המודל הניו זילנדי ה(לא) מוצלח של נתניהו

בשנה האחרונה מזכיר נתניהו שוב ושוב בנאומיו את "המהפכה" שהוביל רוג`ר דאגלס, מי שהיה שר אוצר בממשלת ניו זילנד בשנים 1984-1988. אותה "מהפכה" משמשת את ביבי נתניהו כמודל עבור ישראל. לדברי עיתון "הארץ", נתניהו מעדיף להזכיר את דאגלס הניו זילנדי במקום את רונלד רייגן האמריקני ומארגרט ת`אצ`ר האנגליה, בעלי הדימוי השנוי במחלוקת כניאו ליברלים קיצוניים.

בימים אלה ביקר רוג`ר דאגלס בישראל, כאורחה של עמותת המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, שנתמכת חלקית על ידי מייקל מילקן, מלך אג"ח הזבל של וול סטריט בשנות ה-80. עיתון "הארץ" הקדיש עמוד שלם של המוסף הכלכלי היומי לראיון עם דאגלס. כרקע לראיון ציין "הארץ", כי "גם לאחר נסיגה בביצועיה הכלכליים בשנות ה-90, ניו זילנד דורגה במקום ה-3 בעולם במדד ה`אקונומיסט` האחרון של חירות כלכלית, במקום ה-14 במדד התחרותיות, ומערכת המס שלה נחשבת לאחת הפחות מעוותות בין מדינות ה-OECD." (יורם גביזון, "חייבים לפעול במהירות ובכמה חזיתות – כדי לא לאפשר לקבוצות האינטרסים להתארגן", "הארץ", 11.7.2004)

אפשר כבר כאן להבחין בכך שאף אחד מן "הביצועים" הללו איננו מלמד על כלכלה צומחת, על חברה בריאה או על מערכת ציבורית ראויה לשמה. שלושת "הביצועים" הללו מלמדים בעיקר על כך שניו זילנד היא כיום גן עדן לבעלי הון ולבעלי הכנסות גבוהות. אבל בעיני  ביבי נתניהו, "ביצועים" אלה הם בדיוק הדבר שהוא רוצה לייבא לישראל.

ובכן, לפני שהוא משלים את מלאכת הייבוא, מן הראוי לקרוא מה חושבים על "ביצועים" אלה ניו זילנדים אחרים, מלבד שר האוצר לשעבר רוג`ר דאגלס. התמונה שמתקבלת מהם היא שונה לחלוטין.

פיטר קונוויי, כלכלן במועצה הניו זילנדית של איגודים מקצועיים, הציג לפני כשנה ומחצה דיווח שונה מאוד על "הניסוי הניו זילנדי".

*Peter Conway, The New Zealand Experiment, 1984-1999. 

להלן כמה מובאות מן הדו"ח של פיטר קונוויי:

"מתכון המדיניות שאומץ ב-1984 הוצג בטעות כתכנית מאוד מוצלחת. למעשה, מדובר בכשלון. בסופו של התהליך, ניו זילנד היא בעלת משק חלש יותר, רמת החוב שלה גבוהה יותר, יש בה הבדלי הכנסות גבוהים והיא סובלת מפיגור רב בתשתיות."

"במשך שש השנים שבין 1986 ל-1992 נרשמה צמיחה בשיעור אפס. במונחים של תמ"ג לנפש, ניו זילנד נפלה מהמקום הרביעי ב-OECD ב-1960 למקום ה-15 ב-1993, ואנו ממשיכים לגלוש כלפי מטה. התל"ג לנפש צמח בתקופה 1984-1999 בממוצע ב-0.2%, בהשוואה ל-0.6% בתקופה 1969-1984. ב-1984 עמדה הצמיחה לנפש על 95% מהממוצע ב-OECD , ב-1992 היא ירדה ל-80.6% וב-1995 שבה ועלתה ל-87%. ועוד: ב-1960, חלקו של השכר בתמ"ג עמד על 60%, בעוד שכיום הוא קרוב יותר ל-50%. ב-1997 היה השכר הריאלי נמוך מזה של 1974".     

"בנובמבר 1999 עלתה לשלטון בניו זילנד ממשלה חדשה, קואליציה של מפלגת הלייבור ומפלגת הברית. ממשלה זו מובילה מדיניות חדשה, המבוססת על ההכרה כי הרפורמות הניאו ליברליות של 15 השנים האחרונות לא הצמיחו כלכלה חזקה יותר ולא פריון גבוה יותר של העובדים, אלא רמות גבוהות מאוד של אי שוויון ובעיות תיפקוד של החברה הניו זילנדית. הניסוי הניאו ליברלי נכשל. עם זאת, המדיניות החדשה איננה חזרה אל העבר. אבל היא מצטיינת במידה גבוהה יותר של מעורבות ממשלתית בפיתוח כלכלי, במחוייבות מחודשת להעלאת יכולת התיפקוד של המגזר הממשלתי ובתכנית חברתית בהירה."   

"הממשלה החדשה חוקקה חוק חדש המסדיר את יחסי העבודה במשק. החוק אינו מחזיר את המצב לקדמותו (לפני 1984)… אך הוא מלווה בתקוות גדולות ליחסי עבודה יותר הרמוניים, לרמה גבוהה יותר של משא ומתן קיבוצי, להזדמנות עבור האיגודים המקצועיים לנהל את ענייניהם באווירה אוהדת יותר עם הכרה גדולה יותר בזכות ההתארגנות, ובשכר טוב יותר ותנאי עבודה טובים יותר, בייחוד עבור העובדים החלשים ביותר."

"בשנת 2000 העלתה הממשלה את שכר המינימום (ושוב במרץ 2001 ובמרץ 2002) ואת הפנסיות; הורידה את שכר הדירה בדיור הציבורי; הגדילה את המימון של ניתוחים אלקטיביים, והפחיתה את תשלומי הריבית עבור הלוואות לסטודנטים בהשכלה הגבוהה".

נ.ב.: ביבי נתניהו ועמו ניאו ליברלים רבים אוהבים לשווק את המדיניות שלהם כמתכון לצמיחה ולשגשוג. בניו זילנד זה לא פעל; מתברר שגם לא באנגליה של ת`אצ`ר. בשנת 1950 היה התמ"ג לנפש באנגליה במקום ה-6 מבין רשימה של ארצות מפותחות; ב-1973 ירדה אנגליה למקום ה-11; עלייתה של ת`אצ`ר לשלטון ב-1979 לא הביאה לתפנית, אלא להמשך ההידרדרות, למקום ה-17 (ב-1994). התקופה של ת`אצ`ר אופיינה בגידול בריכוז ההון בידי מעטים, בהחלשה של האיגודים המקצועיים ובהידרדרות ביכולות הייצור של המפעלים ושל העובדים האנגלים – ולא בצמיחה ובשגשוג כללי.  ( ר` Coates, David. 2000. Models of Capitalism: Growth and Stagnation in the Modern Era. London: Polity.).

דר` שלמה סבירסקי הוא המנהל האקדמי של "מרכז אדוה"

*מסמך ארוך 29 עמודים.