תנו לחיות לחיות, בטבע

יחיעם שורק

בעיתון "הארץ" של סוף השבוע התפרסמה רשימתו של משה גלעד – "גורילות בברונקס"  – אשר שרה, לדאבון לבי, שיר הלל לתופעתם של גני-חיות בעולם, ובעיקר בערים גדולות כניו יורק, בודפשט, ברלין, פראג וכדומה. ומהו הטעם בהפעלת גני-חיות, כלשון המאמר: מקום בילוי משפחתי, מפלט ירוק ובועה נפרדת מההמולה שבעיר (וקשה שלא להוציא מכאן את הטעם המסחרי-הכלכלי ובכלל התיירותי), מוסד מחקרי וגם גרעין רבייה, שמונע הכחדת מינים נדירים מן העולם, ואני הייתי מוסיף גם את ההנחה שביקור בגני-החיות מקדם את יחסו הבסיסי החיובי של הילד לחיות בכלל.

כותב המאמר מציין, ובצדק, כי גני החיות הגדולים באירופה ובארה"ב הוקמו כבר המאה ה-19 (הראשון שבהם הוקם בריג`נט`ס פארק הלונדוני ב-1828 – י.ש), כשייבוא מאסיווי של בעלי חיים, נכסים ארכיאולוגיים ויצירות אמנות מרחבי העולם לערי הבירה של המעצמות הקולוניאליסטיות נתפש כפעילות לגיטימית, וזה, אולי בדיוק, ליבת הבעיה, שורש העניין: גני החיות מסמלים, יותר מכל (כמו למשל קרקסים המשתמשים בחיות מאולפות) את תחושת הפטרנליות, האדנות המתנשאת של האדם כלפי סביבתו הטבעית – סביבת בעלי-החיים. האמת היא שמיני גני-חיות ומכלאות ספאריות נודע כבר בעידן הקדמון: אולי אפילו לשלמה המלך (מל"א י, 22), למלכי מצרים ומסופוטמיה, לפרסים וליוונים, לרומאים, ואף ליהודים של ימי הבית השני (נזכרים בספרות התנאית והתלמודית "ביברין" – שיבוש פונטי קל מן היוונית והלטינית), לכמה בתי אצולה בימי-הביניים, למונטסומה האגדי מלך האצטקים ועוד. בכל מקרה סימלה עובדת כליאתן של חיות והצגתן לעיני כל את תחושת עליונותו של האדם על פני כל הייצורים, שאינם אנושיים. ומה לגבי טענות הנגד ביחס להתלהבות כותב המאמר הנידון: ראשית – מוסד מחקרי – ביולוגי וגנטי אוצר בתוכו חשיבות רבה, אך מה בינו לבין כליאתן של חיות. דווקא החיבור הבלתי אמצעי בין חוקרים לבין חיות בטבע, הקיים במציאות, עדיף מכל הבחינות. שנית – ניסיונות רבייה בגני-חיות גורמים במקרים רבים ליצירת מצב של עודף מינים, ולעיתים ללא איזון בין זכרים ונקבות, והתוצאה – המתת חיות או מסירתן לגני-חיות אחרים. במקרים לא מעטים נכשלים הניסיונות להשיב לטבע מינים שהורבו או שוחזרו וניצלו, ונגזר עליהם "מאסר עולם" בכלובים. שלישית – גורלן של חיות הכלואות בתוך כלובים, ואף המתרוצצות במכלאה רחבת ידיים, אך מוגבלת מול מרחבי הטבע, הינו קשה: יכולת הפיריון שלהן נפגעת, האינסטינקטים שלהן משתבשים, בריאותן נפגמת, הפיזית וגם הנפשית. בוודאי שמתם לב לעובדה שחיות טורפות כמו לביאות או טיגריסים מסתובבות בכלוביהן אנה-ואנה במשך זמן ממושך, מתנשפות ומקרינות חוסר שקט ועצבנות. הידעתם כי מדובר בחיות הרגילות לרוץ בטבע כל יום קילומטרים רבים מאוד, ומה שנותר להן בגן החיות הוא כלוב באורך של כמה מטרים בלבד. נסו, לצורך ההשוואה להכניס לוויתן לאקווריום, גדול ורחב ככל שיהיה.

מתוך מניעים כלכליים ותיירותיים, המכובסים במלים יפות, לכאורה הומניטריות וחברתיות (למען הילדים, למען המשפחה …), נוטלים מן החיה את היקר לה מכל – את החופש, גוזרים עליה, על-לא-כל-עוול-בכפה (תרתי-משמע) עונש של מאסר עולם בעל אפקטים גופניים ונפשיים קשים. עד מתי נסבול את העובדה, שבשם הכוח (האדם מול החיה) גוזרת החברה על שותפיה, ההולכים על ארבע (בדרך-כלל), על פני כדור הארץ, חיים בלתי נסבלים של ניתוק מהטבע, ניתוק מהחיים.

ד"ר יחיעם שורק, היסטוריון, מכללת בית ברל ולוחם למען זכויות בעלי-חיים.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. רבקה

    תודה ד"ר שורק שאתה שם את המראה מול הפנים שאנשים יראו איך הם נראים.
    אני מאד מקווה שלפחות חלקם יתסכלו לא יאהבו מה שראו, ואולי ישנו קצת מדרכיהם הנלוזות.
    חוששתני עם זאת שחלק אטום במיוחד של הציבור לדבר אליו זה כמו לדבר אל שולחן, והוא רואה רק מה שנוח לו ומשתלם לו לראות.

  2. דרור

    יש מידה לא מבוטלת של פטרנליזם גם בהנחה שהחיות נועדו "לטבע" בלבד. הרי גם אנחנו בעלי-חיים, ואף אנחנו חיים רוב הזמן בתוך כלובים בתנאים "לא טבעיים". בכל זאת, ועם כל התלונות, מעטים מאיתנו היו בוחרים לחזור לחיות בסוואנות האפריקניות, ללקט מזון מהעצים ולצוד תאואים ותנינים.
    קשה ואולי בלתי אפשרי לדעת האם בעל-חיים בגן חיות אומלל יותר או פחות מחברו שגדל ביער, בג'ונגל או בסוואנה. נכון שאם יתעללו בו הוא יסבול, אבל עצם הגבלתו בכלוב רחב-ידיים, ושינו אורחות חייו לא גורמים לו סבל בהכרח, כשם שלנו, בני-האדם הם לא גורמים סבל בהכרח.
    כל עוד גן-החיות מתוחזק כראוי, ויש בו צוות מסור שדואג לבעלי החיים, אני לא רואה מדוע יש לאסור על קיומו.

  3. משה

    דווקא משום שאינטואיטיבית גם לי קשה עם גני חיות – אודה על הבהרת הטיעון.
    1. "נוטלים מן החיה את היקר לה מכל – את החופש"
    אני תוהה על מה האמירה הזו מבוססת. זו נראית כמו השלכה של ערכים ליברלים אנושיים על כל בעלי-החיים. לחיה יקר מכל החופש? ואולי יקרים לה מכל החיים או יכולת ההשרדות והרביה? ואולי לא "יקר" לה שום דבר במובן שבו יקרים דברים לבני אדם?
    סביר שניתן לעשות גזירה שווה (פחות או יותר) בעניין הכאב – כשם שאין לגרום כאב לאדם על לא עוול בכפו, כך גם לחיות. אבל זה לא הטיעון שלך.
    2. גם הטיעון על הרחקת החיות מ"הטבע" לא ברור. אם היית שוב עושה אנלוגיה לבני אדם, הרי שהגוועים ממלריה ורעב באפריקה בעצם חיים ב"טבע" ואין לנו שום הצדקה לנסות ולחלצם משם.

    אז מה נשאר? האנלוגיה לקולוניאליזם? זה הבסיס לטיעון? או אולי האפקט החינוכי של צפייה בבעלי חיים מאחרי סורגים?
    ואולי כוונתך שיש לדאוג לרווחת החיות. – אבל אז כבר אין כאן טיעון עקרוני נגד גני החיות אלא נסיון להעריך עד כמה גן חיות אלמוני מיטיב עם רווחת הקנגורו בהשוואה לרווחתו בערבות אוסטרליה למשל. וזה כבר עניין אמפירי ולא ברור אפריורי.

  4. פחזנית

    תודה לד"ר יחיעם שורק על מאמרו, החשוב במיוחד לקוראי אתר זה.
    אנשים רבים, רבים מדי, סבורים שאין כל רע בשמורת אינדיאנים או ב"עיירת בדואים". רבים גם לא מצאו סיבה להתנגד לגטאות (בעבר הלא-רחוק, וגם בימינו). מה רע להם? הם שואלים *את עצמם*, יש להם הכל שם. ובכן, רק ביום שבו נבין כולנו מדוע "ביברין" אלה של בני-אדם פסולים הם, ניָתֵר את הדיון המוזר המתפתח כאן.
    כיצורים הנבונים ביותר על הכוכב הזה, פיתחנו עקרונות של התנהגות מוסרית השוללת ניצול, אך שכחנו להחיל אותה גם על שותפינו בעלי-החיים. בניגוד לאמונה הרווחת, טבח בעלי החיים לצורך אכילת בשרם, ניצולם במחקר הרפואי והתעשייתי, ושימוש בהם לבידור (קרקסים וגני חיות) אינם גזירות גורל. נוכל להיפרד מכל אלה אם רק נשכיל לחדול ממנהגנו הנפסד לדכא ולנצל את החלש.
    כל בעלי החיים המוחזקים בכלובים (גם הספארי הוא כלוב) נלכדו והובאו לשם נגד רצונם, בדיוק כמו האנשים הכלואים ב"ביברין" של בני-אדם, אף שהאחרונים הובלו למקומם בכחש ובתחבולה.

  5. גורג'י קורעין

    כשהייתי תלמידו של פרופ' ליבוביץ ז"ל, למדתי ממנו שלבעלי חיים אין רצון משלהם. הוא היה מרעים בקולו בשיעור על ,מדע וערכים", כי הכלב רוצה לאכול אבל הוא ל א י ו ד ע שהוא רוצה לאכול. מעניין לשמוע מה דעתך על כך פחזנית יקרה

  6. אייל

    לפחזנית,
    אי אפשר היה לנסח את זה טוב יותר.
    שכחת רק להזכיר את תעשיית הביצים (שהיא לא פחות אכזרית מתעשיית הבשר) , את תעשיית החלב ואת תעשיית הלבוש (פרוות, עור וצמר).
    אני עוד לא הצלחתי להבין איך זה שאנשים בשמאל שמדברים גבוהה גבוהה על עזרה לחלשים, זכויות אדם וכו', לא עושים את הצעד המתבקש ומחילים את אותם עקרונות גם על שאר בעלי החיים. האם זה רק מפני שהם לא מוכנים לוותר על אכילת בשר, או שיש לזה סיבות יותר עמוקות?

  7. חובב טבע

    לגני חיות שתי מטרות חשובות:
    1. לקרב את הטבע לאדם העירוני, ולהראות לו במידת האפשר בעלי חיים בסביבה "טיבעית" ככל האפשר
    2. שימור של זנים בסכנת העלמות, ויצירת עתודות לאיכלוס מחדש בסביבה הטיבעית.
    היום, בהיפוך יוצרות, גני החיות הם חוד החנית בשימור הטבע, גם בחינוך וגם מבחינה מעשית. חיות רבות בגן, לא נילקחו מהטבע, אלה מאנשים לא מורשים. חלק אחר נולד בשבי, לזנים שכבר לא מתרבים, לצערנו, בטבע.

  8. פחזנית

    פעם אמרה לי מטפלת במוסד לילדים עם פיגור עמוק, שהילדים "שלה" רוצים רק חום ואהבה. אבל הכל יודעים שלילדים האלה אין רצון משלהם, והם לא י-ו-ד-ע-י-ם שהם רוצים חום ואהבה.
    האם עניתי לשאלתך?

  9. אפרת סימון

    נו באמת. אנא אל תחטאו ביוהרה האנושית הישנה והנלוזה ביותר בספר: בעלי החיים מרגישים, נקודה, ואם קשה לאגו האנושי עם זה – ובעיקר למצפון האנושי – הרי שזהו גמולנו ושכרנו. אם תחפשו תמצאו שבספר "אינטיליגנציה רגשית" בעלי החיים הם במקום ראשון.
    היוהרה הנלוזה ביותר היא לסבור שלאדם ישנה זכות לקבוע מה יצור אחר מרגיש או לא מרגיש, על מנת להרגיע את מצפונו, על תאוותנותו לקחת ולקחת ולקחת מהטבע ומהיצורים האחרים את כל מה שאינו שיך לו. לעקור בעל חיים מהסביבה הטבעית שלו ולומר – "כן, אבל מניין לנו לדעת שהוא באמת רוצה להישאר שם?? "
    זה פטתי. זה כמו להעיף מכות רצח לכלב ולשאול: "כן, אבל מנין לנו לדעת שהוא באמת סובל? הוא הרי לא אומר זאת! וגם אם הוא סובל – הוא לא י ו ד ע שהוא סובל…" נו באמת. לאן נעלמו התבונה והרגישות האנושית ה"נעלית" עכשיו? נראה שהיא נמוגה בכל פעם שלא משתלם לה להתקיים. הא?
    קצת אנושיות אנשים. קצת אינטואיציה:
    "הדבר החשוב ביותר לבעלי החיים הפראיים הוא החופש שלהם" אכן כן, וזאת מסיבה אחת:
    כאשר בני האדם, החרדות, הרכושנות והתבונה המלאכותית שלנו מוציאים את האף שלנו מהחיים שלהם – הם בוחרים בחופש, נקודה.

    קוריוז:
    כאשר כולאים ציפור בכלוב, על מנת שתקשט לנו את הסלון, הן משתוקקות להיות חופשיות, כמו שכל מין משתוקק להגשים את מלוא הפוטנציאל שלו, כל צמח, כל אנרגיה בטבע. האם הציפור מודעת לזה? מה זה משנה?? זוהי זכותה הטבעית, העקרונית, המולדת, ואנו חוטאים בחטא בל יכופר כאשר אנו מונעים ממנה זאת.
    גם חיה יבשתית, בגן חיות, מודעת היטב לכך שהמרחבים העצומים והמרהיבים של הטבע כבר אינם שם עבורה, וכן – היא עצובה בשל כך. סוס או גורילה או ג'ירפה נודדים בטבע על פני אלפי קילומטרים – המרחבים העצומים הללו נמצאים בנשמתם, בכל רגע, בגופם וברוחם. כאשר אנחנו כולאים אותם, אפילו בתוך חמישים דונם, אנחנו לוקחים מהם משהו ששיך להם.
    ועוד אייך שייך להם.
    אז למי הוא שייך – לנו? פחחחחח!
    בוא נגיד את זה ככה: הטבע לא שייך לבני האדם, מבחינה אתית, ולו רק משום שהאדם הורס אותו.
    הטבע שייך לבעלי החיים – וימותו הקנאים (הרצחניים והמזהמים).

    תודה ושלום

    אינטואיציה:

  10. ג'ורג קורעין

    לא נקטתי שום עמדה בויכוח. בסך הכל ביקשתי להעיר ,כי יש מי שסבורים שבעלי החיים נעדרי תודעה. האבחנה בין כך שהכלב רוצה לאכול לבין כך שהוא א י נ ו י ו ד ע שהוא רוצה לאכול היא עדיין אבחנה חשובה. אני לא מבין מהיכן הסקת את המסקנות המופרכות שלך לגבי עמדתי.

  11. אפרת סימון

    "יש מי שסבורים שלבעלי חיים אין תודעה" – נו, אז?
    ברחבי אירופה של המאה הקודמת מיליוני בני אדם סברו שליהודים אין זכות קיום. נו, אז?
    חלאס לחנטרש בשכל. האדם איננו בעל התודעה היחידי, והוא איננו הגזע העליון, כמו שהגרמנים הארים אינם גזע עליון.
    נדמה איכשהו, שלא – עדיין לא ירדנו מהעצים הגבוהים שלנו.
    ממה אנחנו פוחדים? לגלות שעל הקרקע ישנם עוד אלפי יצורים ששווים לנו מהותית וערכית,
    או שלמטה כבר לא נותר דבר , תחת הזיהום שיצרנו?

    בימי השואה עשו ניסויים על יהודים. היום עושים ניסויים בבעלי חיים. והעולם שותק.
    יום אחד תתבוששו, ולא יהיו עוד עלי תאנה להסתירכם