על חזון הסלקציה החינוכי
עוד לא סיימנו להתפעל מהחזון החינוכי של "גמנסיה הרצליה" שבמרכזו יצירת אפרטהייד חינוכי, שלפיו בעתיד יישארו תלמידי הדרום מחוץ לגדר בית הספר בעוד שההנהלה תגביר את מאמצי השווק והחנופה בקרב "הורים משכבות סוציו אקונומיות חזקות" בצפון העיר, והערב מדגים לנו אור קשתי, כתב החינוך של ערוץ 10, חזון מופלא נוסף – חזונו של דוד חירותי, מנהל בית הספר התיכון "בן צבי" בגבעתיים, שזוכה להתגשמות כבר בימים אלה.
החזון של חירותי הרבה פחות מעודן מזה של שמשון שושני וחבריו ב"גמנסיה הרצליה". חזונו נישא על גבי טקטיקה אכזרית ונפוצה בקרבות הג`ונגל החינוכי בבתי הספר התיכוניים בישראל, – סלקציה באמצעות הנשרה.
מר חירותי המעוניין לשדרג את תדמית המוסד החינוכי שהוא מנהל החליט לגרום לשישה עשר תלמידי יא לעזוב את בית הספר. הסלקציה הזו משמעותה "תלמידים יקרים אצלנו אתם לא עולים לכיתה יב, למה שאתם, כשלונות דפוקים שכמוכם, לא תנסו להתדפק על שערי בתי ספר אחרים".
אין דרך קצרה ויעילה יותר להקפצת סטטיסטיקת ההצלחה של בית ספר מאשר להיפטר מ"תפוחים רקובים". וכך בעוד שנתיים יתפאר מר חירותי בראיון לכתב מקומון, בעלייה דרמטית בשיעור ההצלחה של תלמידיו בבחינות הבגרות, הוא יודה לצוות המורות והמורים על מלאכתם הקשה והם יודו לו בחזרה, מישהו בטח גם יעניק לו פרס על מצויינות חינוכית.
בכתבת הטלוויזיה נצפה חירותי נושא את נאום המנהל המסורתי בטקס חלוקת התעודות השנתי, וכך שח המחנך לבוגריו – "תלמידים ותלמידות ערכים לא עושים במילים אלא במעשים", אין מחלוקת האיש עשה מעשה, ערכים זה כבר עניין אחר.
סלקציה והנשרה אסורים לחלוטין על פי המדיניות הרשמית של משרד החינוך. במינהל תקין ובמערכת חינוך המחוייבת לשלטון החוק ולשוויון הזדמנויות, התוצאה של מעשה כזה היתה צריכה להיות הפוכה לחלוטין. למעשה מה שהיה אמור להתרחש בעולם הגון היה החלפת מקומות – 16 התלמידים שסולקו היו צריכים להיות מוחזרים לספסליהם בכיתות והמנהל חירותי היה צריך למצוא את עצמו מחוץ לשערי בית הספר. אבל כאמור זו רק המדיניות הרשמית של משרד החינוך, מה שקובע, אם נזכר לרגע שוב בדרשת המנהל, זה מעשים. בפועל, מדיניותו הלא רשמית והקובעת של משרד החינוך, היא לקרוץ קריצה ממזרית לכיוון "גמנסיה הרצליה" ולכיוון "תיכון בן צבי" ולומר – "תמשיכו חברים אין לכם מה לדאוג, אף אחד כאן לא מתכוון להפריע לכם במדיניות ההפרדה".
מקורות מהימנים במשרד החינוך מדווחים שבימים אלה ממש, עמלים במרץ רב חברי ועדות על יישום "דו"ח דוברת", שעל מידת מחוייבותו ומחוייבות השרה ליבנת, לחינוך ציבורי, מניעת הנשרה ושוויון הזדמנויות, מערערים רק משביתי שמחה מקצועיים, "מחריבי החברה הישראלית" וכמה דמויות אפלות מ"השמאל הסהרורי".
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
המקום היחיד בו מצא לנכון משרד החינוך דרך שלוחתו במחוז צפון ומנהלה הנאור להפעיל סעיף מדו"ח דברת היא נגד הקמתו של בית הספר היהודי ערבי בכפר קרע, שאמור להפתח בספטמבר השנה. הטענה היא כי יש סעיף בדו"ח דברת הפוסל את הקמתם של בתי ספר ייחודיים. למותר לציין כי בית הספר הזה אינו ייחודי כלל וכלל אלא אינטגרטיבי במלוא מובן המילה לטובה. מעניין השימוש בסעיף זה דווקא למנוע את פתיחת בית הספר. ממה פוחדים במשרד החינוך בישראל?…
זוהי הקדנציה השניה של דוד חרותי כמנהל תיכון "בן צבי" בגבעתיים. לפני כשנתיים חזר לנהל את בית-הספר לאחר שכיהן מספר שנים (עד להתפטרותו, "מסיבות אישיות") כמ"מ ראש העיר גבעתיים, מטעם סיעת "העבודה" וכיו"ר ועדת החינוך העירונית.
בישיבת ועדת החינוך העירונית בראשותו, שהתקיימה ב- 4 בנובמבר 1999, ושלרגל יום השנה לרצח רבין הוקדשה לקשר שבין פוליטיקה ואלימות, חילק למשתתפיה טקסט פרי עטו: "דיעה אישית: אלימות/שנאה או אהבה — זה באחריותנו", שקטעים מתוכו, בשילוב ציטוט מדבריו לעיל, מובאים להלן:
"לכל ילד יש הזכות לפינה חמה ולא אלימה בחיים. חובתו של כל מבוגר לאפשר זאת".
*אצלנו אתם לא עולים לכיתה יב, למה שאתם, כשלונות דפוקים שכמוכם, לא תנסו להתדפק על שערי בתי ספר אחרים*
"גם 'לילדים טובים' יש זכות למקלט. אדם הוא לא טוב או רע מלידה. טוב או רע זה עניין של בחירה. תפקיד המבוגרים הוא לסייע לילדים לעשות את הבחירה הנכונה, כאן גם אחריותם תורמת לבעיית האלימות של הילדים והנוער"
*אצלנו אתם לא עולים לכיתה יב, למה שאתם, כשלונות דפוקים שכמוכם, לא תנסו להתדפק על שערי בתי ספר אחרים*
"אני מציע למבוגרים להשתמש בכלי המסורתי והאולטימטיבי המצוי ברשותם מאז ומתמיד, להתמודדות עם עולמם של הילדים, והוא באמצעות המגע הבלתי אמצעי עם הילד"
*אצלנו אתם לא עולים לכיתה יב, למה שאתם, כשלונות דפוקים שכמוכם, לא תנסו להתדפק על שערי בתי ספר אחרים*
מורה/הורה הנותן לילד דוגמא אישית בהתנהגותו.
מורה/הורה הנוטל אחריות לקבוע גבולות הגיוניים, ברורים ובהירים לילד.
מורה/הורה המציע לילד תנאים של חיבה ואמפתיה.
מורה/הורה המטפלים אישית במצוקות הילד ולא מעבירים את האחריות לאחרים"
*אצלנו אתם לא עולים לכיתה יב, למה שאתם, כשלונות דפוקים שכמוכם, לא תנסו להתדפק על שערי בתי ספר אחרים*
"מורה/הורה המקבלים את העובדה שילד הוא לא סתם נודניק מעצבן אלא אדם המבקש תשומת לב, גבולות והכוונה בדרכים מגוונות – גם אם הדבר נעשה בדרכים לא כל כך נעימות למבוגרים זה 'חלק מהעבודה'.
מורה/הורה המאפשרים לילד מרחב מחיה מוגדר ומוגן המאפשר התנסות, טעות ובחירה"
*אצלנו אתם לא עולים לכיתה יב, למה שאתם, כשלונות דפוקים שכמוכם, לא תנסו להתדפק על שערי בתי ספר אחרים*
"אני אומר מורה/הורה מפני שלדעתי כל מורה צריך לראות בתלמידו כאילו הוא ילדו הביולוגי ולחשוב מה הוא היה עושה, מנקודת ראיה של טובת הילד, בחינוכו"
*אצלנו אתם לא עולים לכיתה יב, למה שאתם, כשלונות דפוקים שכמוכם, לא תנסו להתדפק על שערי בתי ספר אחרים*
לכל אחד מאתנו יש עניין שהילדים לא ינהגו באלימות אלא באהבה, אחרת הדבר יהיה בעוכרינו. האינטרס המיידי שלנו כמבוגרים הוא לעצב את זהותם ואישיותם של ילדינו להיות אזרחים אכפתיים ומועילים לחברה, בהתאם לערכים אותם אנו חושבים לחיוביים. מחר אלה הילדים ינהיגו את החברה בה אנו חיים. אם שואפים אנו לחיות בחברה טובה יותר עלינו האחריות להשקיע בילדים עכשיו"
*אצלנו אתם לא עולים לכיתה יב, למה שאתם, כשלונות דפוקים שכמוכם, לא תנסו להתדפק על שערי בתי ספר אחרים*
"עלינו המבוגרים האחריות ליצור את התנאים המבניים לכך שתהיה אהבה ולא מלחמה – אלה תנאים של חיבה. את זה ניתן לעשות רק באכפתיות רבה, אחריות חברתית, דוגמא אישית והרבה הרבה אהבה"
*אצלנו אתם לא עולים לכיתה יב, למה שאתם, כשלונות דפוקים שכמוכם, לא תנסו להתדפק על שערי בתי ספר אחרים*
המשפט הזה, על ה"כשלונות הדפוקים", זה משהו שהאיש אשכרה אמר, או ווייס-אובר דימיוני? כשקראתי את המקור חשבתי שזו תוספת פרשנית, אבל נראה שרגב הבין אחרת ממני. מה נסגר?
אכן מזעזע. בנוגע למה שקרה בגימנסיה הרצליה, הבנתי שתלמידים מכל איזורי העיר יכולים להירשם לכל בית ספר, מה שכונה "פתיחת איזורי הרישום" – כמובן עד להחלטה הבעיתית שהוזכרה בכתבה. עם זאת שמעתי ביקורת על מידיניות פתיחת איזורי הרישום דווקא מחוגים שהציגו עצמם כ"חברתיים". האם מישהו יכול להסביר לי מדוע הייתה התנגדות "חברתית" לפתיחת איזורי הרישום? להדיוט כמוני נראה שמנהל הגימנסיה הנוכחי ואותם מתנגדים חותרים לאותה מטרה וזה קצת מבלבל.
יובל
לא. זה "וויס אובר דמיוני", זו משמעות סילוק התלמידים מבית הספר ולא דברי המנהל, אני מתנצל על העמימות, אני מקווה שעכשיו לאחר התיקון הדבר ברור יותר.
באשר לפתיחת אזורי רישום, מדיניות פתיחת אזורי רישום משמעותה היא שהורים יכולים לבחור את בית הספר שאליו ילכו ילדיהם, אולם למעשה מה שקורה זה שבתי הספר הטובים הם הבוחרים ולא ההורים. מהטעם הפשוט שהרוב המכריע של ההורים רושם את ילדיו לבית הספר שנחשב לטוב ביותר מבין רשימת בתי הספר המוצעים. בית הספר הטוב מצידו בוחר בדרך כלל את התלמידים מהשכבות הסוציו אקונומיות החזקות (ראה מקרה גמנסיה הרצליה), והשאר שלא מתקבלים מתרכזים בבתי הספר הפחות טובים. בקיצור המדיניות עלולה לגרום לסגרגציה חינוכית וחברתית על בסיס כלכלי ועדתי. מדיניות פתיחת אזורי רישום מצליחה כאשר היא מבוקרת על ידי הרשות המקומית, כלומר כאשר זו מקפידה שבתי הספר ישקפו את מגוון האוכלוסייה ומונעת הפלייה בקבלה של תלמידים. כיוון שבארץ הרשות המקומית ומשרד החינוך אינם מפקחים כראוי ואינם עומדים בלחצים של הורים תקיפים, או מנהלים אגרסיביים, התוצאה היא שמדיניות פתיחת אזורי רישום רחוקה מלהגשים את הערך שהיא מתהדרת בו – שוויון הזדמנויות. הדבר אפילו קצת יותר מורכב כיוון שמדיניות זו הוכנסה כחלק מהחלת כללי השוק וההגיון הכלכלי לתחום החינוך, פתיחת אזורי רישום גורמת לתחרות בין בתי הספר שצריכים לתפוס את עצמם כמוסדות נותני שירותים ולהתחרות בשוק על הצרכנים באמצעות טקטיקות מתוחכמות של שיווק.
ליוסי, אני מופתע שבחרת לנהל דיון בצורה של פרשנות בתוך הטקסט וללא הפרדה בין דעתך הפרשנית לבין דברי הכותב. אפילו תוספת המרכאות ליד הביטוי מניעים אישיים היא כבר כל כך מטה את הדיון.
אני רואה בדרך דיון זו אחת הסיבות ל'מחנק והמוגבלות של הדיון הציבורי' כפי שמוצג בפתיח לאתר.
רמי