יערות מדומיינים וכפרים לא מוכרים

יוסי לוס

השבוע הייתי בביקור בכפר בדואי בלתי מוכר בנגב ליד חורה, שהיא עיירה בדואית מוכרת.

כאשר יצאנו מהכפר לכביש הראשי ראיתי שלט של הקרן הקיימת לישראל שמציין שהירידה מהכביש הראשי היא לתוך יער. ליער אפילו יש שם. זה היה די משעשע ברגע הראשון, שכן הדבר האחרון שאפשר לראות שם זה יער. היו שם, לכל היותר, מספר עשרות של שתילים רכים ונמוכים שהוצבו במספר שורות. בניגוד ל"יער" שמצוין בשמו בשלט רשמי, קרי הוא זכה להכרה מדינתית, עשרות הבתים והפחונים על יושביהם האנושיים והלא אנושיים, שניצבו ליד אותו "יער", הם חסרי הכרה מדינתית שמשמעה כידוע הוא מים זורמים, חיבור למערכת ביוב, חשמל, טלפון, שירותי רפואה, חינוך וכיוצא בזה.

כך, שתילים מדומיינים כיער ובדואים מדומיינים כאוויר. מי מספק מי שתיה לשתילים הרכים? האם הוא יודע שגם הבדואים זקוקים למי שתיה?

לאחר נסיעה של דקות לא ארוכות נתקלנו בשלט נוסף שהודיע על כניסה ל"יער" נוסף. מכיוון שהשלטים הללו דורשים מהמבחין בהם עבודת דימיון אינטנסיבית, הדמיון שלי המשיך צעד אחד נוסף. אפשר להציע לקרן הקיימת להציב שלטים שבהם היא תזהיר את הנכנסים ליערות שלה מחיות טרף. כך זה באגדות שהן פרי הדמיון. לא? אז הפנטזיה תהיה שלמה וכל המבקרים ביערות הללו יוכלו ליהנות מחוויה מלאה של טיול ביער.

יוסי לוס דוקטורנט במחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה וחבר "הקשת הדמוקרטית המזרחית".

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. רפי יחזקאל

    יוסי לוס כתב סאטירה נוקבת וחריפה בהומור שחור.
    מדיניות האפליה נגד הבדואים תימשך כרגיל ואף אחד בממשלה לא יוציא את הדב מהיער, לא בימינו אלה.

  2. גל לוי

    פתחתי את השבוע עם שמיעת החדשות בגל"צ הבקר.
    לפעמים, יש עונג בתחושה של אי-שמיעת חדשות בשבת. אלא שעונג זה מתנפץ כאשר פותחים את הרדיו ב-8 בבקר ושומעים את מיכה פרידמן מספר מה קורה.
    כך, ידיעה אחת פותחת במלים "עובד זר בן 16 נעצר בשל ביצוע מעשה מגונה בצעיר ישראלי בן 19". הידיעה לאחר מכן, היא על הכונה של יהודים רבים להגר מצרפת בגלל האנטישמיות. האמנם יש קשר בין שתי אלה?
    גזענות, כך לימדו אותי, אינה "משהו" שמישהו לוקח מהמדף ומשתמש בו. זה משהו שמייצרים אותו יום-יום.
    כך, גל"צ יכולה לקחת חלק בתהליך ייצורה של גזענות שהיא אינה שונה במהותה מהאנטישמיות בצרפת.
    סליחה, אבל מה ענין היותו של אדם "עובד זר" לביצוע מעשה אונס? מה זה "עובד זר בן 16"? האם יש משהו בהיותו של אדם "עובד זר" המסביר את מעשה האונס? מתי אונס הוא מעשה של מישהו השייך לקבוצה מסוימת, ומתי הוא מעשה של "אדם פרטי"?
    ולמה הסיפור הבדווי הזכיר לי את כל זה?

  3. סמי כנפו

    יוסי שלום, אני לעומתך ביקרתי השבוע בדימונה (עיר הבית שלי) לפני שאמשיך ואספר על הביקור שם אני רוצה לומר לך על הביקורת שלך על היערות? תגיד, מה רע בשתילת יערות?הרי זה מה שיכשיר את הנגב למגורים בעתיד הרחוק, ראה את יער דביר\להב..איך מצאת לקשור בין היער לבדואים..יש מקום לשתול בכל מקום במדבר הנגב,בכל זאת אני מבין שכמה בדואים שהחליטו על דעת עצמם להקים כפר ללא אישור ורשיון מהשלטונות ושלדעתך צריך לרוץ מייד ולחבר ולייצר תשתיות? אם כך אתה צריך להסכים שגם את התיישבות הבודדים בנגב צריך לחבר לתשתיות?..צריך להסכים על הקמת ישובים בדואים מסודרים כמו רהט וערוער..ויותר מזה צריך להשקיע בחינוך ובמעורבות במיינסטרים של החברה הישראלית, הבדואים אני מאמין יכולים לתרום חברתית יותר..והנה אני חוזר לשיטוט שהיה לי במסדרונות של עיריית דימונה שנכון הכל שם מחובר לתשתיות אבל, ובכל זאת הכל ניראה גם מנותק, יכולתי להלשים את העניין הבירוקטי שלשמו באתי בשתי דקות ולהסתלק, אבל, עברתי מדלת לדלת לראות לשמוע קצת על התרחשות העשייה ………..ואין , אין כלום ,כולם נראים כמו בהמתנה כאילו הצפירה של יום הזיכרון אוטוטו באה ומימלא אין טעם להתחיל בעשייה אז ממתינים.., אני לא יודע אם כדוקטורנט באנטרופולוגיה אתה לומד את הבדואים, אבל, במקומך הייתי לומד את הדימונאים תופעה מעניינת מאד. כל זה מבלי להיכנס לאפליה גזענות וכו. של מזרחים אשכנזים, יהודים מוסלמים כולל בכמה מקרים בתחילת האינתיפאדה אבנים שבני הבדואים העיפו לעברי ופיספסו בסנטימטרים בשעה שנסעתי לבקר את אבא בדימונה..

  4. יהודית קנולר

    700 ישראלים יהודים הגישו בקשה להתיישבות יחידים בנגב ורק ל35- משפחות אישרו להתיישב, כנראה בגלל חוסר ההכרה של הממסד לצורת התיישבות זו. גם אלה שכבר יושבים שם סובלים מהעדר תשתיות. אשר ליערות החורש הטבעי – לפני 100-200 שנה הם נאכלו על ידי עזים שגודלו על ידי האוכלוסיה המקומית ומאז קק"ל עוסק בייעור הארץ, באמצעות, מה לעשות, שתילים.

  5. רוני

    Ethnic Cleansing in the Negev

    פירסום יסודי (אך לא ארוך מידי…) תחת FACT SHEETS בצד שמאל בדף הבית של המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית.

  6. פחזנית

    תודה ליוסי לוס שהזכיר את כל קורבנות הנידוי: "האנושיים והלא אנושיים". הוא לא שכח את שותפינו בעלי החיים – בני המעמד הנמוך ביותר על כוכב הלכת הזה – שגם להם יש זכויות. "העוקץ" מעולם לא דן באי-הצדק שבאכילת בעלי-חיים וטביחתם בתעשיה, במחקר, ובביטחון — לכן די לי באיזכור העובדה שבמחנות הבדואים (לא כפרים!) יש גם חיות צמאות ורעבות.

  7. דנה אלכסנדר

    מחלק מהתגובות לרשימתו המצוינת של יוסי אפשר להיווכח, בפעם המי-יודע-כמה, עד כמה הרטוריקה הגזענית של הממסד והתקשורת משתרשת עמוק ומעצבת את תודעתם אפילו של קוראי אתר זה. אז כמה עובדות:
    לסמי כנפו – בעית הכפרים הלא מוכרים בנגב אינה בעיה של "כמה בדואים שהחליטו על דעת עצמם להקים כפר ללא אישור ורשיון מהשלטונות". יש בנגב 45 כפרים שאוכלוסייתם עולה על 500 נפש, וחלקם מאכלסים אלפי נפשות, שלא זכו להכרה על-ידי השלטונות. רובם של כפרים אלה היו קיימים הרבה לפני קומה של המדינה (ולכן לא יכלו לקבל ממנה אישור ורשיון), וחלקם קם לאחר שתושביהם גורשו ממקום מושבם הקודם בנגב, כאשר בתחילת שנות החמישים המדינה ריכזה את רובם המכריע של תושבי הנגב הערבים באזור מוגבל שכונה "אזור הסייג" (השטח המשתרע פחות או יותר בין באר שבע, ערד ודימונה). וכן, כל הבדואים האלה (כ-70,000 לפני 1948, כ-15,000 מיד לאחר מלחמת 1948), תארו לעצמכם, גרו שם גם בלי היערות של קק"ל, כך שכנראה שהנגב "כשיר למגורים" גם בלי התערבותה מפריחת השממה של הקק"ל. ואגב, בעיני המראה של יער האורנים השוויצרי (פרי עבודת הקק"ל, כמובן) בגבעות המדבריות של הנגב – יער יתיר – הוא אחד המראות היותר אבסורדים שקיימים במדינה הזו.
    וליהודית קנולר – שאת רשימותיה בענין זכויות עובדים אני מאוד מעריכה: את אומרת ש"700 ישראלים יהודים הגישו בקשה להתיישבות יחידים בנגב ורק ל-35 משפחות אישרו להתיישב, כנראה בגלל חוסר ההכרה של הממסד לצורת התיישבות זו". אם התכוונת לומר את זה כראיה לכך שהבדואים אינם מופלים לרעה לעומת היהודים – ראי תשובתי לסמי כנפו לעיל. ראשית, הממסד כן מכיר בצורת התיישבות זו, והעובדה שהוא אישר ל("רק") 35 משפחות להתיישב באופן זה – כלומר, לקבל עשרות או מאות דונמים כמעט בחינם – היא עדות נוספת, חדשה, להפליה התכנונית האיומה הננקטת כלפי האוכלוסיה הערבית בנגב מאז קום המדינה. בעוד שמצד אחד מאשרים ליהודים להקים התיישבות חדשה, על שטחים עצומים, עבור משפחות בודדות, מנגד אוכלוסיה של עשרות אלפים, שחיה בכפרים של מאות ואלפי תושבים (לא "התיישבות יחידים"), אינה מקבלת הכרה תכנונית, בטענה שאין מספיק קרקע וקשה לספק שירותים ותשתיות להתיישבות מפוזרת. במהלך אותן 50 וכמה שנים מאז שקמה המדינה, אושרו והוקמו בנגב למעלה ממאה ישובים כפריים עבור אוכלוסיה יהודית – חלקם קטנים ומפוזרים – וכמובן שישובים אלה זכו לכל התשתיות והשירותים הדרושים. וכמה לאוכלוסיה בדואית? עכשיו, לאחרונה, עלה המספר מאחד לשניים (בעקבות ההכרה המבורכת בכפר דרג'את; הראשון היה תראבין א-סאנע, שהסיבה היחידה שהכירו בו היא שרצו להעיף אותם מהעיניים של תושבי עומר). כי הבדואים, לעומת היהודים, מצופים לוותר על עיסוקם המסורתי מחקלאות ומרעה, ולהתיישב בעיירות שהמדינה מקימה (עבורם, כביכול). רק בעיירות אלה (המככבות במקומות הראשונים בטבלאות העוני והאבטלה), ולא בישובים כפריים, הם יזכו לקבל תשתיות ושירותים כמו בני אדם. ובכל הקשור להתיישבות הבודדים, המטרה המוצהרת של אישור התיישבות זו (ליהודים) היא הגנה על הקרקעות מפני "פולשים". נחשו מיהם הפולשים בסיפור הזה: ניחשתם נכון – האוכלוסיה הילידית (שזכויותיה מוגנות באמנות בינלאומיות הזוכות להתעלמות מוחלטת במדינת ישראל). אם זו לא גזענות ממוסדת, אני לא יודעת גזענות מהי. אבל אל תבינו אותי לא נכון, שום דבר לא משתווה לאנטישמיות בצרפת, כמובן.