העיר הלבנה הנושקת לים, או חוק שימור החומר

יונית נעמן

מזה שש שנים אני מתגוררת בתל-אביב. עד כה חייתי בארבע דירות כולן באיזור המרכז. כל אחד מן הבניינים בהם דרתי עד היום, על מניין דירותיו, הוא נכס של משפחה אחת. הטיפול בנכס נעשה לרוב ע"י עו"ד של המשפחה. שכה"ד לדירת שני חדרים עומד היום על כ- 600 דולר. תעשו חשבון פשוט. שתיים מן הדירות בהן התגוררתי היו במצב מחפיר, כי בעלי הבניין לא יסיידו, יתקנו, יחליפו, יתקינו  ולו בורג, אפילו נדרשו על-ידי אונסק"ו, כי באיזור המדובר תמיד נמצאים שוכרים גם לדירות עם גגונים מאזבסט, חוטי חשמל חשופים, זרזיפי מים דרך קבע במקלחת, מרצפות שבורות ועוד ועוד פגעים וליקויים והזנחות.

הבוקר פתחתי את המוסף המיוחד שהפיק "העיר" לרגל אירועי "העיר הלבנה" ולבי צהל: גיליתי שהבניין שלי מופיע בו. במסגרת פרוייקט של המוסף, שנקרא בשם הנוסטלגי "אהבת פועלי הבניין" מצולמים חמישה בניינים ששופצו מקרוב, בהתאם לדרישות הנוקשות של העיריה. חוק השימור, עליו היא מפקחת, מחייב את הרוצים לגור בפסגת בניין בלב תל-אביב לשפץ את חזיתו ולהתקין בו מעלית, על חשבונם. ואכן, הבניין בו אני גרה בתשעת החודשים האחרונים משופץ למשעי, ויש בו מעלית (תציצו בעמוד 36 במוסף ה"לפני" וה"אחרי" מרשימים גם אותי, באמת! נעשתה כאן הרבה עבודה ערבית טובה מהשטחים). בעלת הפנטהאוז, שבחרה להישאר בעילום, מצוטטת בו: "בחוץ כל כך קשה, איך שאני נכנסת לכאן אני לא רוצה לצאת יותר. אנחנו לא מיליונרים שהחליטו יום אחד לבנות פנטהאוז. לצורך הבנייה לקחנו משכנתא מטורפת". אני מוחה את דמעותיי, ומציעה בזאת לערוך מגבית לדרי הקומות העליונות, ששקועים עד צוואר בביצת המשכנתא המטורללת (אפשר לעשות "מתן בסתר" דרך המעלית, שמגיעה הישר לתוך הסלון שלהם). אח, כל כך קשה בחוץ. לא שעיני צרה בשועי העיר ואחוזותיהם המרוהטות בטוב טעם. חלילה. לא בהם ולא בדרי רחוב הוברמן ההיסטורי, שמול היכל התרבות, שנהגו לצאת לקונצרטים בפרוות מינק בימי הצנע.

טוב, עזבו, חגיגות וככה, למה להעכיר את השמחה? תל-אביב היא עיר גאה, המוכרת על-ידי אונסק"ו, כאתר מורשת עולמי, וזה מה שחשוב. את מי זה מעניין שהיו פה פעם ששה כפרים פלסטיניים  – ג`מאסין, סומייל, אבו כביר, שייח מואניס, ג`רישה וסלמה? העיקר שבמוסף הכניסו תמונה של גמלים, בשביל האותנטיות. את מי מעניינת העיר שאינה לבנה (המשתרעת מדרך פתח-תקוה מזרחה ומהירקון צפונה, על-פי ההגדרה של הדודים מאונסק"ו), על מאות הנשים הכלואות בה, על תושביה המלוכסנים, כהי העור, שגופותיהם ונשמותיהם נסחרים על-ידי תושבי העיר הלבנה וערים צבעוניות אחרות. את מי מעניינת שכונת הארגזים, שתושביה על בתיהם מוצפים מדי חורף? (אגב, מדוע בונציה לא שוקלים עיסקת ערים תאומות?) ושכונת התקוה, ויד אליהו, ותיכון עירוני ט`? באלה אין מבני באוהאוס לשימור, ואין בהם "עקרונות מודרניסטיים של רציונליות, פונקציונליות ופשטות סגנונית". העיקר, אני אומרת, הפשטות הסגנונית, וכמובן – רהיטים מ"קסטיאל" או מ"הביטאט" בשירות הפונקציונליות והרציונליות.

אין כמו לפסוע בשדרות רוטשילד היפהפיות, אני מודה ומתוודה. מאוד ייתכן שבקרוב אאמץ את מסלול הטיול שמציע לי המוסף. הנוף הקסום שמספקת השדרה, על פינות החמד שבה, ועל בנייניה המשתפצים ומשתחזרים במהירות ארץ ישראלית אופיינית, מזכיר לכולנו שכיף לחיות בתוך מוזיאון, כמו שכותב במוסף דני קרוון. אנחנו, עובדים מהפיליפינים הצועדים שלובי זרוע עם זקני העיר; אנחנו, נשים מדרום אמריקה ומרומניה שמנקות את הבתים המשופצים ממש איכפת לנו אם העיר לבנה או אפורה; אנחנו, האתיופים שמעבירים את הזמן בתחנה המרכזית, כי אין לנו כל כך לאן ללכת; אנחנו, שבאנו מהפריפריה לחיות בעיר הגדולה; אנחנו שבאנו מדרום העיר להתרשם מחייהם של האשכנזים שעירם לבנה – כולנו בולטים כאן עד חורמה, אבל מרגישים שכיף לחיות במוזיאון תוסס שמנציח את ההולדה של העיר מן הים! העיר שנבנתה על גבם ועל חשבונם של אחרים, וכעת היא משתחזרת על חשבונם של אחרים, ומאשרת לנו את דברי הגברת מהמשכנתא של הקומה העליונה: אכן, כל כך יפה פה, שלא כדאי לצאת החוצה.

לא ציפיתי מעורכי "העיר" שיפיקו מוסף על העיר הלבנה מנקודת מבטם של מי שגורשו ממנה ב1948. לא פיללתי שהכתבת המגוייסת תראיין, בצד בעלת הבית, גם את עאדל, שהיה אחד הפועלים ששיפצו את החורבה שהפכה לביתה. בטח שלא קיוויתי שיתנו פתחון פה למי שאינם גרים או גרות מחוץ לתחומי העיר הלבנה. בבלי דעת הסתננו אלה לתוכה מבלי שניתן להם פתחון פה של ממש. ויזלטיר הביא אותם, וכמותו גם שמואל הספרי, אלון אולארצ`יק ואלונה קמחי בדרכם. אבל מדוע הגוון האחיד לכותבים על "תל אביב שהם אוהבים"?

אולי משום שקשה לעמוד בקריטריונים של לובן, שלא יתלכלך. יש עיר לבנה ויש עיר שאינה לבנה. אפילו אונסק"ו מאשרים. יש תקציבים, והעיר (או לפחות חלק ממנה) מתפתחת בקול צהלה גדול. לכאורה כולם צריכים להיות מרוצים, גם אני כתושבת העיר הזו, שמשכתבת את ההיסטוריה שלה בצבעים בהירים.

בטבורה של יהוד, העיר בה נולדתי וגדלתי, הלא היא יהודִיה, נותר על כנו מסגד. בסמוך אליו הוקם "גן העצמאות" ובו ניצב אחר כבוד, איך לא, טנק עברי זקוף קנה. רק לפני כמה שנים נפל לי האסימון ביחס למסגד הזה. יעילותם של טקסי הזיכרון והעצמאות ופסטיבלי הצופים שנערכו בגן באה לידי ביטוי בהאחדת הנוף בעיני המתבוננת: שנים לא זכרתי שיש ביהוד מסגד, וכי למה שיהיה שם אחד כזה? כך, חגיגות הלבנת העיר תל-אביב שהחלו לפני מאה שנה, בהגרלת האדמות בשנת 1909, וימשכו בגאון השבוע, בניצוחו של ראש העיר הלבן, הם רק חוליה בשרשרת של הנצחת הפערים בין עניים לעשירים, בין כובשים לנכבשים, בין צבע ללא-צבע. אני אשאר, כנראה, בבית –  לא נעים לי שהשכנה מלמעלה תיתקל בי ויהיה לה קשה, גם ככה קשה לה מספיק.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ליאור

    אני לא מבין ,את מלינה על זה שאין איזכור לערבים, עד לאן תגיע השנאה האשכנזפובית שלך (שלכם) ,ואולי תנדדי למקום אחר בעולם שם לא מזכירים את הסיני, הכושי, האינדיאני וכו'. אם יש עיר בישראל ואני לא תושב תל אביב, שהיא
    פלורליסטית,פתוחה , זו תל אביב.

  2. יהונתן אורן

    הדגמה לסכנה הטוטליטרית האמיתית. הכפפת כל הערכים, כולל ערכים אסתטיים, לתפיסת-עולם צרה.

  3. פרלה

    שכבר שנים מתפרנס משטחי פרסום לשירותי מין וניצול מיני-מסחרי של נערות ונשים? מה יש לצפות מעיתון שמקדיש עצמו לרכילות וצרכנות ("הכי הכי"!)…
    בימים שחורים אלה של מתנחל רשע אולטימטיבי, יזכור כל תושב תל אביבי (יונה. לבנה כמובן) שדין תל אביב כדין חברון.
    בתל אביב הכיבוש, הגזענות והניצול מרופדים במנות גדושות של אסתטיקה שמקלות עליי ועל חבריי להסתדר עם המצפון.

  4. גורג'י קורעין

    המאמר של יונית מאיר עיניים ממש. אני לא מבין למה אתה כועס כל-כך.אתה צריך לברך על כך שקם דור חדש של מזרחים שלא קונה את הסחורה האשכנזית הפגומה על עליונות תרבותית ועל אסתיטיקה הנשענת על כיבוש, גזענות ודיכוי. הדברים האחרונים אמורים כמובן גם ביחס של האשכנזים למזרחים ולמהגרי העבודה למיניהם.
    בקצרה, אתה מערב באופן מקומם ובלתי נסבל ממש בין שתי קטגוריות: בין אשכנזים לבין נאורות, בין אשכנזים לבין שמאל כלכלי-חברתי. אתה כמובן רשאי לעשות זאת כשמדובר ביחסם של אשכנזים לאשכנזים אחרים, אבל אך ורק במקרים מעטים מאוד ויוצאי דופן ממש, בין אשכנזים למזרחים, קל וחומר ובן בנו של קל וחומר כשמדובר על היחסים בין האשכנזים לבין הערבים.
    אם תפנים היטב היטב את מה שכתבתי כאן, תיווכח שאין לך שום סיבה לכעוס.

  5. ליאור

    לא כל מה שהוא מזרחי מריח מזהב ולא כל מה שאשכנזי מריח מחרא,ההתעסקות הפלצנית בשיוכים אנטרופולוגים
    מי שחור, מי לבן,מי צהוב,מי אדום. טובים לדיון בסמיניר באוניברסיטה ,שם מנסים להביא כל מני תאוריות על האנדיניאנים
    מאמריקה ומשיכים אותם לפלסטנים,ההתעסקות האובססבית בנו כעם כובש באשכנזים כעם כובש הם דמגוגים והופכים
    את הויכוח לחד ממדי ,היופי ,והכאב במדינה הזו היא שבצעו כלכך הרבה טעיות חלקם ביודעים וחלקם כי ככה היה נכון
    באותה שעה לעשות, עכשיו אם יש משהוא מעדות המזרח שנפגע מזה שתל אביב נבנתה בארכיטקטורה באוהואס אז
    א. הוא בור! ב. הוא גזען!!! . וכל ויכוח שיכך אותי למי יותר טוב או מי דופק את מי ,אני לא בויכוח, אבל אם יהיה כאן
    ויכוח אמיתי איך אפשר לתקן איך אפשר לקבל את האחר אז אני איתכם כל הדרך.

  6. דרור

    פעם, לפני שנים רבות, באו אל חופי יפו-תל-אביב יהודים גרמנים שחלמו להביא את המודרניזציה האירופית לחבל הארץ הנידח הזה ולהקים בו גן-עדן זוטא. לא היו להם כוונות רעות, הם באמת האמינו שהם עושים טוב, והם גם הצליחו במידה מסוימת. יש אזורים בתל-אביב שהם פנינה ארכיטקטונית. בעבר הרחוק הארכיטקטורה הזאת שירתה מהפכה חברתית – הבתים שנבנן בסגנון החדש עודדו יצירת קהילות קטנות ומגובשות של אנשים שתמכו אלה באלה.
    מאז החליטו באירופה לנצל את המודרניזציה להקמת תאי גזים. אל הארץ זרמו מאות אלפי פליטים יהודים מאירופה, שמשפחותיהן נרצחו, והם עצמם לא הורשו לשוב לבתיהם. בארץ התחוללה מלחמה שמחתה כפרים פלסטינים רבים, והפכה עוד כמה מאות אלפים לפליטים. לפליטים האלה והאחרים הוקמו מעברות ומחנות, וחלום העיר הלבנה היה כלא היה.
    אז מה רציתי להגיד?
    א. באירופה יש תרבות מפוארת וגם מודרניזציה. נכון שלא תמיד יודעים שם איך להפיק מהן תועלת חיובית.
    ב. חזון "העיר הלבנה" יכול היה להביא אושר גדול יותר לתושבי תל-אביב והסביבה ממה שהביא בפועל, אבל עדיין לא מאוחר להציל ממנו משהו (ושיפוץ הבתים הכפוי מעיד על כך).
    ג. העובדה שחלקים מת"א הוקמו על יישובים פלסטיניים נטושים אינה מעלה ואינה מורידה בדורנו. כשם שאני לא מתכנן לתבוע זכויות בליפנו, כך אין זכויות לפלסטיני בסומייל או בשיח' מוניס. כמאמר קהלת "מעוות לא יוכל לתקון", ולכל היותר אפשר למנוע עוולות בעתיד.
    ד. לא כל טיפוח של תרבות אשכנזית נעשית כדי לעולל רע למזרחיים. העובדה שמזניחים שכונות בדרום ת"א אינה מביאה למסקנה שצריך להשאיר את מרכז העיר בחורבות.

  7. גדי ש.

    מעניין מה דעתך על הוד מזרחיותו השר מאיר שיטרית ופועלו המפואר למען שכבות המצוקה, הפועלים, הנזקקים, העובדים הזרים, ערביי ישראל, וכו' וכו' וכו'.
    הלא כבודו "משלנו", לא כן?

  8. מתיתיהו

    נכון, רוחות הרפאים של העבר לא תשקוטנה, כל עוד יימשך המצב הקיים בתל אביב בפרט ובמדינת ישראל בכלל.
    אנו, המזרחים\יות הביקורתיים\יות נדרוש לבטל את אי-השוויון האוניברסלי בחברה הישראלית ונלחם בכל מי (לא משנה זהותו) שמנסה למכור סחורה אחרת.

    הפלסטינים יום אחד יקבלו את זכות השיבה, ליישובים במרכז הארץ.
    וברגע שתתקבל בשורת מדינת כל אזרחיה, הזכרון ההיסטורי הפלסטיני ייכנס לתוך האקדמיה
    ולא רק דרך הזכרונות האסורים של "הנכבה" ו"הנכסה" אלא גם דרך היסטוריה ותרבות של אלפי שנים
    באזור הזה ורק כך נוכל להפסיק להיות כובשים ולהיות חלק ולמצוא שורש אמיתי להיאחז בו.

    יופי של מאמר דעה, נהניתי מכל רגע – מהפוליטי לאישי וחזרה…
    שבוע טוב
    מתיתיהו

  9. שלומי בר אדון

    מתיתיהו
    אתה מזרחי ביקורתי?
    מה זה כל הביטויים הארופאים המפוצצים שאתה מפזר בכל משפט.
    זאת ההוכחה שאתה ביקורתי? מזרחי?

  10. פחזנית

    את תמימותי איבדתי ב"העוקץ" כבר מזמן. כשראיתי את הכותרת חשדתי מיד שהרשימה אינה עוסקת באדריכלות הבאוהאוס, באופיה הצנוע, ובחשיבה החברתית/קהילתית המתלווה אליה. לא טעיתי.
    אז מה היה לנו?
    * קינת דיירי הדירות השכורות.
    * ניצול ערבים על ידי שיפוצניקים.
    * עשירי הפנטהאוסים ועולמם המעוצב.
    * הכפרים הפלסטיניים שאינם עוד.
    * השכונות הלא-לבנות של תל-אביב.
    * סחר בנשים ובמהגרי עבודה.
    * וסליחה אם שכחתי משהו.
    לסיכום, כל הבאוהאוס הזה (איכס, איזה מילה) אינו אלא "חוליה בשרשרת של הנצחת הפערים בין עניים לעשירים, בין כובשים לנכבשים, בין צבע ללא-צבע". במילים אחרות, כל זה הוא עוד פרק בתולדות ה"אשכנזים שעירם לבנה

  11. יוסי לוס

    איך אפשר לטעון באופן מובן שדברים שאפשר ונוצרו מתוך כוונות טובות בזמן מסוים, ממלאים בזמן אחר תפקיד חשוב בהעצמה של אי שוויון ובהתעלמות ממנו דרך שרטוט של מצב דכאני כטבעי?
    אולי על ידי הכרה מפורשת בכוונות הטובות של היוצרים הראשונים?
    ואולי על ידי תביעה לאימוץ של העקרונות הראשוניים במקום המוזיאולוגיה של החפצים?
    ואולי שום דבר לא יעזור, אבל שווה לנסות.

  12. מתיתיהו שמואלוף

    האם המזרחי הביקורתי כלוא בתוך האוכל והפוקלור
    או שמותר לו להעשיר את ידעותיו באקדמיה ?

  13. איריס חפץ

    תודה על המאמר – היה מעניין לקרוא. לכל המתעניינים והתוהים מה הקשר בין הצורה הארכיטקטונית לתכנים שיונית כותבת עליהם: כמו שיש קשר בין צורת בניה של שיכונים לבין כוונת הבונים (ולא רק בישראל, אלא בהרבה מקומות בעולם בהם היתה בניה "סוציאליסטית" או ל"מסות"), בין בנית אנדרטה לבין בחירת מיקומה והתכנים שהיא מנסה להעביר, או מוזיאון, כך יש ג
    ם קשר בין פרוייקט "העיר הלבנה" למה שהוא מגלה ולמה שהוא מסתיר. חשוב לדעת מה מסתתר מאחורי השיפוצים המקסימים – ותודה על שהארת את הסמוי מהעין.
    ברכות
    איריס

  14. יהודית קנולר

    כתל-אביבית ותיקה אני לא גאה בכל מה שנעשה בעיר, יש לי השגות על הזנחה, על חשימת מדרכות עם הצפרדעים, המכוניות החונות, האופנועים וצואת הכלבים. אבל אני מודה שאני נהנית מפעם לפעם לשוח בשדרות המשתפצות חדשות לבקרים (בהעדר פיקוח ובשל התחפרות הכלבים בדשא, צריך לשתול כל פעם מחדש), ונהנית להתבונן בבתים שדייריהם שלפו עשרות אלפי שקלים מכיסיהם כדי לעמוד בקריטריונים הנוקשים של שימור העיר. לא חייבים לראות מתחת לכל לבן שחור ומותר להשאיר לנו יום אחד, או אולי רק ערב אחד, של חגיגה, של נחת ושל גאוות יחידה. העובדים הזרים פה כי זה משתלם להם. הכפרים הערביים לא פה כי אולי הם התעקשו לבצע פעולות רצחניות כנגד הישוב היהודי ועם כל הצער, אני באמת מתנצלת על כך שחלק ממשפחתי שרד את השואה ובחר לחיות פה, קצת מתוך תמימות וקצת מחוסר ברירה, גם אם זה קרה על חשבון אותם ערבים – "אזרחים תמימים וישרי דרך".

  15. שלומי בר אדון

    מותר וצריך להעשיר את עולם התוכן דרך האקדמיה. אבל שימוש מופרז, ושירבוב מונחים מהשיח האקדמי הסוציאולוגי (הנה משפט מפוצץ שהיה אפשר לוותר עליו) רק מרחיק חלק מהקוראים מההתיחסיות העניניות והחשובות (שלך ושל אחרים כאן) למשל הריסת הבתים ברפיח היא " מדיניות של רוע חסר תוחלת אשר מביא לעוד שנאה ופוגע בעיקר בחסרי הישע החפים מפשע" הוא טיעון שאפשר להתחבר אליו יותר מ " ההגמוניה הציונית-אשכנזית שוב ביצעה מדיניות גזענית ברוח אירו-צנטרית מתמדת"

  16. אופיר רדניץ

    אולי אפשר להתחבר לטיעון הזה יותר מאשר לטיעון האחר, אך אין לשניים את אותה המשמעות. אפשר לוותר על דקויות לגמרי. אפשר גם לרדד את הדיון מעט כדי לקלוע בצורה מוצלחת יותר לטעם עממי יותר או לחוסר סבלנות הקוראים הפוטנציאלים שגודשים את האתר וממלטים את נפשם מחמת ריבוי המילים הלועזיות.

    אני מסכים שפשוט עדיף על המסובך, אך כשהמציאות מורכבת לעיתים אין מנוס מהתייחסות מורכבת כדי לתאר אותה בנאמנות. אני מבין שאפשר להגיד חברתי במקום סוציאלי, אבל איך אומרים פוטנציאלי בעברית (הנמצא בכח?)? איך אומרים הגמוניה (יתרון-שלטון?)? המונחים העבריים למושגים האלו ברורים ומוכרים יותר לדעתך או שפשוט עלינו לוותר על חלק מיכולת המבע שלנו לגמרי ועל חלק מהמושגים (ואז כמובן על משמעות המושגים) כדי שלא להסתבך חלילה, מעין שיחדש מוגבל למה ש"מקובל" להביע?

    התייחסויות למשלב השפה ולמינון המונחים הלועזיים בתגובה זו או אחרת מעודדת לדעתך התייחסוית ענייניות וחשובות לנושא הדיון? ואולי עניין השפה והשימוש החופשי במושגים לועזיים עלה רק על רקע מוצאו של מתיתיהו ואני מפספס לגמרי את הנקודה (שעיקרה בלמי מותר ולמי אסור)?

  17. מתיתיהו שמואלוף

    ראשית חשוב לציין, שהבקשה שהופנתה אלי בפורום ז, התיחסה למוצא שלי.

    שנית, אני מכבד את הבקשה לכתוב בשפה, שתפנה לקהל הכי רחב של נמעניה.
    עם זאת אני משאיר לפוליטיקאים את הרצון להתחנף לקהל שומעיהם ומשאיר בידי את החירות
    לדבר את מה שאסור לדבר.

    נכון יותר קל שלא לשמוע את ההגמוניה-הציונית אשכנזית, אבל אם נשאיר ל"מגזר ללא שם"
    את שמו חסר השם, אנו נשאר אילמים ולא נבין את המורכבות של השסעים החברתיים, האתניים
    הכלכליים, והפוליטיים במדינת ישראל.

    רק לאחרונה האזנתי לכנס "האשכנזים" שארגנה הקשת הדמוקרטית המזרחית ובמהלך היום
    התרוצצו המילים "הגמוניה" ו"אשכנזיות" ללא סוף. המילים הגיעו לפי הדוברים/ות משום שהחברה
    נשלטת על ידי זהות מסוימת, שיש לה דרך התנהגות מסוימת, שהיא הגמונית, יענו שלטונית.
    המקום של לדבר את הדיכוי הוא מקום חשוב, אחרי הכנס הלכנו לשבת עם כמה חברים לקפה
    והייתה הרגשה טובה, לא משום שהתקבעו המושגים באוויר, אלא משום, שסוף סוף ראינו
    פעילות משותפת של אשכנזים/יות מזרחים/יות ופלסטינים/יות והומו-לסביות שהתאגדו
    כדי ליצור עולם אחר.

    תאמין לי ביום שזה לא יהיה רלוונטי, אני אהיה הראשון שאשמח לצאת משיח הזהויות הדורש
    את טעינת הערכים האוניברסליים, חזרה אל שיח הפילוסופי-קיומי, אבל לצערי קשה מאוד לעשות זאת ועד אז
    אני אתריע בכל האמצעים הנחוצים. בינתים, זה לא נכון ולא צודק לדבר על מהי האמת,
    כשהחלשים נותרים מחוץ לדיון.

    רק הבוקר התעוררתי וצה"ל הפציץ בבירות ובחיפה נערות עניות מכרו את גופן לזנות
    מכיוון שהעוני הוא ברובו פלסטיני ומזרחי, – זו המשמעות היומיומית של ההגמוניה הציונית-אשכנזית.

  18. לילך

    מאיפה משיגים מידע על המסגד?