בזכות האיחוד
מי שקורא היום (30.5.04) את עמודי המאמרים של עיתון "הארץ" לומד ממאמרה של פרופ` רחל אלבוים-דרור ("
אולי הפתרון הוא לאחד את חלקי העיתון. (מתוך האתר "מעקב חינוך")
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
מאמרה של הפרופסור המכובדת הוא במדור הבמה הציבורית- המיועד לכותבים שאינם עיתונאים או אנשי מערכת הארץ.
ואינו תלוי בהתיחסויות אחרות לועדת דוברת אשר בעיתון.
מעולם לא חשבתי שטרחנות נמנית על שלל ההתיחסויות (המקוריות והמענינות בדרך כלל) שלך.
בכבוד רב
שלומי
אני ממליץ להסתכל על הנושאים האחרונים שנפתחו כאן ותגלו ש"הארץ" הפך למושא לביקורת חוזרת ונשנית.
"הארץ" הוא לא הנושא אלא המלצות ועדת דברת והויכוח הציבורי שהן מעוררות. אני ממליץ שנתייחס לתוכנן של ההמלצות, לאופן שבו יש לפעול על מנת לשנותן על פי הנדרש וכד' מאשר לציין את העובדה הכל כך "מרכזית" ש"הארץ ארח באותו גיליון גם מאמר ביקורת וגם את דברת ושני. אז מה?
למי שלא הבין-
1. לא יוסי כתב את הטקסט, אלא אני.
2. הטקסט הראשון מתייחס למחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שמצא כי בני הנוער בישראל נגועים בלאומנות ולא מצליחים להפנים ערכים אוניברסליסטיים ודמוקרטיים.
3. הכוונה ממש לא הייתה לבקר את עיתון הארץ, אלא את ועדת דברת. ניצלתי את סמיכות ההופעה של שני המאמרים כדי להדגיש את מה שחסר בדו"ח. כנראה שההתחכמות לא ממש עבדה ושלא הצלחתי להעביר את המסר. אולי בפעם הבאה.