לזקנים המפריעים

איציק ספורטא

כמידי שבת בבוקר קראתי את המוסף לשבת של ידיעות אחרונות, נתקלתי בשני קטעים שנראה שהם מציגים שתי חברות שונות לחלוטין. במחשבה שנייה אולי הכל בסדר ורק לי יש קשיים בהבנה, שפטו בעצמכם/ן.

"הולך לו, לנתניהו קלף משוגע. הכלכלה צומחת, השכר עולה, הבורסה עולה, השקל חזק. אין פיגועים ויש אופטימיות באוויר. ביבי קוצר שבחים. אפילו בנק ישראל,  מוסד ביקורתי ועגמומי, נותן לו חיזוקים. התקשורת לרגליו" (פלוצקר , מוסף לשבת עמ` 13). ובכלל המצב סבבה ובשנה הבאה יהיה נהדר יותר גם כי יורידו מיסים בעוד שישה מיליארד שקל.

דפדפתי לעמוד 19 וקראתי את הדבר הבא: " כאילו לא היינו רק לפני חמישה חודשים בסרט הנורא של סגירת תקציבים לאישפוז קשישים סיעודיים (או, על פי ניסוחו של רופא בכיר, להוצאותם להורג)- קמו בשבועות האחרונים שוב אנשי נתניהו והחליטו לסגור לקשישים את ברז הכסף. רוח דבריהם בשיחה עם תחקירנית המוסף, מיכל שבת: שיתפגרו היכן שהם רוצים, זו לא הבעיה של משרד האוצר. זו הבעיה של משרד הבריאות" (מרדכי גילת, המוסף לשבת).

אכן מדינת מופת שהייתה יכולה להיות הרבה יותר מופתית אילו לא היו מפריעים לה כמה זקנים ועוד ערב רב שלא מבין את חוכמת הנסתר המצוייה בן כתליו של משרד האוצר.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מתיתיהו

    לפי הריאיון שנתן אחד הצעירים המוכשרים של האוצר, קיצוץ של שמונה מיליארד במס יניב את התוצאה הנכונה.
    במילים אחרות מתנה של שמונה מיליארד במס לשכבות המבוססות יותר יניב את השינוי הראוי
    במילים אחרות שמונה מיליארד שיירדו מהכנסות המדינה,
    שגם ככה כמעט ולא מגיעות לשכבות
    התחתונות.

  2. רון גולדרינג

    קצין בצה"ל שיאמר כי "צריך לסגת" או "צריך לכבוש את דמשק" יודח מיד, כי הוא עוסק בפוליטיקה.
    הגיע הזמן להבין שפקיד באוצר זה אותו הדבר, בהבדל "הקטן" שמספר המתים כתוצאה מהחלטותיו יהיה הרבה יותר גדול.
    כאשר עוסקים בכלכלה יש לשאול:
    א. איזו בעיה רוצים לפתור?
    ב. אילו פתרונות אפשריים?
    ג. מי נהנה ומי מפסיד מכל פתרון?
    ד. לבחור פתרון
    ה. ליישם את הפתרון הנבחר.

    פקיד ממונה צריך, על פי כל הגיון, לעסוק בתחומו המקצועי. הוא בהחלט יכול לזהות חלק מן הפתרונות האפשריים. הוא בהחלט עשוי לזהות חלק מן הנהנים והמפסידים מכל פתרון. הוא בהחלט צריך לעשות את חלקו ביישום הפתרון.
    אין זה כלל עניינו לקבוע איזו בעיה צריך לפתור: האם את הירידה ברווחי המשקיעים או בתוחלת החיים של הזקנים? האם חשוב להעלות את הציון שתתן ועדה של קרן המטבע הבינלאומית או את התעסוקה?
    אסור לפקיד להציג פתרון מסויים כפתרון היחיד האפשרי. אסור לו לבחור את הפתרון – זה תפקישם של נבחרי הציבור.
    הגיע הזמן לעשות סדר בדמוקרטיה שלנו