מגמת ההפרטה הנישאת על כתפי-כל והמהווה מעין מנטרה המבטיחה צרי לכל, היא האחראית כיום למרבית הסכסוכים והשביתות במשק שניזקם מגיע למיליארדים של שקלים, כשכולם מפסידים: עובדים, מעסיקים והציבור.

המוסד לבוררות מוסכמת, שהוקם על פי הסכם קיבוצי שבין הממשלה להסתדרות ב1977-, היה צריך להוות כלי יעיל לניקוז הפחדים הנובעים מחוסר הוודאות מהצעדים הננקטים – הגוף הזה מנוון ולמעשה "מת".

יש לכך מספר סיבות שאותן מונה פרופ` אמנון כספי, מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן, במאמר שפורסם בגיליון נטו+ האחרון:

1. המדינה אינה מעוניינת להשתמש במכשיר מתוך חשש מתוצאותיו. הם חוששים שהבוררים שאינם כפופים לדין ופוסקים לפי הבנתם עלולים להוציא תחת ידיהם פסקי דין בעלי עלות גבוהה.

2. להסתדרות, למרבית הפלא, אין עניין להשתמש בשירותי המוסד, פרופ` כספי אינו מפרט מדוע, אולם ייתכן והסיבה לכך היא כי להסתדרות יש עניין להישאר הגורם היחיד המייצג את העובדים בצורה כוחנית המצטלמת טוב וגם כואבת.

3. הציבור עצמו כמעט ואינו מודע לקיומו של המוסד ולהתנהלותו כך שאין הוא משמש כגורם משפיע להחלפת כלי  השביתה.

4. המוסד עצמו אינו מהווה זרז לפנייה אליו בשל אי עמידתו בלוחות זמנים, דיונים מתמשכים, בוררים ותיקים ומנוסים עזבו והעדר הפרסום של פסקי הדין של הבוררים הנותרים אינו מאדיר את שם המוסד ואינו מביאו לידיעת הציבור.

פרופ` כספי קורא במאמרו להקדיש מאמץ  משמעותי לבדיקתו של המוסד לבוררות מוסכמת ולחפש דרך  לשילובו היותר נאות במרקם הכלים העומדים לרשותם של המתמודדים על יחסי העבודה במשק. הוא קורא להקמת ועדה לאומי-מקצועית פוליטית רחבה, שתדון במערכת הכלים ליישוב סכסוכי עבודה בישראל.

עו"ד יהודית קנולר היא עורכת כתב העת לענייני עבודה "נטו+"