• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

על השר הליברל, אצולת העובדים החדשה ותקשורת בין הון לשלטון

יוסי דהאן

השר מהמפלגה לקידום הערכים הליברליים בישראל, אברהם פורז, אסר אמש את כניסתו לישראל של העיתונאי הבריטי פיטר הונאם. מדוע סבור השר הליברל שיש לאסור על העיתונאי בריטי להכנס לארץ? כיון שלדברי השר הוא "שמר על קשר מכתבים עם ואנונו בזמן מאסרו, ולאחר שחרורו יצר עמו הונאם קשר לאחר שהגיע לישראל במטרה לראיינו ותידרך אותו בדבר האפשרות לבצע את הראיון בדרכים עקיפות". אכן קשה לחשוב על פגיעה חמורה מזו לבטחון מדינת ישראל וערכיה הדמוקרטיים, מלבד כמובן ילודת החרדים.

עובדי התחזוקה של רשות שדות התעופה צפו כנראה בסרט התעודה "זהב לבן, עבודה שחורה" והתקנאו בארמונד לנקרי וחבריו – עובדי דור א`, מעמד האצולה של עובדי מפעלי ים המלח. העובדים הקבועים של רשות שדות התעופה אמורים לזכות בהטבות כספיות בשווי כולל של 13 מיליון שקל בתמורה להסכמתם לאפשר העסקה של עובדי קבלן חיצוניים בטרמינל החדש שייפתח בנתב"ג 2000; אני מניח שתוכננו מערכי הסעה, שערי כניסה ושרותים נפרדים לעובדי הקבלן. ככה זה כשהמדינה הופכת לראיס.

החוברת החדשה של כתב העת "ארץ אחרת" עוסקת בשקיעתה של התקשורת הישראלית. פרסמתי שם מאמר "חופש הביטוי בישראל בכבלי השלטון וההון".

" לאחרונה התפטרה הכתבת אורלי וילנאי-פדרבוש מרשות השידור, התפטרותה באה לאחר שהודחה על ידי מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה מתפקידה ככתבת רווחה והוצע לה להפוך לכתבת לענייני ירושלים. במכתב ההתפטרות, שנשלח גם ליו"ר רשות השידור, מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות, פורשת וילנאי-פדרבוש את מערכת הלחצים שהפעיל עליה מנכ"ל רשות השידור יוסף בראל בשנה האחרונה, על מנת למנוע השמעת ביקורת נגד מדיניות האוצר ונגד פוליטיקאים אחרים.
במכתבה טוענת וילנאי-פדרבוש, כי קיבלה הוראה להשמיט קטע מכתבה שבו חשפה קשרים משפחתיים של שמונה פוליטיקאים עם אנשים המביאים עובדים זרים לארץ. היא מציינת שלאחר כתבה שבה טען מנכ"ל הביטוח הלאומי כי השר שטרית לא דייק בעובדות שהציג במסיבת עיתונאים, אמר לה מנהל מחלקת החדשות יורם כהן: "תרדי משטרית… המנכ"ל מאוד כועס עליך… את יודעת שאנחנו בתקופה רגישה עם התקציב".

" על פי אחד המיתוסים שנועד להרגיע מפני סכנותיה של הבעלות הצולבת בתקשורת, אין לחשוש מהסדרים של ריכוז בעלויות ובעלויות צולבות כיוון שמעמדם המקצועי של העיתונאים וכללי האתיקה העיתונאית מבטיחים שהעיתונאים יעמדו על המשמר וימנעו החדרתם של תכנים מטעמים של שיקולים מסחריים ופוליטיים זרים. המציאות מגלה שחיזוק מגמת הבעלויות הצולבות בשוק התקשורת בשנים האחרונות גרם לפיחות עצום במעמדם של העיתונאים. העיתונות הישראלית מחולקת כיום חלוקה מעמדית מובהקת –  למעלה קבוצה מצומצמת מאד של כוכבים, "טאלנטים" בעגה התקשורתית, שמשתכרים הון רב, ובתחתית פרולטריון גדול מפוחד שמשתכר שכר מינימלי, בעל סל זכויות מצומק וחושש למקום עבודתו.

לכללי האתיקה העיתונאית אין שום משמעות מעשית עבור הקבוצה הראשונה – "הכוכבים". חלק לא קטן מהם חצו את גבולות המקצוע והפכו לאנשים עסקים המגלמים דמויות של עיתונאים. אנשי תקשורת כהם כניסים משעל, אמנון לוי, חיים הכט, גדי סוקניק ויעקב אילון הם שותפים או  בעלי זיקה לחברות הפקה או לחברות שהוענקו להן זיכיונות שידור. קבוצה אחרת של עיתונאים כיעל דן, דן מרגלית, גבי גזית ויאיר לפיד עוסקים בפרסום מסחרי. לפיד הוא דוגמה לטשטוש מוחלט של הגבולות בין תקשורת הון ושלטון. לפיד הוא קונגלומרט תקשורתי של איש אחד – בעל תכנית טלוויזיה בערוץ 2, טור ב"ידיעות אחרונות", תכנית רדיו בגלי צה"ל, מפרסם של בנק גדול, מיוזמי הקמת מפלגת שינוי שעליה הוא מדווח ביום הבחירות ככתב ערוץ 2."

לקריאת המאמר בשלמותו לחצו כאן.


כנראה שיעניין אותך גם: