לפני כשבועיים פורסמה, במוסף שכותרתו האוריינטליסטית המצלצלת היתה "תמונות ערביות", כתבה שכותרתה, "השב"כ דרש שוויון. אז הוא דרש". בכתבה רואיין ד"ר נחמן טל, שהסביר בעבודת הדוקטורט הסודית שלו מדוע היה נחוץ בשנות ה-50 וה-60 לקיים את הממשל הצבאי. מכיון שנמנע מאתנו, אנשים פשוטים שכמותנו, לראות במו עינינו את אותה העבודה, עלינו להסתפק במה שמותר לנו לדעת. מתברר כי עבודת הדוקטורט כללה מתודות מלימודי הכימיה. כך הוא אמר בראיון ליוסי מלמן:
"גם אם ערביי ישראל ישיגו שוויון מלא, הם לא יגיעו לעולם לסיפוק מלא ולא ישנו את זהותם והעדפתם הפוליטית. למיעוט לאומי קשה, כמעט בלתי אפשרי, לחיות במדינת רוב, ולכן אין פתרון כולל לבעיה. צריך פשוט לדאוג לשמור על הטמפרטורה."
בהשראת חכמה פוליטית זו, אומצה בשב"כ מדיניות של "מתינות פרקטית" הכוללת שני כלים טכנולוגיים מתוחכמים, מקל וגזר. זאת ועוד, את הטמפרטורה, הבינו שם, ניתן לוסת באמצעות מכשיר סודי אחר, שהשב"כ הינו כנראה היחיד המחזיק בו, שנקרא "זכויות ושוויון". הערבים, כך אפשר להבין, לא ממש מכירים ביתרונותיו של המכשיר הזה, הרי ככלות הכל, מסביר טל:
"עזרתי להתוות 15 תוכניות לצמצום הקיפוח של ערביי ישראל. כתבנו בדו"חות שלנו על הזנחה והתעלמות מערביי ישראל. הצענו שיקבלו תקציבים לפתרונות לזוגות צעירים, קרקעות לשיכון, חינוך. עם זאת, איני מקבל את הטענה של חלק ממנהיגי הערבים, כי מדובר במדיניות מכוונת של אפליה וקיפוח. האפליה היא תוצאה, לא מדיניות מכוונת. כאן זה לא דרום אפריקה".
ומדוע נזכרתי בכל זה. כי אותו שב"כ, זה מ"המתינות הפרקטית", אינו חדל להתוות תכניות ולהציע הצעות. אלה מבוססות בעיקרן על השימוש במכשיר הסודי "זכויות ושוויון". עובדה. כאשר Ynet ביקשו לצרף כתב למשלחת שר החוץ למצרים, עלי ואקד שמו, הוא נדחה מלעלות למטוס. התשובה השוויונית והדמוקרטית שהתקבלה לשאלה מדוע נאסר עליו לטוס היתה: "נספר לכם, רק לא לציטוט ולייחוס. העיקר שתחליפו כתב (ליהודי)".
לפעמים, עשר מלים (שלא לציטוט) יכולות לחסוך דוקטורט (חסוי) שלם.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
אני לא ממש יודע בנוגע לפתרונות. אבל איפה הבעייה עם האבחנה בדבר אי ויתור, או המרה של , זהותם תחת כל קונסטלציה שתהיה. זה קצת לא רציני לטעון ההפך בשעה שאתר זה מטיף לרב תרבותיות. האם הרב תרבותיות לא מבקשת את קבלת הזהות של "האחר" אגב חידוד כלל הזהויות.
אפליית הפלסטינים אזרחי המדינה היא רעה חולה. אבל לטעון ששיוויון זכויות יביא אותם לפתח נאמנות עיוורת למדינה זה להאמין בסיפורי פיות. לפעמים צריך גם אומץ להודות במציאות ולא לעשות אידאליזציה שלה.
הבעיה, כפי שהתייחסתי אליה, היא לא באבחנה, אלא בדרך הטיפול.
וחוץ מזה, מי אמר "נאמנות עוורת למדינה"? הרי הבעיה היא בנאמנותם העוורת של אנשי השב"כ למדינה, שלעתים מעבירה אנשים על דעתם.
ויחד עם זאת, שוויון לא אמור לעמוד בניגוד לזהות. הוא אמור להיות שוויוני.
את לא ממש יודעת על מה את מותחת ביקורת. האבחנה היא חלק מדוקטורט שלא קראת, ושאת ביקשת למחוק לחסוך אותו.
האם אפשר להזמין פרשנות למה שנאמר בתגובה לעיל?
ברור שלא קראתי את הדוקטורט, זה כל הטריק. עושים עבודה מדעית לכאורה, שצריכה להיות פתוחה לעין כל ולשפוט והערכה, וחוסכים מאתנו את הקריאה.
ועדיין, ההתייחסות העיקרית שלי היתה למה שכן נאמר בהארץ, ולמה שכן קורה למי שהוא ערבי בישראל. לזה יש לך תשובה?
נ.ב. פעם עוד קראו בשם גל לבני אנוש ממין זכר. אחר-כך העולם השתנה.
הבעייה מתחילה כשזאק מאסי, קצין צרפתי שדיכא אלגיראים מגיע ל"ביקור ידידותי" בשב"כ כדי להחליף חוויות.
עכשיו שיבוא איזה אשכנזי ויגיד שמדינת ישראלית היא לא מדינה קולניאליסטית.
וזה ממשיך,,,, הרי אלו מהשב"כ תופרים תוכניות ברמת של כדורי אקמול, כדי להרגיע את השטח, כדי שהם ישארו "ערבים ישראלים" ולא פלסטינים.
הכי מצחיק זה שהם חששו שמהתקרבות של "ערביי ישראל" , עם פלסטינים מהשטחים, כאילו הם לא אותו עם.
מה שהכי מסריח זו אותה מדיניות מתנשאת שתמיד משאירה את האנשים עם דלת אחת סגורה בעוד שאר האנשים יכולים לנוע חופשי בכל הבית. איך הוא אמר? "למעט חברות כמו רפאל ו….." , עד לפה!!!!!
"עכשיו שיבוא איזה אשכנזי ויגיד …". לא יעזור, הא? מאחורי כל הדיון הפסאודו-אינטלקטואלי בזהויות מסתתרת גזענות פשוטה.
ראשית התנצלות על שיוך מגדרי מוטעה (אם כי מה נ.ב שלך עדיין לא הבנתי מה את\ה) שנית, זה לגטימי למתוח ביקורת על דרכי הענישה של השב"כ, וכן גם על עצם היות עבודת דוקטורט חסויה. אבל, ואני מפנה אותך לסיפא של דבריך, לבטל עבודת דוקטורט מבלי לקרוא אותה? רבאק, בכל זאת עבודת דוקטורט. זה לא איזה פרוס, מישהו עמד והגן עליה. או שאני טועה. וזה לרגע לא אומר שאני לא מכיר "חמורים" שנושאים תעודות, אבל ככה רק כדי לכתוב משהו עם פאנץ ליין.
מדינת ישראל אינה קולוניה. קולוניה היא מושבה מטעם מעצמה כלשהי. אני עוד לא ראיתי את המעצמה היהודית ששלחה את פושעיה על מנת ליישב את מדינת ישראל. מספיק שעשינו עוול לישוב הערבי כשבאנו לפה. לא צריך להוסיף לנו הגדרות שאנחנו לא ממש יודעים איך לאכול אותן, ושרבים מאיתנו אינם מבינים את את מהותן.
תראה, המזרחים, חשוב תמיד לזכור לא יצרו את "הנכבה"
ועם זאת היום הם לקחו אחריות עליה לא פחות מהאשכנזים.
עם זאת לא נוצר שום שיח אקדמי באחריות האשכנזית ל"נכבה"
ומאידך לא נוצר שום שיח ב"נכבה" המזרחית.
פרופ אלה שוחט ניסחה את הזרעים, שדברי איל בן משה,מייצגים במעט.
איני סבור שאיל בן משה התכוון בדבריו לחברה לא שיוויונית כלפי זהויות
אלא הוא חלק מהשיח, שמתקומם, על הכנסת חלקו בבעיה האשכנזית.
בעית הזהות הפסאודו-מערבית, שלא הצליחה לחיות בשלום עם המרחב הגיאו-פוליטי המזרח תיכוני.
בדבריי אין שום הסרת אחריות מעצמי, או מהמזרחים, או מהאשכנזים או מכל אדם
על מעשיו ועל התנהגותו כלפי כל אדם אחר ! זכויות אדם ואזרח הם מה שמבנה את זכותנו
לא להדרדר ב"מדרון-החלקלק".
אני רק משרטט את גבולות הזכרונות האסורים של ההיסטוריה והמרחב בו אני חי
וגם אתה וגם אייל חיים בו.
המרחב בו אני חי והמרחב בו אתה חי שונים לחלוטין, וחוששני שלעולם לא ייפגשו. גם לא אם נעמוד אחד בקירבת השני ונפנה מילים איש לרעהו.
חבל.
זה אמנם איננו הנושא המרכזי במה שנכתב, אבל דוקטורט סודי מציב לפחות שלוש בעיות עקרוניות:
1. הוא פוגע בשוויון, כי סטודנטים אחרים לא יכולים לעיין בחומר החסוי שפתוח רק בפני אותו סטודנט שבעבר עבד בשב"כ.
2. השב"כ מכתיב לאוניברסיטה מי יהיו הבודקים, שכן הם חייבים להיות בעלי סיווג ביטחוני מתאים.
3. התוצר המוגמר איננו פתוח לעיון, כפי שצוין, ובכך לא עומד בדרישה הבסיסית ממחקר מדעי שהקהילה המדעית הרלוונטית תעמיד אותו למבחן ולביקורת, אותו תהליך שמקדם את הידע.
לדעתי אוניברסיטה שמכבדת את עצמה לא צריכה לאשר עבודת מחקר סודית.
זה לא נורא שבלבלת את זהותי המגדרית. ממש אין צורך להתנצל. גם את זהותך הרי לא ניתן לדעת.
האם באמת מה שחשוב זה אם ביטלתי בדברי עבודת דוקטורט או לא? מה שמעניין זה שעבודת הדוקטורט הזו מבוססת על חומרים שחוקרים אחרים אינם חשופים להם (את זה גילו לנו לפני זמן מה במאמר אחר שעסק בעבודתו של נחמן טל), מה שהיסטוריונים מכנים מקורות ראשוניים. באופן לא מפתיע, האדם לו ניתן לנתח ולפרש את המקורות הללו, הוא עצמו איש שב"כ, ובאופן עוד יותר לא מפתיע הוא מצא גם שהשב"כ צדק. כלומר, שמדיניות הממשל הצבאי היתה מוצדקת.
מה שעוד חשוב לזכור זה שהממשל הצבאי זה לא "היסטוריה". זה משהו שקרה לא ממש מזמן, ותוצאותיו עדיין עימנו. אז כשאדם זה בא ומבהיר לנו שמדיניות השב"כ היא מדיניות מתונה, ושמתינות זו היא פרקטית בלבד, הדוקטורט שלו נעשה קצת פחות חשוב בעיני. אני מנסה להבין את המשמעות של המתינות ושל המדיניות ושל ההמלצות, ובעיקר מדוע לעזאזל הדמוקרטיה היא עניינו של השב"כ.
במלים אחרות, מה היא הדמוקרטיה אם כל מה שהיא בעיניו של נחמן טל דרגת חימום שונה של היחסים בין המדינה לבין אזרחיה הפלסטינים.