאתה לא מעריך רק בגלל שהטקסטים לא "שמאלנים"?
פשוט תקרא ובכל רגע תוכל להחליט מחדש מי אתה – שמאלי, ימני, מרכזי או שום דבר מהם או כולם גם יחד. קריאה של טקסט "שמאלני" לא מביאה מחלות על הקורא. מילה שלי.
גם לי יש הערכה רבה לד"ר ספורטא וד"ר דהאן. אבל, למען האמת, האתר הזה הפך אותי לימני יותר. פחות בגללם, ויותר בגלל קריאת חלק מהתגובות באתר.
תמיד חשבתי שהאוריינטציה הבסיסית שלי היא "שמאלית". חשובה לי דמות החברה שאני חי בה. תנאי-החיים של אנשים (בני כל האומות) נראים לי בעלי-ערך יותר מזכות עלומה לרכוש או מרגבי אדמה. אני מרגיש סולידריות בסיסית אל בני-אדם, ומאמין שהיא צריכה לבוא לידי ביטוי בדרכי ההתנהלות שלי.
אבל קריאה באתר הראתה לי כיצד אפשר לקחת הנחות-יסוד שנראו לי נכונות, כמו סולידריות חברתית וכבוד האדם, ולהשתמש בהן למטרות לא-ראויות בעיניי.
למדתי שמהנחת-יסוד של "האדם כתכלית" אפשר להגיע להתעלמות מכך שאנו מהווים "חברה" שיש לה ערכים שמנחים אותה (למשל, ערכים ציוניים). יותר מזה, הטענה היא שכל ערך שמנחה את החברה (והחברה בחרה בו) סותר את רעיון האדם כתכלית. לדעתי, זאת מסקנה שלא רחוקה ממסקנות הליברטאניים, במובן זה שהיא מובילה לאטומיזם חברתי. היא לא-נכונה בעיניי במישור הערכי, והיא מתעלמת מהמציאות, שבה תמיד יש הרבה מהמשותף לאנשים שחיים בחברה אחת.
למדתי גם שבערך של "כבוד האדם" אפשר להשתמש כדי לעורר איבה ומדנים בין קבוצות באוכלוסייה. כבוד-האדם, הבנתי, מחייב את כיבוד הזהות של האדם. הזהות של האדם נעשית מובחנת רק ביחס ל"אחר". בסדר. אבל מסתבר שזה נותן לגיטימציה להתייחס לכל "אחר" כאל מקור-רוע אולטימטיבי ולהשליך עליו כל מה שאנחנו רוצים. בסביבה כאן לא מקובל שהאחר יהיה בן-הלאום האחר, אלא האשכנזי-הציוני-המדכא. אין בכלל מקום לשאול האם מוצדק (אמפירית) להשתמש בסטריאוטיפ כזה להגדרת האחר, או האם ראוי (נורמטיבית) לעשות זאת. זאת הזהות של אנשים, ככה הם חווים את המציאות, ובגלל כבוד האדם – עם זהות לא מתווכחים.
הסתבר לי, להפתעתי, שמערכים של סולידריות מגיעים לאיבה. שהסכמה דמוקרטית על ערכים מנחים לחברה (שאינם פוגעים בזכויות-פרט בסיסיות) היא פסולה, ושמי שלא חושב כך הוא בעל זהות של מדכא. ואז, הסתבר לי גם שאני מעדיף ערכים "שמרניים" ואפילו ימניים. אם אין הסכמה ורצון לסולידריות בסיסית, אולי גם אני מעדיף לסגת לתוך הקבוצה *שלי*. זה גם יהיה לגיטימי. אחרי הכל – זאת הזהות שלי.
(אפשר לחסוך את הבקשה לעוף מהאתר. אני כבר רגיל. תודה).
העץ לא נפל רחוק מהתפוח וזה נחמד להפגש באתר בין אמסטרדם לתל-אביב.