דמוקרטיה וגלובליזציה

איציק ספורטא

אחד הנושאים שמצוי לא פעם בדיון הוא הקשר בין גלובליזציה לדמוקרטיה. דיון זה לא נערך כל הזמן ולעיתים הוא מובלע. אחת הבעיות המרכזיות היא שתי הרמות השונות בהן מתרחשים שני התהליכים. בעוד הרציונל של הגלובליזציה הוא עקרון השוק בלי גבולות הרציונל של הדמוקרטיה, בשלב זה, הוא של הסכמה על צורת ממשל שוויונית, באספקטים הפוליטיים, בגבולות מדינתיים. שני הבדלים אלו גורמים לא פעם לכך שההגיון הכלכלי המנצח אינו מאפשר פעילות חופשית של מדינות דמוקרטיות כיון שהן מוגבלות על ידי השוק הגלובלי.

כלכלן בשם Rodrik מציע ארבעה עקרונות שדרכם הדמוקרטיה תכוון, תשלוט ותסדיר את הגלובליזציה. ואלו הם העקרונות. 1) דמוקרטיה ולא שווקים מהווה את מנגנון "המשמעת" הנכון למדיניות ציבורית. דמוקרטיה על פי דעתו היא הדרך הטובה ביותר להבטיח ממשל טוב גם בספירה הכלכלית. ככל שהמשמעת של השוק גדלה כך קטן מרחב התמרון של הממשל הדמוקרטי. 2) מרכזו של המשטר דמוקרטי והקהילות פוליטיות הוא עדיין המדינה וכך יישאר גם בעתיד הקרוב. עד שיוקמו מוסדות דמוקרטיים על-לאומיים, אם בכלל, יש לשמר את כוחה של המסגרת הדמוקרטית המקומית. 3) אין רק דרך אחת. בניגוד למה שאנו שומעים מידי יום על כך שיש רק דרך אחת לנהל כלכלה מציע הכותב מרווח של פעילויות שיישארו בידי החברה הדמוקרטית. לטענתו ההצלחה של ארה"ב, יפן ואירופה נעשתה בדרכים שונות ויש לשמר גיוון זה. התפתחות כלכלית מחייבת מוסדות שיתפתחו תוך כדי ניסויים המבוססים על ידע וקונטקסט מקומי. 4) המטרה של הסדרים כלכליים בין לאומיים צריכה להיות השגת "היקף גדול ומקיף" של טרנזקציות כלכליות במידה כזאת שתשמר את המרחב המגוון של ההסדרים המוסדיים הלאומיים.

בסיכום של המאמר הקצר נכתב כך: שווקים נזקקים למנגנון בקרה (ממשל).   רק דמוקרטיה יכולה להבטיח מנגנון שכזה. דמוקרטיה קיימת רק במדינות. עובדות פשוטות אלה מכתיבות מגבלות על ההיקף בו נוכל לפעול למען אינטגרציה כלכלית. להתעלם מכך זה מתכון לכשלון כלכלי ואי שקט חברתי. את זה לא אני, או איזה פעיל חברתי סהרורי, אמר אלא אדם שבעיקרון תומך בגלובליזציה כלכלית אבל באותה עת מבין את כשליה ומגבלותיה, ובעיקר מבין שדמוקרטיה היא הבסיסי גם למדיניות וגם להצלחה כלכלית.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יהונתן אורן

    לנקודה הראשונה. הרעיון שדמוקרטיה תנהל גם את הספירה הכלכלית הוא מתבקש בגבולות מסוימים, ומסוכן מאוד מעבר להם. העולם המודרני בנוי על זכויות-פרט, בתוכן זכות לרכוש שלא תלויה בקפריזות של השלטון. מעבר לצדק בכך (אדם זכאי ליהנות מפירות עבודתו), יש תועלת חברתית בכך שקיימים תחומים שאינם בשליטת הממשלה. דמוקרטיה עלולה להתדרדר לעריצות הרוב, וכשנעשה זיהוי של המדינה עם המערכת החברתית ועם המערכת הכלכלית, עריצות כזאת הופכת למסוכנת מאוד.

    לנקודה השלישית. פשוט, מוזר מאוד לקרוא באתר רדיקלי כזה, ש"התפתחות כלכלית מחייבת מוסדות שיתפתחו תוך כדי ניסויים המבוססים על ידע וקונטקסט מקומי".

  2. אביבית א.ד.

    לגבי הנקודה השלישית: מה לעשות שאנו לא חיים באוטופיה (=שום מקום) ולכן כותב המאמר נאלץ להסתפק במה שיש.

  3. קרן

    רודריק טוען כי רק הדמוקרטיה יכולה להבטיח תנאי עבודה סבירים, איכות סביבה ויציבות כלכלית. אבל הוא מתעלם מהעובדה שדמוקרטיה וודאי אינה תנאי מספיק לקיומם. האין הוא בסופו של דבר עוטף את האגרוף הקפיטליסטי בכפפה של משי?