נתניהו הודיע בסוף השבוע כי הוא מתנגד לצירופה של מפלגת העבודה לממשלה. הנימוק: התנגדותה המוצהרת של "העבודה" למדיניות הכלכלית שהוא מוביל. לדבריו, "אם תוחזר מדיניותה הכלכלית המתרפסת של העבודה בפני הוועדים הגדולים, יימחקו כל ההישגים של מדיניות הממשלה הנוכחית בתחום הכלכלי".
ראשית, נתניהו ראוי לשבחים על כך שהציב על סדר היום את הנושא הכלכלי-חברתי בהקשר זחילתה של "העבודה" בחזרה לחיק שרון. שקופים ככל שיהיו שיקוליו הפוליטיים בהכרזתו זו, לזכותו של נתניהו ייאמר כי העז לחרוג מהשיח הלעוס לעייפה סביב ה"התנתקות", ולהעלות לדיון את השפעת הצטרפותה של "העבודה" על קידום האג`נדה התאצ`ריסטית – המשימה עליה הוא שוקד בעמל רב ובנחישות לא פחות ראויה להערכה. אלא, שמעבר ל"שבחים" הללו ברור כי מדובר בבדיחה. נתניהו, כך מתברר, יודע לזהות בדיחה טובה, לספר אותה ולהעמיד מופע סטנד-אפ מוצלח. מפלגת העבודה? תתנגד למדיניות הכלכלית? של ביבי ושרון? נו, באמת.
ברוח המשפט המפורסם ניתן לומר כי חלק מהפרקטיקות, שה"ליכוד" והימין בישראל לומדים (ומיישמים) כיום בשקיקה, מפלגת העבודה כבר הספיקה לשכוח מזמן. החל מבנייתו של משטר קפיטליסטי למופת בחסות האתוס ה"ציוני-סוציאליסטי", דרך עיצובו של שוק עבודה מרובד אתנית, מגדרית ומעמדית לטובת "אנשי שלומנו", וכלה בפירוק מדינת הרווחה והובלת מדיניות של הפרטה וניצול עובדים בשירות המעסיקים. דרכה הניאו-ליברלית של "העבודה" התבטאה היטב לאורך שנות ה-90`: הקיצוצים בביטוח האבטלה, למשל, שהגיעו לשיא בתקופת נתניהו בחסות תפיסת ה"פרזיטים" ו"אוכלי חינם", החלו להינקט במתכונתם הנוכחית על-ידי ממשלת רבין-שוחט (במקביל למדיניות של חנק הכלכלה הפלסטינית וייבוא מהגרי עבודה בינלאומיים, המשועבדים לדמי תיווך ולכבילה); כך גם מכירת השירותים הציבוריים לידיים פרטיות, וליתר דיוק למתי-מעט בעלי הון, אפיינה את כל תקופת אוסלו; הסרת עוד ועוד "חסמים" ו"מכשולים" מדרכה של ה"צמיחה" (קרי, לשם חיזוק החזקים והותרת החלשים מאחור); מתן עוד ועוד תמריצים למעסיקים ולבעלי אמצעים (למשל, ועדת בן-בסט ל"רפורמה במיסוי") – כל אלה הפכו זה מכבר לדגל הכלכלי-חברתי של מפלגת העבודה בעשורים החולפים. לא בכדי נמנים על תומכיה, פעיליה ובעיקר המושכים בחוטיה של מפלגת העבודה רבים מהלקוחות הישירים של ה"צמיחה" הניאו-ליברלית, ובכלל זה תעשיינים, בעלי הון ובעלי מקצועות חופשיים, המזוהים לא אחת באירופה ובארצות-הברית עם הימין השמרני.
כל זאת ניתן היה אולי לייחס ל"עבר", תהא משמעותו אשר תהא. אלא, שמפלגת העבודה הייתה שותפה פעילה, תומכת וגאה גם בממשלת שרון-שלום עד לפני כשנה וחצי בלבד. למי ששכח, מדיניותו של נתניהו אינה אלא המשך ישיר של הקיצוצים הדרסטיים בתקציב, וההתעמרות המוצהרת בעובדים, במובטלים ובעניים, אשר הובלו על-ידי שר האוצר, סילבן שלום (נתניהו, עדיין מחוץ לממשלה, נהג אז לתקוף את המדיניות הכלכלית שלא הייתה מספיק "נחושה" לטעמו – למשל, פחות מדי הורדות מסים ברוח רייגן ובוש). כולם היו שם: פרס, בן-אליעזר, איציק, סנה, שמחון וכל החבר`ה הטובים, ששוב עומדים בתור לקבל "תיק כלכלי בכיר" בקבינט של שרון. לו זו בלבד, אלא, שלאחר פרישתה מהממשלה בקיץ 2002 "על רקע המדיניות הכלכלית-חברתית" (בפועל, על רקע נסיונו של בן-אליעזר להציל את מעמדו בפריימריס מול עמרם מצנע) חזרה "העבודה", הפעם בראשות התקווה הגדולה והלבנה בדמות הגנרל יפה הבלורית והתאר מחיפה, לתמוך – לעתים בשקט, בהימנעות, ולעתים בצורה גלויה – ב"תכניות החירום הכלכליות" של שרון. בנוסף, אך לאחרונה הביעו "בכירים בעבודה", שלא לציטוט, דברי הערצה (!) לנתניהו על מלחמתו האמיצה ב"תרבות הקצבאות שנהייתה פה", כפי שמקובל לכנות זאת. למעלה משלוש-מאות אלף המובטלים, כמיליון העניים ומאות אלפי העובדים, המנוצלים יותר ויותר בשם ה"התייעלות" וה"רווחיות", יכולים אפוא לזקוף את הדרדרות מצבם העגום בשנים האחרונות לחובת מפלגת העבודה (כאילו לא די ב"חטא הקדמון" שלה בכל הנוגע למבנה הכלכלי-פוליטי בישראל).
האיום אותו מזהה נתניהו מצד "העבודה" אינו אפוא אלא בדיחה. ולא סתם בדיחה, אלא בדיחה כה הזויה, כה דמיונית, אשר מצחיק ומדכדך בעת ובעונה אחת להאזין לה ולהיווכח כיצד בעיני ה"מיין-סטרים" בישראל עדיין חיה ובועטת החלוקה, שאבד עליה הכלח, בין ה"ליכוד" למפלגת העבודה, המייצגות כביכול אלטרנטיבות פוליטיות נפרדות (גם בתחום הכלכלי-חברתי). החלוקה המלאכותית הזו מוסיפה לפרנס את ה"מחלוקת הציבורית" בשיח ובדעת הקהל, ומדי פעם מתגלה כי היא שרירה וקיימת – כאילו לא השתנה דבר, כאילו שתי המפלגות הללו לא הפכו כבר מזמן לגוש אחד גדול, ממסדי-שמרני, שרק ניואנסים של סגנון ורקע מפרידים בין ה"אני מאמין" של מגוון חלקיו.
יש לזכור כי הרקע הנוכחי לבדיחה של נתניהו הוא במידה רבה עמיר פרץ. מאז חזר יו"ר ההסתדרות למפלגת העבודה שבים נתניהו, לפיד וחסידיהם ומאיימים מפני ה"בולשביקיות" וה"סוציאליזם" שהשתלט מחדש על ה"ניו-לייבור" הישראלי (הדומה ממילא עד מאד למפלגותיהם של טוני בלייר וגרהארד שרדר, שהצליחו אף הם "לעקוף מימין" את המפלגות השמרניות במדינותיהם בכל הנוגע למדיניות כלכלית-חברתית). ואמנם, פרץ מייצג אמנם סוג כלשהו של אלטרנטיבה סוציאל-דמוקרטית לזרם המרכזי של "העבודה" (זרם אשר חיים רמון, ממליכו של פרץ בהסתדרות, הוא אולי מנציגיו המובהקים ביותר). עם זאת, ההיתלות בפרץ ובהסתדרות כ"בשורה סוציאליסטית" במפלגת העבודה יכולה הייתה אף היא להצחיק אילולא הייתה כה עצובה. ההסתדרות בהנהגת פרץ הייתה שחקן מרכזי בעשור החולף בכינונם של דפוסים נצלניים בשוק העבודה (למשל, הגידול בהעסקת עובדי חברות כח אדם, אי-ייצוג ואף תמיכה ברדיפה ובגירוש של מהגרי עבודה, והתנערות מעובדים ברמות השכר הנמוכות). הויתורים המפליגים להם הסכים פרץ בתקופת שלום ונתניהו בנושא ההסכמים הקיבוציים, ההגנות מפני פיטורין והשכר במגזר הציבורי – סוגיות שאמורות היו להיות עבורו בבחינת "ייהרג ובל יעבור" – אלה מעידים עד כמה עגמומיים הם פניה של הסוציאל-דמוקרטיה ה"מתחדשת", אם ניתן בכלל לקרוא לה כך, במפלגת העבודה. ועדיין, מבחינת נתניהו – אידיאולוג אמיתי – די בקולות חלשים אלה של חלופה כדי לפסול את מי שהכניס בשעריו את פרץ כשותף.
על-כן, אם מתייחסים לדבריו של נתניהו ברצינות ניתן להרגיע אותו: להוציא את "שינוי" לא יימצא נתניהו שותפה נאמנה ונלהבת למדיניותו כמפלגת העבודה. ואולם, קשה להאמין שנתניהו עד כדי כך תמים. סביר יותר להניח שפשוט ביקש לספר בדיחה טובה על חשבון יריביו משכבר הימים. והצליח לו. הבדיחה הכי טובה בעיר.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
מכתב גלוי לביבי נתניהו שר האוצר
פורסם ע"י אדרי יצחק (ג'קי) במערכת הבחירות בדימונה 10/2003 בעיתון מביט "זרקור דימונאי", במכתב זה התחלתי את "אני בונה חלום" ב"אופק חדש"
"אדוני שר האוצר במעטה של גרפים, תחזיות, ותורות כלכליות מודרניות, לא תקהה את פגיעתך ברבדים כל כך גדולים בחברה הישראלית".
מלחמת ההתשה 1973 : תעלת סואץ : צליחת התעלה : הקומנדו הימי ויחידה (סיירת מטכ"ל) 269 .
אנשי הקומנדו הימי הובילו בסירות גומי (זודיאק) את יחידה 269 לגדה המצרית של תעלת סואץ. תחת אש תופת צלחו סירות הגומי את התעלה כשעל הסירות יושבים ממיטב הלוחמים של צ.ה.ל, עמוסים במשקל רב מאוד של ציוד הנועד לבצע פעולת מודיעין מיוחדת בגדה המצרית של תעלת סואץ.
באחד מהסירות ישב לוחם מהולל, עז נפש, עמוס בציוד רב מיחידה 269. הלוחם מעד מדופן סירת הגומי ונפל למימי התעלה. מכובד המשקל הרב של ציוד הלחימה החל הלוחם לצלול למעמקי התעלה והיה על סף טביעה. הלוחם צלל במהירות לקרקעית המים ורק תושייה הגובלת בגבורה של אנשי הקומנדו הימי אשר משו אותו מהמים הצילה את הלוחם מטביעה ומוות במימי התעלה.
מה עבר עליך באותם רגעים של מצוקה ביבי נתניהו, שר האוצר? מה תחושות הפחד שעברו בך בשעה שהתחלת להבין שאתה טובע מכובד המשקל? מי שמע את קריאתך מתחת למים השחורים של התעלה באדמה זרה? כמה קשה תחושת חוסר האונים? למי נשאת תפילה המלווה את תחושת המוות והחידלון? והכי חשוב מר ביבי נתניהו, לוחם ,269 כמה הודת ללוחמי שייטת 13 הקומנדו הימי שבתושייתם ועוז רוחם משו אותך מהמים והצילו את חייך?
והיום, אתה כשר אוצר במדינת ישראל, שכחת את תחושת הכובד שגרמה לך לצלול למוות בטביעה. אתה היום שר האוצר, מטביע אלפי ילדים אבל מטביע חזק מתחת לקו העוני. אתה, אדוני שר האוצר, מטביע מאות זקנים מתחת לקו העוני. אתה, אדוני שר האוצר, מדכא את יצר החיים לנכים והמוגבלים. אתה, אדוני שר האוצר, שם מעמסות כלכליות קשות ביותר על שכבת הביניים, שיטבעו אל מתחת לקו העוני. אתה, אדוני שר האוצר, מטביע את שכבות החברה הישראלית החלשות לתהום קשה של מצוקה, עוני וניכור חברתי. אתה מוביל אותנו לעולם השלישי המפגר והנחות.
הלוחם עז הנפש, מהיחידה 269, הפך לגיבור כלכלי נגד ילדים, זקנים, נכים ומוגבלים, אמהות חד הוריות, פנסיונרים וגמלאים, משפחות שכולות נפגעי טרור ויתומי מלחמות. אתה, הלוחם עז הנפש, יוצא למלחמה חסרת פשרות, לב ואנושיות, נגד מי? נגד החלשים וחסרי הישע המתפללים לישועה.
מר נתניהו, שר האוצר, המשקל הכבד שאתה מעמיס עלינו כבד מאוד מאוד. אבל תזכור ואל תשכח את הידיים שמשו אותך מהמים העמוקים, תזכור ואל תשכח ששכבות האוכלוסייה שאתה פוגע בהם כל כך קשה מתחילות לטבוע, ותזכור ואל תשכח שאתה היית לוחם אחד בתוך מכונת המלחמה שחצתה את התעלה, ואתך או בלעדייך הניצחון היה מגיע. אבל, כשאתה מטביע שכבות אכלוסיה רבות כל כך, חלשות כל כך, אתה מטביע את מדינת ישראל, אתה מטביע את חזון הציונות, אתה מטביע את מדינת היהודים לתוך סמטאות אפלות של עוני, ניכור, פשע וחברה מפגרת.
אבל אתה, מה אכפת לך? אתה מקבל בין גזירה לגזירה 100000 $ להרצאה, אתה בין גזירה לגזירה אוכל את השומן של החיים, אתה בין גזירה לגזירה נותן ליאיר ואבנר את מנעמי החיים לילדים, אתה מגזירה לגזירה מיטיב עם העשירים שמתעשרים על גב הכלכלה הישראלית, אתה מגזירה לגזירה טוען שהעשירים ייצרו מקומות עבודה, והם גונבים את אוצרות הטבע של המדינה ומבריחים מטבע חוץ לחו"ל, אתה מגזירה לגזירה כלכלית הורג את מדינת ישראל, הורג את הבסיס המוסרי של הקמת מדינת היהודים, אתה מנוכר לעם, אתה הקצין והלוחם המהולל, מנהל השיווק של חברת הרהיטים רים, דיפלומט, רוה"מ, שר האוצר, מוביל אותנו לחשכה עמוקה קרה וכואבת, כאותה חשכה של מימי תעלת סואץ שעטפו אותך ורק ידיים חסונות משו אותך מהם. ואנו המחפשים את אותם ידיים פוליטיות שימשו אותנו מתהום החשיכה הכלכלית מצביעים אתך אדוני שר האוצר נגדנו. ולנו נמאס.
לנו נימאס כי אנו שמנו את קולנו בקלפי עבורכם. אנו בחרנו בכם לנהל את המדינה. אנו הרוב של אוכלוסיית מדינת ישראל בחרה בכם לשלטון. אנו הבסיס המוסרי האיתן של המדינה ואתם רומסים אותנו במכבשי גזירות הכלכלה שכביכול מודרנית ומתקדמת. עשירי ישראל, ככל שיהיו, בחירתם בקלפי שווה לקולנו בקלפי אחד לאחד, ואנחנו ביחד הרבה הרבה יותר מהכוח שהם, עשירי ישראל, מעניקים לך.
אתה, אדוני שר האוצר, גורם לנו להפסיק לחייך. אתה גורם לנו לכאב בנשמה החברתית שלנו. אתה מנוכר מזעקת העוני. אתה פוגע ביתומי מלחמה. אתה, שהובלתה חיילים לשדה הקרב, אתה שהלכת אחרי ארונו של הגיבור יוני נתניהו ז"ל, אחיך שנפל בעת מילוי תפקידו במדינת ניכר. אתה זה שמכאיב לנו בנפש היהודית. אדוני שר האוצר, נמאסתם, די, לכו לשדות זרים אל תהרסו לנו את המדינה, הפכתם לקפיטליסטים ואנו עדיין מדינה בכור היתוך הבונה את עצמה.
אדוני שר האוצר, במעטה של גרפים, תחזיות, ותורות כלכליות מודרניות, לא תקהה את פגיעתך ברבדים כל כך גדולים בחברה הישראלית.ו חד
אדרי יצחק (ג'קי) דימונה אופק חדש 10/2003
מי שנותן את קולו לליכוד שהמדיניות הכלכלית והחברתית שלו ידועה ומוצהרת – שלא יתפלא לאן כל זה מוביל.
הבעיה האמיתית היא שכמעט ואין אלטרנטיבה. כמו שעמירם גל הזכיר לכולנו על שיתוף הפעולה הנלהב של מפלגת העבודה במדיניות ה"קלקלה" המופלאה.
אני זוכרת במיוחד את גב' איציק ואת אדון בן-אליעזר בזחיחותם ודשנותם מצביעים על חוק ההסדרים הנורא. מכיוון שכמעט כולם שכחו זאת, ומרבים לכעוס על נתניהו, מצאתי עצמי מזכירה זאת שוב ושוב עד שהתחלתי לחשוש שמא אני עצמי טועה ורק נדמה לי שראיתי דבר כזה בטלויזיה . היתכן שרק אני זוכרת? טוב שעמירם גל הזכיר לנו.
ועדיין לג'קי – ברוך בואך לאתר. ראיתי אותך (אני מקווה שעוד רבים) וקראתי את דבריך בכתבה וכמובן בסרט ואתה ראוי בהחלט להערצה. רציתי להגיד לך עוד דברים אבל לא במסגרת תגובה זו.