פרופסורים לטרור, על חברה אזרחית לקוייה ומחלות מעמדיות

מאמר מעניין על האקדמיה ותעשיית המחקר האנטי-טירוריסטית, התעשייה הזו מצמיחה מכוני מחקר ל"אנטי טרור" במדינות שונות בעולם, כולל המרכז הבינתחומי בהרצליה. המחבר טוען כי האידיאולוגיה העומדת מאחרי הידע של המומחים הללו משרתת אינטרסים שמרניים ואת הימין בישראל. בנימין (טרור) נתניהו, הוא במידה רבה האב הרוחני של הדיסציפלינה.

תעשיית האנטי טרור האקדמית הזו זכתה לצמיחה בעקבות ליבוי הפרנויה לאחר אירועי ה 11 לספטמבר.

המחקר האקדמי של דיסציפלינת הקש הזו אינו מבוסס על חומר שנאסף על ידי החוקרים אלא על חומר מיד שנייה שבדרך כלל מגיע מהמשטרה, הצבא או השירותים החשאיים. בדרך כלל לחוקרים הללו יש זיקה חזקה לשלטון, ראו למשל את עבודתם המשותפת של אסא כשר והאלוף עמוס ידלין על "אתיקת המלחמה בטרור". המאמר מציין כדוגמה את קרבתו של בועז גנור "חוקר טרור" מהמרכז הבינתחומי בהרצליה לבנימין נתניהו.

ראיון אישי עם הפילוסופית מרתה נוסבאום, מה היא חושבת על המעורבות הפוליטית של הסטודנט האמריקאי, אלו ספרים היא היתה ממליצה לנשיא ארצות הברית לקרוא, (בין היתר, "השלום הנצחי" של קאנט) ומי הם הגיבורים שלה (ג`ון סטיוארט מיל ונהרו).

טדה סקופול, (Theda Skocpol), סוציולוגית מהארורד כותבת על התפקיד החשוב שמילאו ארגונים התנדבותיים בחברה האזרחית בעיצוב התרבות הדמוקרטית בארצות הברית. מאז שנות השישים כותבת סקופול התרבות ההתנדבותית ההמונית הזו השתנתה. ארגונים נשענים על תורמים וקרנות, מעסיקים מומחים מקצועיים ולוביסטים, הארגונים הללו אינם זקוקים לחברות וחברים רבים מה שהם זקוקים לו הם תורמים עשירים. בעוד שהארגונים הותיקים הדגישו ערכים של סולידריות, הארגונים החדשים הם ארגונים המשתמשים ברטוריקה של זכויות המתמקדת בסוגיות ספציפיות. סקופול מצטט מחקרים הקובעים שבעוד שהארגונים הישנים, כגון איגודים מקצועיים, חתרו למטרות הקשורות לצדק חלוקתי אוניברסלי, הארגונים החדשים מתמקדים באינטרסים של המעמד הבינוני. כך שכיום לאזרחים הפחות משכילים מהמעמד הנמוך אין גישה לארגונים אלו. וכך נשללת מהם ההזדמנות, שהיתה לחלק מהם בעבר, להשתתף בחיים הדמוקרטיים. המגמה הזו קיימת גם בישראל, יותר יותר ארגונים הופכים להיות תלויים בתורמים וקרנות עשירות, מעסיקים מומחים למיניהם, יש להם סדר יום פוליטי מצומצם ואין להם עניין בשיתוף אזרחיות ואזרחים מהמעמד הנמוך.

על הקשר בין אי שוויון ובריאות. וינסנט נברו, פרופ` למדיניות חברתית וסוציולוגיה מאוניברסיטת ג`ון הופקינס, מצביע על העובדה שהגידול באי השוויון גרם להתדרדרות במצבם הבריאותי של בני אדם רבים. למשל הגידול באי השוויון בארצות הברית הביא לגידול בתמותת תינוקות.

כמו כן אנשים השייכים למעמד העליון בארצות הברית חיים ארבע עשרה שנים יותר ממובטלים. כלומר קיים מתאם בין השתייכות למעמד חברתי מסויים לתוחלת חיים.

עובדה מעניינת מאד עליה מצביע נברו היא שתוחלת החיים של אדם עני בארצות הברית קטנה יותר מזו של אדם מהמעמד הבינוני בגאנה, למרות שלרשות העני האמריקאי יש יותר משאבים כלכליים מלגאנאי.

ההסבר המעניין שמספק נברו לתופעהז זו קשור למושג מרחק חברתי. העני האמרקאי חש תסכול, תחושת כשלון באי היכולת שלו להפוך לחבר מצליח בחברה האמריקאית.

נברו מראה שבחברות סולידריות האינדיקטורים הבריאותיים גבוהים יותר מחברות בלתי שוויוניות. החוקר מביא כדוגמה את התדרדרות מצב הבריאות בבריטניה בזמן שלטון תאצ`ר. לדעת נבארו הדרך הטובה ביותר לשפר את הבריאות בקרב האמריקאיים היא לצמצם את אי השוויון בין המעמדות השונים.