חקלאים ומהגרי עבודה

ניצול עובדים, ומהגרי עבודה בכלל זה, הוא תופעה מחפירה. אין על כך מחלוקת. חוקי עבודה צריך לאכוף ומי שאינו מציית להם צריך להיענש בחומרה. עד כאן ההסכמה.
החקלאים רובם אנשים קשי יום, שעובדים קשה מאוד כדי להביא פרנסה דחוקה למשפחותיהם. לטעמי, אחד המרכיבים ההכרחיים של מדינה בריאה הוא חקלאות, משלח-יד אמיתי, יצרני, שטבעו נוגד חריפות את שלל "עסקי-האויר" שהם מקורן של הרבה רעות חולות בכלכלה ובחברה הישראלית ובכלכלות וחברות אחרות. מי שמייצר עגבניות עושה דבר טוב. מי שמספסר במטבעות ובמניות – דבר רע.
כורח המציאות העגומה, הסגידה לאלילי התחרותיות והשוק "החופשי" נתנו אותותיהם גם בחקלאים. רבים מהם אינם מתפרנסים רק מיגיע כפם וכפי בני משפחותיהם, אלא מיגיעת מהגרי עבודה משתכרי שכר-רעב.
יש להפריד בין אלו, שנדחקו למצב זה שלא בטובתם, לבין סוחרי-עבדים שפלים, שהם מיעוט מבוטל מקרב החקלאים.
להתגולל על החקלאים בישראל כיום, דומה לשלילת הצדקתם של עובדים עתירי-זכויות ומוגנים יחסית, דוגמת עובדי חברת החשמל ועובדי "דור א'" למיניהם. אלו כאלו אינם ברונים-שודדים, אף לא טפילי-ממון אלא אנשים פשוטים שבאמת רוצים בסך הכל להבטיח לחם ועתיד טוב יותר לילדיהם.
להגיד שלחקלאות אין זכות קיום בגלל שהחקלאים מסכנים פחות ממהגרי העבודה שעובדים אצלם, זה ליפול למלכודת שבעלי-ההון ועושי-דברם בממשל טמנו, ולתת להם לתקוע טריז בין האינטלקטואלים (שזה אתה – איציק) לבין אנשים שנדפקים מהשיטה לא פחות מפועלים ופקידים זוטרים (שזה החקלאים).
החקלאים צריכים את תמיכתך, ומוסרית אתה חייב להם אותה.
אולי לא בדרך של הקטנת הפיקוח על ציותם לחוקי העבודה, זה ודאי שלא. אבל בהחלט על ידי מתן סובסידיות לחקלאים שמקיימים תעשייה שחשוב לשמר אותה.
דיברת לפני כמה ימים על כך שעצמאות קבלת ההחלטות על ידי מדינות הולכת ונעשית קשה יותר, כאשר הן נתונות יותר ויותר לסחטנות השחקנים הגדולים במערכת הגלובלית.
ובכן, חקלאות ישראלית עצמאית, מבוססת וחזקה היא אחת הדרכים להבטיח אי-תלות של ישראל במדינות אחרות, בתחום בסיסי וחשוב מכל – מזון.

אין לי ספק שחלק גדול מהחקלאים הם אנשים קשי-יום שמוציאים לחם מן הארץ פשוטו כמשמעו. חלק ניכר מהם משתייכים לשכבות הכי מקופחות בארץ, למשל ערבים ישראלים ותושבי ישובי פריפריה קטנים.
ועם כל הסימפטיה, הבעיה קיימת – איך אפשר לקיים חקלאות בהיקף שבו היא קיימת היום במדינה שאין בה די עובדים חקלאיים – ואלה שיש מנוצלים בצורה מחפירה – אין בה די קרקעות ואין בה די מים.
חקלאות אינה פרנסה רגילה – זוהי תרבות שלמה שמשולבת בחיי היומיום. רוב התושבים בארץ באים מרקע עירוני ואינם יכולים להשתלב בעבודה כזו. אין היגיון ביבוא עובדים חקלאיים מחו"ל, וגם אין היגיון ביבוא מים מחו"ל לצורכי חקלאות. אם אי אפשר, אז אי אפשר – עדיף לייבא את העגבניות והמלפפונים מחו"ל.
החקלאות בארץ היא מהענפים המוגנים ביותר. אין לי בעיה עם ההגנה הזו, כל עוד היא לא מביאה לניצול של עובדים או לאבסורדים כמו שתיארתי לעיל. אגב, הסיבה העיקרית להגנה הזו היא פוליטית ולא חברתית-כלכלית: אנחנו עדיין שבויים ברעיון המוטעה שעיבוד האדמה (בעיקר ע"י יהודים) שומר על גבולות המדינה.
אני לא חושב שצריך לחסל את החקלאות בארץ, ואני חושב שהמדינה צריכה לתת תמיכה משמעותית לחקלאים, אבל צריך לחשוב מחדש על השיטה שבה מתנהל הענף. יש גידולים שעדיף לא לגדל בארץ אלא לייבא מחו"ל (פירות טרופיים כמו בננות או אבוקדו למשל), צריך לוותר על החקלאות במקומות שבהם ממילא רוב המועסקים הם זרים (מי צריך את "חוות השקמים" של שרון, אם ממילא מעסיקים בה תאילנדים?), צריך לאפשר יבוא פירות וירקות בשנים שחונות תוך יצירת מנגנון פיצוי לחקלאים במקום ליבא או להתפיל מים.