מנהלים ומצנחים

רציתי היום להפנות את תשומת ליבכם/ן לשלוש כתבות במוסף ממון של העיתון "ידיעות אחרונות". האחת, דנה בהצעה לקבוע שכר מנהלים כמכפלה של השכר הנמוך ביותר בארגון המעסיק שנכתבה על ידי גדעון עשת. השנייה, בתוכנית וויסקונסין וכשליה שנכתבה על ידי גיא לשם. והשלישית המתעדת את "מצנחי הזהב" של שורה לא קטנה של מנהלים ישראלים. לצערי איני יכול להפנות אתכם/ן לשתי הכתבות הראשונות כיון שבאתר האינטרנט של אותו עיתון הכתבות הללו לא מופיעות.

בכלל נראה שכתבותיו של עשת אינן אינו זוכות לאהדה אצל עורכי אתר האינטרנט. הכתבה האחרונה של הכותב שפורסמה באתר היא מה-18/5/2004 זו שלפניה ממרץ אותה שנה. ככלל נראה שכתבותיו של עשת מפורסמות בערך פעם בחודש על אף שהוא כותב כמה פעמים בשבוע בעיתון המודפס. עשת, לעומת הכתב הכלכלי האחר של ידיעות (פלוצקר), מציג בדרך כלל נקודת מבט רעננה על הנושאים השונים ואין הוא משרת את הממסד הכלכלי. אבל כנראה שקוראי האינטרנט אינם מתעניינים בנושאים הללו לפחות לדעת העורכים של האתר. כל זה לא אומר שאני מסכים לכל מה שהוא כותב ולתפיסה הבסיסית שלו, אבל כל מי שמתעניין בנושא הכלכלי רצוי שייחשף לכתיבתו.

אחד הטיעונים המעניינים במאמרו האחרון העוסק בהגבלת שכר המנהלים הוא שגם תשלום שכר למנהלים בסקטור הפרטי הוא על חשבון הציבור ליתר דיוק על חשבון תשלומי המס של החברה. אם מישהו רוצה לשלם שכר בלתי מוגבל למנהליו יתכבד ויעשה זאת על חשבונו ולא על חשבון החברה.

הכתבה על תוכנית וויסקונסין, שגם בה דנו פה, מביאה לידיעתנו את מנגנון התמריצים המעוות על פיו משלמים לחברות הפרטיות המפעילות את התוכנית. כיון שהתשלום יעשה על בסיס מציאת עבודה, או ליתר דיוק הורדת האזרח מרשימת מקבלי הבטחת הכנסה, סביר שהחברות המפעילות את התוכנית יפעלו במרץ, לא לטובת האזרח שלו הם אמורים לעזור אלא לטובת חשבון הבנק שלהן.

כרגיל ישנם אזרחים הזוכים למצנח זהב, בשווי מיליונים רבים, והאחרים זוכים לצניחה חופשית מהנה בחסות ממשלת ישראל המטיבה.