מייקל מור האיש שאתם לא רוצים להכיר, והמהפיכה על פי פלוצקר
מאמר לא מחמיא ב"Observer" על מייקל מור שסרטו פרנהייט 9/11 זכה בפרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן. מור האנטי ממסדי שטוען שחברת דיסני סירבה להפיץ את סרטו על מנת לא לאבד את הטבות המס להן היא זוכה במדינת פלורידה שבה מושל ג`ב בוש, אחיו של נשיא ארצות הברית, מתואר כאדם שעומד על כך שישכנו אותו במלונות פאר, משפיל את עובדיו, רודף בצע, איש שהאמת אינה נר לרגליו, כמי שעומד על כך שילדיו ילמדו בבתי ספר פרטיים במנהטן. לא בדיוק הגיבור האנטי ממסדי, לוחם הצדק למען האדם הפשוט כפי שהוא מצטייר מתוך סרטיו.
וסבר פלוצקר, מהצמד המופלא פלוצקר-שטרסלר, מציע מהפיכה חינוכית משל עצמו ומתגעגע לפנס הנפט בצריף, בין היתר הוא כותב:
"מערכת החינוך בישראל סובלת מעודפים: עודף מורים, עודף מפקחים, עודף תקציבים. העודפים גורמים להסתיידות עורקיה ולקשיי נשימתה… קביעות אלו אינן חדשות. הן כתובות בדינים-וחשבונות שחיברו ועדות המומחים השונות שבחנו במרוצת השנים את מצבה של מערכת החינוך בישראל" פלוצקר לא מפרט אלו דו"חות מהטעם הפשוט שדו"חות אלו מעולם לא נכתבו.
והנה תמצית המהפיכה הפלוצקראית "נקודת המפתח לשינוי מבני במערכת החינוך בישראל היא לכן הקיצוץ בעודפים. פחות מורים – אבל יותר טובים. פחות כיתות – אבל יותר מצוידות". באמת איך לא חשבו על הרעיון החינוכי הגאוני של הגדלת מספר התלמידים בכיתה מארבעים לשישים.
במאמר הקצר הזה יש כל כך הרבה פנינים שאני מציע לקוראים לקרוא את כולו ולא להסתפק במעט שהבאתי.
ולהפרכה היומית של נתונים שמציג הפרשן הכלכלי הבכיר של "הארץ", נחמיה שטרסלר, הבוקר ניתן לקרוא את מכתבה של דפנה סחייק, ממחלקת המחקר במרכז המידע והמחקר של הכנסת, המצביעה במכתב ל"הארץ" על אי דיוקים בנתונים שמציג האידיאולוג.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
42 פלשתינאים נהרגו מתחילת המבצע; 1,650 מתושבי רפיח – חסרי בית, ולכן היום בניו ניורק יש מצעד הצדעה לישראל.
איזו גאווה! האח הידד!
I wonder though what matters more for history and for social justice: that
Michael Moore is a jerk (and that there are some inaccuracies in his
narratives) or that his work created popular knowledge of some of the
harshest critiques against corporate America and the Bush administration.
I hope this article in the Observer will not discourage even one person
from going to see his movies.