נצרים מזרח מזרח

בשבוע האחרון הייתי די מנותק משידורי הרדיו והטלוויזיה. היום פתחתי את הרדיו וחשבתי שאני מצוי במרכזו של עולם שסיגל לעצמו את הכללים של משחקים שהיינו משחקים בילדותינו למשל, מחבואים (מי שמלפני ומאחורי הוא העומד). האנרגיות שמתבזבזות, בדיון העקר שבסופו יוחלט שבסוף 2005 פינת 2009 תפונה השכונה שתיבנה עד אז בנצרים מזרח מזרח דרום מערב בכספי משרד השיכון, ממלאות את כל החלל וכל יתר הנושאים החשובים היו כלא היו.

עובדי קריית גת יושבים כבר חודש באוהל מחאה, עובדי שדרות מוחים כבר שבועיים, אבל את מי זה מעניין כאשר עתיד האומה, כביכול, עומד על הפרק. אלה אותם אנשים שלא מקבלים שכר כבר חודשים, שלא לדבר על עובדי רשויות ערביות שלא מקבלים שכר כבר יותר משנה. כך נמשיך לשמוע כל היום על הזעם של זה או אחר ועל תפיסת הדמוקרטיה של המתחבא, אשתו שכניו וכל מי שמכיר אותו. אמרו כבר שהעולם מצטמצם אבל לא ידעתי שעד כדי כך.