על סרטו של מייקל מור, פילוסוף שנוי במחלוקת וייצור עם מודעות חברתית

יוסי דהאן

שני מבטים על סרטו החדש של מייקל מור "פרנהייט 9/11". כריסטופר היטצ`נס בעל טור וכותב רב גוני שנון, מין "שמאלני שהתפכח" אמריקאי, קובע כי לכנות את הסרט של מור דמגוגי ובלתי ישר פרושו להאציל מכובדות על המושגים האלה. היטצ`נס מנתח את הטענות בסרט וקובע כי רובן שקריות, לטענתו מור גם אינו מכניס לסרט טענות עובדתיות שאינן מתיישבות עם התזה שלו. היצ`נס אומר שאם מור צודק אזי אפגניסטן הייתה עדיין תחת שלטון הטליבן, כוויות היתה חלק מעירק – מדינה שהיתה נשלטת עדיין על ידי משפחת פסיכופתים.

פול קרוגמן, בעל טור ב"ניו יורק טיימס" סבור אחרת, הוא מסכים כי הסרט כולל גם תיאוריות קונספירציה מופרכות אולם הוא סבור שהסרט עושה שירות ציבורי ראוי כאשר הוא מעלה מספר פרשיות שהיו אמורות להיות מטופלות על ידי התקשורת האמריקאית ולא טופלו. למשל תגובתו הראשונית של הנשיא בוש להתקפות על מגדלי התאומים,  קשרי משפחת בוש עם משפחת המלוכה הסעודית ובעיקר את המחיר שאמריקאים מן השורה משלמים על השקרים וההרפתקאות הצבאיות של ממשל בוש.

ראיון עם הפילוסוף פיטר זינגר שהמגזין "New Yorker" כינה "הפילוסוף המשפיע ביותר החי כיום". זינגר כתב ב 1975 את "Animal Liberation" ספר שהציג את ההצדקות המוסריות להענקת  זכויות לחיות, ולאחרונה כתב ספר על גלובליזציה. זינגר כונה על ידי מתנגדיו מרטין בורמן, ג`וזף מנגלה והאיש המסוכן ביותר בעולם. השקפתו המוסרית של זינגר היא תועלתנית. על פי התועלתנות בחינת מוסריותו של מעשה צריכה להבחן על ידי תוצאותיו, ותוצאות המעשה המוסרי צריכות לקחת בחשבון את האנטרסים וההעדפות של כל מי שיש לו יכולת לחוש כאב ומושפע מהמעשה.  לדעת זינגר מבחינה זו, ומבחינת יכולות אחרות כגון רציונאליות ומודעות אין הבדל בין תינוק בן שלוש לבין קוף. הלוגיקה של זינגר מביאה אותו למסקנה כי מוצדק מוסרית לגרום למותם של בני אדם כחולי אלצהיימר או תינוקות פגועי מוח כאשר אין עוד טעם לחייהם.

מאמר על ניסיון של בן כוהן, מבעלי חברת הגלידה בן &ג`רי להקים  מפעל לייצור בגדים שמעסיק עובדים מאוגדים המשתכרים שכר מחייה בכבוד וזכויות העובדים שלהם כוללים ביטוח רפואי, המפעל היה אמור לעבור לאחר תקופה מסוימת לבעלות העובדים. לאחר שנתיים הניסיון נכשל, בעיקר בשל כשלים ניהוליים. אולם הכתבה מספרת על ניסיונות מוצלחים אחרים של מפעלים בעלי מודעות חברתית המעסיקים עובדים בשכר מחייה בכבוד ומצליחים להתחרות במפעלים כנייקי המבוססים על שכר נמוך ועבודת ילדים בעולם השלישי.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ערן גיסיס

    היטצ'נס מדבר על מה היה קורא אילו…אבל, ובעקבות החשיפה שלי כרגע אל הכאוסטוריה ושימוש בפסוקי תנאי נוגדי מציאות בהיסטוריה, בספר של אלעזר וינריב "היסטוריה, מיתוס או מציאות", נראים לי דבריו מוטלים בספק, עקב החלטיותו; אין ההיסטוריה מערכת של גורמים ותנאים ישירים וברורים, דומה היא יותר למערכת פרקטלית, מערכת כאוטית מורכבת, בעלת מספר עצום של גורמים ומשתנים, שאין השפעתם ישירה- ולכן, קשה לנתח את מצב של המערכת ללא גורם אחד, כלומר, השימוש בפסוקי תנאי נוגדי מציאות בניתוח מקרים היסטוריים הוא מורכב מאין כמוהו- ולמעשה מה שנוצר הוא בגדר הדמיה, מודל שהנו בגדר השערה, ללא שיטות ההסתברות המורכבות של המתמטיקה.

  2. פחזנית

    מקובל להבחין בשני סוגי שיפוט מוסרי: האחד בוחן היכן ניתן להשיג תועלת לרבים ככל האפשר (סינגר למשל), והאחר מבוסס על הכרה בזכויות. פיטר סינגר שייך לזרם התועלתני בפילוסופיה, אבל הוא מזוהה דווקא עם זכויות – הוא "אבי" התנועה לזכויות בעלי-חיים.
    יתכן שאני טועה (אין לי השכלה בתחום הפילוסופיה), אך כאשר בחנתי את התבטאויותיו של סינגר התועלתן, מצאתי שכאשר הוא מבקש לדבר על זכויות הוא פשוט אומר "תשומת-לב-מוסרית". לזה ייקרא פילוסופיקלי קורקט.