קלדרון נ` דהאן ויונה, סיבוב נוסף

כיוון שודעת דברת היא הנסיון המקיף ביותר, לפחות למראית עין, שנעשה בשנים האחרונות לטפל בסוגיית מערכת החינוך בישראל, הדיון במסקנותיה הוא חשוב ומעניין. לכן הצטערתי שבעתיים לקרוא גם היום את חילופי הדברים בין יוסי יונה ויוסי דהאן לבין ניסים קלדרון שנשאו אופי אישי מדי ועסקו בעיקר בהשמצות הדדיות במקום בפירוט נקודות הביקורת גופא. שני הצדדים לא הוסיפו מאום על מה שכבר פירסמו בעבר, פרט לשכלול הדרכים בהם פגעו והעליבו זה את זה. צר לי, כיוון שמדובר באנשים רהוטים ובעלי דיעה, אשר לא ציפיתי כי יזדקקו להתלהמות מהסוג הרווח כל כך בתקשורת הישראלית כדי להבהיר את עמדתם. בתור מי שעוקבת אחר הדיון בנושא, לא יצאתי נתרמת במאומה אחרי שקראתי את דברי שני הצדדים הבוקר.

כל הכבוד לכם יוסי ויוסי שאתם לא מוותרים ולא משאירים את הבמה לקלדרון, למרות שממש מביך להתווכח עם טיעונים ירודים וגסים כאלה.
רציתי להעיר שכדאי מאוד לקרוא את תגובתו של סמי שלום שטרית למאמר של קלדרון בלינק כאן (תגובה מס' 1).

אני לא רוצה להישמע ציני אבל, העובדה שיש ויכוח שהשמאל המתכנה 'סהרורי' מחזיק בצד אחד של הויכוח ומציג את עמדתו נחרצות כבר מבשרת טובות שלא כמו בהרבה מקרים אחרים בהם קולו נשמע מגוחך או לא נשמע כלל. קלדרון מוסיף ערך בזה שהוא צופה בעתיד שאותו שמאל 'סהרורי' לפי הדוגמא האמריקאית עוד עלול (עשוי) כאן בארץ לשמש ללשון מאזניים, תפקיד שעבר מהמפלגות הדתיות לש"ס ואח"כ לשינוי, הלואי הלואי שכך יהיה, לא לזה אנחנו מייחלים? קלדרון נמצא כחוזה העתיד, ואם לא הבנתי אותו נכון? הייתי מבקש שימשיך בויכוח כדי שאולי בכל זאת החיזיון העתידי הזה יקרה. עד כאן בציניות, עכשיו ברצינות הגישה של הכל או כלום היא גישה מהפכנית שהמציאות אולי דורשת, אבל, היא בעייתית, לפי ההתפתחויות בהיסטוריה כל מה שהגיע במהפיכה למעט הצרפתית, התהפך חזרה כמו זו הקומוניסטית, לכן אולי בכל זאת יש מקום לקחת מה שנותנים ואחר כך לדרוש עוד עד שיגיע התיקון המיוחל, זה מזכיר קצת את שתי הגישות של הפלסיטינים במלחמת העצמאות שלהם…רק ש.. בעמדת הסירוב לפתרון חלקי ובאותו קונפליקט מצוי הדיון והזהות הולכים ומתגבשים לכדי חלופה כוללת. יוסי ויוסי חזק!

כמה עצוב לראות שלמעשה אדם כמו קלדרון לא קרא את דו"ח דברת במדויק אחרת כיצד ניתן להסביר שהוא מתעלם ממספר הסוגיות הפוגעות בהצהרה על ציבוריות ושוויון בחינוך, סוגיות שמשמעותן המעשית היא פגיעה רצינית בבתי-ספר מוחלשים. סוגיות אלו הובהרו היטב בכנס של אדווה, רק לשם הדגשה נציין שלוש חמורות במיוחד: האפשרות לגייס כספים עלידי בתי-הספר, אפשרות למתן שכר על פי חוזים אישיים, ושלוש רמות של סטנדרטים ללימוד. כך שהוא כותב:" התכנית החדשה תיעשה רק במסגרת "הסכמים קיבוציים" – ולא בחוזים אישיים – "תוך שיתוף פעולה עם הארגונים היציגים של המורים", זה כלל וכלל לא מדויק. חבל יש לקרוא במדויק, להתייחס במדויק – זו לא דרישה מוגזמת.