על הפופולריות של "פרנהייט 11/9"

יוסי לוס

האם הפופולריות המדהימה של סרטו הדוקומנטרי הביקורתי של מייקל מור על מדיניות בוש היא סימן ראשון להתנגדות אמריקאית מסיבית למלחמה האמריקאית בעיראק?
אולי לא, ואלה שהתנגדו למלחמה מלכתחילה פשוט להוטים יותר לצפות בסרט הזה מאשר
הציבור הכללי להוט לצפוט בקומדיות אמריקאיות. אולם לאחר שהשלטון האמריקאי
בעיראק גבה כבר מאות הרוגים אמריקאים ומספרם הולך וגדל מדי יום, קשה שלא לצפות
להתגברות ההתנגדות האמריקאית לכיבוש עיראק. כאשר ימים לפני העברת השלטון, הצבא
האמריקאי כולו לא מסוגל אפילו לאבטח את שדה התעופה הבינלאומי של בגדד רק מתבקש
שיותר ויותר אמריקאים יתהו שוב על האפשרות של סילוק איום הטרור הבינלאומי
באמצעות מלחמה וכעל האפשרות לכפות סדר כלשהו ושלום באמצעות כיבוש, דיכוי, הרס
ועינויים.

לקראת המלחמה בעיראק, היהודים הישראלים היו הקבוצה הלאומית שבה אחוזי התמיכה
במלחמה היו הגבוהים ביותר מאשר בכל קבוצה לאומית אחרת בעולם. כעת, כשנדמה
שההתנגדות למלחמה בעיראק גוברת בתוך ארה"ב עצמה, אפשר שיהודי ישראל יתפסו מקום
רב יותר בשיח העולמי בקרב התומכים בשמירת הצבא האמריקאי בעיראק ובהשקעת
מליארדים של דולרים אמריקאים בכיבוש האמריקאי. האם אז תגבר גם האנטי ישראליות
בארה"ב, שתכונה כאן אנטישמיות? כמה זמן יעבור עד שארה"ב תסיר את תמיכתה המלאה
בפשעי המלחמה של ממשלת ישראל ואז נידרש לשלם מחיר מסוים עליהם.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אורלי

    ההגיון העקום הזה שלט במדיניות הישראלית מאז ומתמיד, ראה מקרה לבנון, וזאת בעקבות ארה"ב שהמציאה את המדיניות הזאת, למשל בביסוס שלטון הטאלבאן באפגנסטאן. זה אותו ההגיון לפיו לא משנה כמה אנחנו סובלים, כל עוד השכנים שלנו סובלים יותר, ואת נחמת הטפשים הזאת מוצאים ישראלים רבים גם במצבם הקטסטרופלי של הפלסטינים וגם בסבלו של העם העראקי.

  2. יוני

    1. סרטו של מור הוא תעודי באותה מידה שסרטיהם של לני ריפנשטל וסרגיי איזנשטיין היו תעודיים. סרטיו הם בעיקר רצף של גיבוב של האשמות חסרות בסיס, רמיזות מרושעות והקבלות טיפשיות.

    2. דומני ש"כיבוש, דיכוי, הרס", הייתה אסטרטגיה אפקטיבית למדי במלחמה נגד גרמניה הנאצית, שפרקים שלמים מהאידיאולוגיה שלה מופיעים עתה באמונותיהם של המוסלמים הרדיקאלים. אין שום סיבה להניח שגישה דומה לא תצליח גם במיגור הטרור האיסלאמי. למעשה, בהתחשב בהצהרותיהם של אותם טרוריסטים סביר ש"כיבוש, דיכוי, הרס", תהיה נדבך חשוב באסטרטגיה הכוללת של המערב הליברלי במלחמתו בטרור האיסלאמי.

    3. אשר לשימוש במונחים "כיבוש, דיכוי, הרס ועינויים". האמריקאים הצהירו בעבר שפניהם לא לכיבוש, ושאינם מתכוונים להישאר בעירק לפרק זמן ארוך. למעשה בימים האחרונים העבירו את ניהול המדינה לידי עירקים. הדיכוי וההרס מופנים אך ורק נגד אלו שפועלים נגד השלטון החדש, בהם מוסלמים רדיקאלים כגון א-סאדר וזרקאווי ותומכי שלטון הבעת' הרצחני. המענים האמריקאים, כידוע, נשפטים בימים אלו ממש על פשעיהם, זאת בניגוד למה שהתרחש בשלטון הבעת', שהעסיק אנסים מקצועיים.

  3. יונתן

    אני חושש שייתכן ויוני, המגיב שלפני, מעט תמים בהבנתו את ההתנהלות האמריקאית. אני לא מניח שגם ממשלת ישראל הצהירה ב-37 השנים האחרונות כי פניה לכיבוש.
    ואולם, יש לעשות סדר בדברים. לו אני עיראקי מהשורה, אני מעדיף בכל יום נתון את "משטר האימים" האמריקאי על קודמו. המציאות מכריחה אותנו לעשות הכרעות לא נעימות בין רע לגרוע, אך אני מניח שאפילו מתנגדי הכיבוש האמריקאי בעיראק שמחים על כך שאף אחד לא מפגיז את מוסול בגז עצבים או מוציא את משפחותיהם על טפם להורג.
    עלינו להזהר מהמסגרות הרעיוניות הקשיחות אליהן אנו מכניסים את עצמנו. אם האמריקאים טועים, אין זה אומר בהכרח שהאירופאים או העיראקים צודקים, ואם ישנה סכנה לשלום העולם, אז כנראה שבצד שממול תעמוד סכנה אחרת לשלום העולם, ולא מזור לצרות העולם השלישי. Two wrongs can't make a right.

  4. יוני

    ההבדל בין השלטון האמריקאי בעירק לבין השלטון הישראלי בשטחים הוא בכך שישראל מעולם לא נקטה צעדים קונקרטיים שמראים על כוונתה לעזוב, בעוד האמריקאים הבהירו כבר מההתחלה ששהייתם ארעית בלבד. ודאי ראית את הדיווחים על העברת השלטון לידי העירקים לפני מספר ימים.

    אשר לעצם הפלישה, במה טעו האמריקאים בדיוק? במחיקת שלטון הבעת' הרצחני? בהבאתו למשפט של הדיקטטור המתועב? מהיכן הרתיעה האינסטינקטיבית הזאת ממדיניות החוץ האמריקאית? אמריקה היא שהפסיקה את רצח העם בבוסניה, היא שהתערבה בקוסובו, היא שניסתה לעזור בסומליה, היא שהכריעה את הקומוניזם והיא ששיחקה תפקיד מכריע בניצחון על הנאציזם. האם כל אלה הונחו על ידי התאווה האמריקאית לנפט?