ג`פרי קנדה, הפטרנליזם של המעמד הבינוני ועקרות הפילוסופיה

סיפורו המרתק של ג`פרי קנדה ו"פרוייקט הארלם", לקנדה נמאס מפילנתרופ המציל ילד אחד או מספר ילדים בודדים בגיטו בהארלם, הוא החליט להוכיח שמרבית הילדים השחורים יכולים להצליח. באחד מניסויי הרווחה החברתיים הגדולים ביותר שאי פעם נערך, קנדה וארגונו לקחו על עצמם לשקם אזור של שישים רחובות הכולל 6,500 ילדים. לקנדה גישה משולבת ליברלית-שמרנית, הוא סבור שגם המערכות החברתיות וגם דפוסי גידול הילדים השחורים אחראים לכשלון. התכנית כוללת מערכת שירותים חברתיים מהלידה ועד לקולג`.  תקציב הארגון של קנדה הוא 24 מיליון דולר לשנה והוא מנהל על פי עקרונות עסקיים לחלוטין, קנדה וארגונו מתכוננים גם להקים עבור ילדים אלו בתי ספר שינוהלו באופן עצמאי.

ג`ון ריד שר הבריאות האנגלי הצליח להרגיז את הלובי הנלחם בעישון, ריד אמר שנמאס לו שאנשים מהמעמד הבינוני המשכיל לא מפסיקים לתת הוראות לעניים כיצד לחיות את חייהם, עישון הוא לא אחת הבעיות הקשות של העניים, טוען ריד,  "אילו תענוגות יש בחיים לאם חד הורים שלה שלשה ילדים והגרה בשכונת עוני מלבד עישון סיגריה?" הממסד הבריאותי יצא למלחמה בשר.

על עקרות דיונים מסויימים בפילוסופיה "זה סימן לבגרות או התפוררות כאשר תחום בפילוסופיה מגיע למצב בו כמעט כל עמדה אפשרית הוצגה בו וכן הטיעונים נגדה… כך דיונים פילוסופיים על מודליות, תכונות, סיבתיות ובעיית גוף ונפש מייצגים בעיה הזו. האם זה סימן לבגרות או רקבון", מתוך האתר של הפילוסוף בריאן לייטר. נקודה דומה על עקרותם של חלק מהדיונים הפילוסופיים מעלה במאמרו הפילוסוף דניאל דנט. דנט מציע מבחן לבחינת החשיבות והרלבנטיות של דיון פילוסופי, נסה להסביר את הבעייה שאתה דן בה ואת הטיעונים השונים לאדם שאינו עוסק בפילוסופיה,  אם הוא לא מבין על מה אתה מדבר כנראה שגם אתה לא.