הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
הקטסטרופה ההומינטרית
.
בקרוב אצלנו.
שוב לא ניאלץ להסתפק בדיווחים קצוצים ומפוקפקים מאזורי אסון רחוקים.
נוכל לחזות מקרוב בהפרת זכויות אדם, באסון אנושי חסר תקדים שייתרחש
באזורנו-אנו.
ארי שביט כאן בשבילכם, להבטיח שלא יוסתר מכם דבר, שלא תחמיצו את
הקטסטרופה ההומניטרית העתידה להתרחש כאן לנגד עיניכם ממש.
הכינו את בלוטות האמפתיה.
כותב ארי שביט:
"תמצית הבעיה היא זאת: תוכנית ההתנתקות עומדת לחולל קטסטרופה הומניטרית. כבר בשלב הראשון התוכנית תפגע אנושות בזכויות האדם של שמונת אלפים נשים, גברים וילדים. בהמשך היא תרמוס את זכויות היסוד של כ-80 אלף בני אדם נוספים. התוכנית תחריב את בתיהם ואת מפעל חייהם של רבבות. היא תמיט אסון אנושי חסר תקדים על כמאה אלף ישראלים.
אסור להתבלבל – אין מדובר בטרנספר. טרנספר הוא מעשה גירוש שבני עם אחד עושים בבני עם אחר. ואולם מדובר על מעשה ממלכתי דראקוני, שכמותו לא עשתה שום מדינה דמוקרטית באזרחיה בדורות האחרונים. מדובר על החלטת מדינה להרוס עשרות קהילות; על תוכנית שלטונית למחוק תריסרי כפרים; על העלאתם של דחפורים דורסניים על בתי מגורים"
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
היום ראיתי בחדשות מתנחל שאומר שהארץ היא פקדון מאלהים, כאן מתחיל ונגמר הויכוח שלי איתם,אני רע ,אני לא כואב את כאבם ,נמאס לי שהם תמיד רוצים לנכס לעצמם את עם ישראל,יש מדינה בישראל שצריכה להחליט מה באמת חשוב ,צדק חברתי, ושינוי ,או סיפוח וביטול הצביון היחודי של המדינה הזו.
זאת אומרת שהעובדה שמפעל ההתנחלויות נולד בחטא ומתקיים בחטא פירושו שעלינו לאטום את ליבנו לעובדה שחייהם של אנשים אלו (ולא משנה מה תהיה דעתכם עליהם) נהרסים? או שרק הרס חייהם של פלשתינאים/מזרחיים נוגעים לליבנו ולכל השאר – הס?
או שליברליזם הומאני זה רק שרוצח הוא רוצח (יגאל עמיר, למשל, שראוי שהמדינה תאפשר לו להתחתן/להתרבות) אבל אדם שביתו נהרס לא שווה לאדם שביתו נהרס?
אף אחד לא באמת רוצה את הגדר.אך יש להבין שזהו התחליף היחיד שלנו
לטרגדיה חמורה בהרבה, הכוללת מאות(אם לא אלפים) של נרצחים.
הזכות לחיים היא הזכות הראשונה במעלה, וככזאת יש לתת לה עדיפות
על פני זכויות אדם אחרות.
נדמה שארי שביט נכנס להארץ על תקן השמאלן התורן. מכיוון שמאז תחילת האינתיפאדה הוא הפך למשהו שבין ימין לימין קיצוני (כפי שמוכיחה גם הרשימה הזאת), אולי כדאי להעיר את אוזנו של דייויד לנדאו שהאיזון הופר: יש מספיק ישראל הראלים, נדב שרגאים, ארי שביטים ומשה ארנסים בעמודי הדעות. אפשר לתת קצת יותר ביטוי גם לדעות שהן לא ימינה מהמרכז.
כן, בהחלט ,יש לאטום ממש את הלב נוכח מה שאני מאוד מקווה שיקרה למתנחלים. ככלות הכל מדובר בחבורה של בני עוולה ובני בליעל של ממש, שסחטו וגם גנבו מהמדינה בשלושים ושבע שנות כיבוש כ-70 מיליארד דולר. תוכי יקר, אני חוזר ש ב ע י ם מ י ל י א ר ד דולר. אבוי, כמה חבל. תאר לך מה היה אפשר לעשות בכסף הזה בשדרות, נתיבות, אופקים ברהט ובנצרת.
אני מבקש להזכיר לך מוקי התוכי היקר, את ביטוייהם המזלזלים והמעליבים של נציגי המתנחלים נגד ויקי קנפו וחברותיה. ביטויים מאוסים שגבלו בגזענות של ממש.
אין בליבי שום סנטימנטים כלפי המתנחלים האלה ,המשפילים זה שנות דור ויותר את הפלשתינים בשטחים הכבושים ומתעללים בהם בצורה בהמית. יתרה מכך, אני אפילו מוכן להתנדב למילואים (שירות שאני מאוד לא מחבב), כדי להשתתף בפינויים של האנשים הקובעים את סדר יומינו- מי היה מאמין- כבר יותר משלושים ןשבע שנים.
בסה"כ אלה שנולדו וגדלו בהתנחלויות די נדפקים מכל העסק. גם הם, באיזשהו אופן, קורבנות הכיבוש — וכמובן גם קורבנות הוריהם שהגיעו להתנחלויות מרצונם החפשי. נכון אמנם שהם לא יהיו פליטים, כי הם ישארו בארץ שהם אזרחים שלה, ושאת שפתה הם דוברים ולתרבותה הם שייכים, אבל הם יהיו עקורים. פליטים פנימיים. אני לא רואה מנוס מזה, אבל אפשר להכיר בזה שהם נדפקים.
אני לא קוראת ארי שביט (חבל"ז), אך תמצית דבריו שהובאה כאן מחייבת תגובה. ובכן, העתקת יישוב ממקומו בכפיה היא אמנם אירוע קשה, אך אינה קטסטרופה הומניטארית. מי שמחפש קטסטרופה הומניטארית, יגלה שהיא מבעבעת כבר 37 שנה במקומות אחרים: במחנות הפליטים הפלסטינים, בבתי העלמין הצבאיים, ובבתי קברות יהודיים ואיסלמיים ברחבי ארץ-ישראל, שם קבורים קורבנות השוא.
המציאות של 37 שנות הכיבוש מוכיחה מעל לכל ספק שרוב המתנחלים, ורבים מהפלסטינים, מוכנים להרוג ולמות למען אדמה. שנות הכיבוש הארוכות הוכיחו גם שהפוליטיקה מסיגה אותנו לאחור, לצד הדמוגרפיה, ואין תקווה באופק. למען רוב הישראלים והפלסטינים, אלה שאינם מעוניינים בתמורות שגרמה מלחמת ששת-הימים, יש לשוב לגבולות 1967.
המתנחלים מיתממים וטוענים שהממשלה בוגדת בהם עכשיו, לאחר ששלחה אותם לשם. למעשה המתנחלים מצייתים רק לאידיאולוגיה שלהם, ובזים לממשלה. כלומר כשהמדינה מתירה (לא חלילה מצָווה!) התנחלות בשטחים – הם אומרים "נשלחנו", אבל כאשר המדינה עומדת לצָוות (לא להתיר!) על פינוי – הם מגלים את הדמוקרטיה ואומרים שאין חובה לציית.
ועוד דבר. מי שיחליט על פיצויים העולים על הוצאות העתקת המיטלטלים – "מוריד אוכל מהשולחן של הילדים שלי".
למי שרוצה לדעת באיזו קלות הורסים משפחות בארץ – די אם יסור למינהל מקרקעי ישראל, למשרד השיכון או למשרד הרווחה, וילמד כמה קל לסלק משפחה מביתה או למנוע ממנה בית בתירוצים כאלה ואחרים. גם הרס של יישובים שלמים (בעיקר יישובים ערביים) הוא חזון נפרץ במקומותינו. צריך רק לבקר בכפרים הלא-מוכרים בנגב כדי לקבל מושג. המתנחלים בעזה דווקא מקבלים טיפול בכפפות של משי – הפינוי, אם בכלל יהיה, ייעשה בצורה מסודרת, תוך פינוי מלא של כל המטלטלין, ותוך תשלום פיצוי גבוה על הבתים. במקרים מסוימים אף יוקמו (לפי הדיווחים בעיתונות) יישובים חלופיים לקהילות שירצו לשמר את יישוביהן.
מדינה דמוקרטית אינה מבקשת, בדרך-כלל, מתושביה להתפנות מבתיהן, אבל יש מקרים שבהם זה נדרש. לפעמים אפילו סלילת כביש מחייבת פינוי תושבים, שלא לדבר על הקמת "שטח אש" או על כריית מאגר מים. השאלה היא לא אם מותר למדינה – מותר לה. השאלה היא אם יש סיבה מוצדקת. במקרה של תושבי עזה יש עניין נוסף שמחליש את טיעוניהם – השטח שהם גרים עליו מעולם לא נחשב חלק ממדינת ישראל. צה"ל אמנם שולט בשטח, אבל חוקי המדינה וריבונותה אינם חלים עליו, ומעולם לא חלו עליו. המתנחלים ידעו זאת כשהקימו שם את בתיהם. מדינת ישראל אינה חייבת להוסיף ולשלוט בשטח שהיא אינה רואה בו חלק מהטריטוריה שלה.
ועוד הערה בנוגע למושג "פליטים פנימיים" שראיתי באחת התגובות: אין חיה כזאת. הפלסטינים מרבים להשתמש בטיעון הזה – אם פליט פלסטיני מיפו יחזור לרמאללה, הרי הוא יהפוך לפליט פלסטיני ברמאללה. זהו טיעון מופרך. פליטות היא לא מצב פיזי, שאלמלא כן אני עצמי הייתי נחשב לפליט פולני. פליטות היא מצב שבו אינך מרגיש בן-בית במקום מגוריך – מחמת פערי שפה, פערים תרבותיים וכיוצ"ב. כיוון שאני דובר עברית (ואינני דובר פולנית), ורואה בישראל מולדת, אני לא יכול להיחשב פליט פולני. אם המתנחלים הם דוברי עברית ורואים (עדיין) בישראל את מולדתם, הרי שהם לעולם לא יהיו "פליטים מעזה". גם פלסטיני מיפו שחי ברמאללה לא יכול להיחשב פליט אלא אם הוא רואה את מולדתו בעיר יפו ולא בפלסטין.
שלום פחזנית
אל לך להיות פחז כמים איני יודע מי את וזה גם לא מענין באופן מיוחד אך כשאת באה להגן על הפלסטינים שסובלים מהכיבוש זה 37 שנים אל לך ךשכוח כיצד הגיעו למצב זה ומה היה קורה לך אם נודלת כבר אז או להוריך אם חלילה הכיבוש לא היה נעשה ואם המצב היה הפוך. סביר להניח כי אז היית נחפזת במקום אחר אם בכלל ואף פלאסטיני לא היה מזיל דימעה.
חברים,
זו קריאה דחופה לעזרה. זכויות האדם שלי עומדות להיות מופרות ברגל גסה! קטסטרופה הומניטרית עומדת להתחולל!
לאחר 4 שנים של מגורים בת"א הודיעו לי בעלי הבית שלי כי עלי לעזוב את הדירה!
כלומר, עומדים לרמוס את זכויות האדם הבסיסיות ביותר שלי ולעקור אותי מביתי! (טרנספר!!!)
בשיחת טלפון עם בעלי הבית התברר לי, כי הם אפילו לא מתכוונים למצוא לי דיור חלופי וגם לא לשלם את עלות הובלת הרכוש הרב שצברתי!
נכון, לא גידלתי כאן ילדים (וגם לא נטעתי עץ), אבל כמה מהרומנים היפים ביותר שלי התחילו כאן, בדיזנגוף פינת בן-גוריון!
למותר לציין, כי במהלך השנים פיתחתי קשר נפשי עמוק לבית שבו גרתי בפרט ולכל האזור בכלל.
לא עוד אשתה קפה משובח (וקרואסון!) בבית הקפה שליד ביתי. לא עוד אלך ברגל לים, לאורך השדרה. לא עוד אשב בלילות הקיץ על המרפסת, אשתה בירה צוננת ואביט בכוכבים.
מי יפצה אותי על אובדן כל הדברים האלה? האם בכלל ניתן לאמוד אותם בכסף?
והחתולים בחצר – מי ידאג להם עכשיו?? אסון (הומניטרי?) עומד ליפול גם על ראשם!
בקיצור, מפעל חיים שלם עומד להיחרב והעולם שותק!
אז אם מישהו יודע על דירת 2.5 חדרים להשכרה ברחוב שקט ובמחיר סביר, הוא מתבקש להודיע לי.
שביט מבכה את פרידתם העתידית של הגזלנים שחמסו אדמות לא להם מישוביהם. על אף המחלוקת הערכית מוסרית ביני לבינם אני משתדל לא לשמוח לאידם. אך אינני יודע כיצד מייצרים שיח דמוקרטי ששואף לחמול כשמדובר באותם חמסנים. רוחב הלב שמגלה שביט כלפי המתנחלים רחב כנהר גואה, זאת לעומת צחיחותו הרגשית כלפי הפלסטינים. כאן מתגלה שביט כערל לב , במלוא עיורונו וקלונו המוסרי. מה שקרוי תוכנית ההתנתקות הולך להיות מכלאה אחת גדולה שתסגור את הפלסטינם ברצועה. הייתי ביום שלישי בערב שאירגנו ישראלים ופלסטינים שוחרי טוב בצוותא. שם הוסבר היטב טיבה של תוכנית ההתנתקות.כל המעברים , הימי האוירי והקרקעי יהיו בידיים ישראליות. כך שהפלסטינים בפועל יסתובבו "כמו ג'וקים בבקבוק סגור", כמאמרו של ההומניסט הדגול , רמטכ"ל מלחמת לבנון רפול, בזמנו. נקל לשער מה תניב קטסטרופה הומניטרית זו. ערב המשאל בין חברי הליכוד שנערך ב2.5.04 כתבה כאן דנה אלכסנדר חברתי שהיא מייחלת לכשלונו של שרון, משום שתוכנית ההתנתקות מיועדת להנציח את הכיבוש. כל ההערכות , כל הראיות,והניסיון ההיסטורי המצטבר עומדים לימינה. ובכל זאת צריך כל ישראלי וצריכה כל ישראלית שוחרי שלום לברך על תקדים הפינוי של מתנחלים מאדמות לא להם. ולראות בזה עוד שלב בדרך הארוכה לסיום הכיבוש וכינון שלום צודק.
אני קצת חלוק – בתוכי – בענין היחס הראוי למתנחלים עם פינויים,
מצד אחד, ברור לי שאיזשהו חיבוק שלהם יעזור להקטין חלק מהמאבק, מצד שני הכעס שלי עליהם מאז ומתמיד וגם היום רק הולך וגדל…. אני רוצה קצת לפרט, ונתחיל דווקא בלמה לא להקשיב לארי שביט ולהשתתף בבכי על ה"טרגדיה" הגדולה שלהם.
הדבר שכולנו יודעים הוא הנזק החברתי, הרוחני, הנפשי, המעשי והכלכלי האדיר ש"מפעל ההתנחלות" הביא על כולנו, ולא צריך להרחיב בזה כלום בבמה הזו.
בנוסף – התהליך המענין שקורה בעשור האחרון כאשר המתנחלים – ששנים היו יענו בעד השכבות העממיות – הופכים לימין הכלכלי הימני ביותר, ולכן זו עוד סיבה שלא לבזבז עליהם דימעה.
ובנוסף, לא רק שהפינוי יהיה בכפפות של משי, ולא רק שהם בעצם האליטה החדשה מזה הרבה זמן, גם מידתה של הטרגדיה קשורה ישירות בהתנהגותם, קראתי בעבר מחקר על מפוני סיני וימית, ואפשר לראות בבירור שמי מהם שהפך את הפינוי לטרגדיה בלתי נסבלת, כך זה גם קרה לו ולילדיו, ואלו שלא – הסתגלו הרבה היותר בקלות….
דרך אגב – לענין של הקשר בין הכיבוש למדיניות ההפרטה, ולדרך שהימין והשמאל יצרו את החיבור שהשלום טוב רק לחזקים והסכבות החלשות רואות ביש"ע חלק מהאינטרס שלהם – כדאי מאד מאד לקרוא מאמר של דני גוטווין ב"חברה" מס' 14 שזה עתה הופיע, העיתון יעלה גם ברשת באתר חברה.
ועכשיו לסיבות למה אולי כן כדאי להשתתף במשחק "החיבוק הגדול", השתתפתי במפגש "מתנתקים בהדברות" שהתקיים בגוש קטיף, היוזמה היתה של קבוצת אנשי שמאל הרוצה להקהות את העוקץ אצל המתנחלים ממהלך הפינוי, ע"י הדברות ו"חיבוק", זה לא קל, המפגש עצמו לא הוביל להרבה והסכמות בטח שלא היו שם,
א ב ל אפשר היה לראות את הצורך של חלקם להדברות, באנו כ25 איש, ולא היינו מספיק אורחים מול המספר הרב של משפחות שרצו לאחר אותנו, ומול זה השיחה עצמה היתה עקרה, אז מזה אני מבין שעצם המפגש מאד חשוב אנושית,
או שאולי הם ישתמשו בנו מתישהו לצורך פוליטי כזה או אחר, האפשרות קיימת, אם-כי האשה בתוך הגוש המארגנת את המפגשים מוכרת לי טוב מאד ונראה לי שהיא אכן זיהתה את הצורך האדיר בהדברות.
ובסופו של דבר, אני עדיין חלוק פנימית מה נכון.
בכל מקרה, מי שרוצה להשתתף בהדברות מוזמן ליצור קשר עם רון shatzberg@tamuz.org.il שבת שלום
דודי
יש לי הרבה טענות לארי שביט שבמשך מספר שנים היה עסוק בלתקוף את יוסי ביילין וחבריו ושתק אל מול הסיפוח המתמשך.
אבל, אני לא מרשה לעצמי להיות במצב שבו כל מה שארי שביט כותב הוא פסול מבראשית. כי אז אהיה דומה לכל אלו שדבקים בדרכם מבלי לראות האם היא תואמת את המציאות. החברה הישראלית התברכה בהם בשפע.
אני כן קראתי את כל המאמר ואינני מצליח להבין מה פסול בזה ששביט מחפש את הדרך לבצע את פינוי ההתנחלויות תוך ניסיון למזער את הקרע שהדבר יוצר. תהיינה הסיבות אשר תהיינה, מדובר בפינוי בכפיה של עשרות אלפי אנשים מבתיהם. נכון, אני לא מקבל דבר ממה שהם עשו שם אבל האם זה מוריד ממני את האחריות לחשוב על איך לבצע את הצעד הזה במינימום נזק לאנשים וליכולת לחיות ביחד גם ביום שאחרי?
ארי שביט מאמין שהאמפתיה תעזור. יתכן שהוא צודק ויתכן שהוא טועה. , בבקשה,מי שמתנגד לו שיציע דרך אחרת שאיננה בחזקת "יהיה בסדר" (שזה פחות או יותר מה שעומד מאחורי הדעה ש"רק יפנו את ההתנחלויות והכל יסתדר").
אין לי התנגדות לגילוי אמפתיה כלפי המתנחלים המפונים. אני חושבת גם שיש הרבה צביעות בסימון המתנחלים כאויבי העם (כפי שזה נעשה לרוב בידי השמאל הציוני).
ובכל זאת, לקרוא לפינוים קטסטרופה הומניטרית זו, איך לומר, דיספרופורציה מסוימת. הקטסטרופות ההומניטריות האמיתיות מתחוללות כאן יום יום ושעה שעה בשם ההגנה לא רק על חייהם אלא גם על איכות חייהם של המתנחלים הללו.
תושבי רפיח שבתיהם נהרסו יכולים רק לחלום על שמינית שבשמינית מן הפיצוי השמן שיקבלו המתנחלים הללו. למעשה גם אני יכולה רק לחלום על סכומים כאלה (להזכירכם דובר על שלוש מאות אלף דולר בממוצע למשפחה).
אז בסדר, אני מודעת למורכבות של הנסיבות, אני יודעת שממשלות ישראל שנבחרו כחוק אפשרו להם להתנחל שם, עודדו אותם ומימנו אותם ביד רחבה, אני יודעת גם שיש להם (או היו להם, בפרפרזה על דליה רביקוביץ והקליק) ילדים קטנים, ובכל זאת – קטסטרופה הומניטרית???
אני מקווה שעכשיו זה יותר ברור.