מוקדש לעובדי הנמלים השובתים.
בואו בואו למשתה הגדול למסבאה של נתניהו, שר אוצר משיחי וקצב חברתי.
מוזמנים מי שיכול לקנות את נכסי המדינה הציבוריים, אבל רק אלו שמוכנים לקנות את הכל. הכל. מהר ובזול. לשתות הרבה במכרזים תפורים, לבוא בדרישות לפטר עובדים.
בואו לhappy hour של השירותים הציבוריים, תקבלו אחד + אחד, אולי יסבסדו לכם את הקנייה, במיוחד אם המדינה תצטרך לממן את המובטלים החדשים שתדרשו את פיטורם כתוצאה מן המכירה.
ואם תחכו בסבלנות הוא לא רק יפריט לכם את הנשמה אלא גם את המים, והכבישים ואת החשמל. אתמול הוא לקח לנו את היציאה שלנו לסחר עולמי ומכר את הנמל.
כי לביבי החילוני, יש ועוד איך אלוהים וגם רבנים, מגי תאצר , קרלוס מנם וחברי הקונזנזוס של וושינגטון, מפריטים משיחיים. שקברו אותם באירופה מזמן, מנסים לשכוח שהם היו קיימים, אבל מה, רק ביבי , קצב אידיאליסט, באמת מבין.
וזה עובד במאפיהאוקרטיה של בעלי ההון, התקשורת והשלטון, לך תבדיל שם בין סילבן שלום לאל קפון וכולם באים לשתות במסבאה של ביבי הקצב, ולאכול סטיקים עסיסיים מכל מיני נכסים של המדינה, ולהגיד שיש צמיחה וזה המצב.
והנה הם העובדים, מביטים מבעד לזגוגית, עומדים בלויים וקופאים, עטויי כאב ולמודי שקרים, וביבי משסע בהם את הברמנים והדורמנים, פקידי האוצר וראשי ערים, כדי לשבור להם את עמוד השדרה, אחד אחד, כמו גפרורים.
כדי לזרוק אותם לחברות קבלן כדי שיפחדו להלחם על הזכויות עובדים, או שיעבירו אותם לעוד חברת כוח אדם, שיפסיקו להציק עם השביתות והדרישות וההסכמים הקיבוציים.
ואחרי שכולם יגמרו את כל המסבאה במכירת חיסול, יתחילו כל המנקים לשלם את החובות של המאפיוקרטיה, ששתו ושתו במסבאה של נתניהו, הרבה יותר ממה שהם שילמו.
ואם יאמרו המנקים שהם רעבים גם לסטיקים, או אפילו סתם מזטים, יזרוק הקצב נתניהו קצת קטשופ, אולי כמה זיתים, שאריות של הקליינטים, שברב טוב ליבם הם תורמים.
ושיבקשו העובדים להכנס למסבאה, כי הם מתפוררים וקופאים, יעמיד נתניהו מולם כוחות גדולים של צבא ושוטרים, שיבואו עם אלות סוסים ויצעקו שזאת הסגת גבול והמסבאה היא שטח פרטי.
בוא בוא חביבי, בוא לביבי, קצב חברתי ושר אוצר משיחי.
ועל כל עובד נמל ששובת, יקומו עוד חמש, וכל אחד יתן רק שעה, רק שעה ביממה , כדי לסגור לו לתמיד את המסבאה.
וכל יום שאנחנו רוחצות כלים, או נוסעים בדרך לעבודה, עומדים בלשכות העבודה, משלמים דוח חנייה, מפחדים לפתוח את הדואר כי אולי זאת עוד התרעה. כל יום נקדיש שעה לעשות משהו, להאמין, להתפלל, אפילו רק לחשוב, איך סוגרים לביבי את הבסטה ומחרימים לו את המפתחות.
ועוד נצליח לעצור אותו בזמן, לפני שהוא יפריט לנו את הורידים, כי מה שהקצב לא יודע זה שהסכין שלו לא תחתוך דרך קבוצות של אנשים מאורגנים. וכל יום נביא עוד אדם אחד, שידע שהוא לא רק לא אשם, הוא גם לא לבד, ועוד משפחה ועוד מקום עבודה יתנגדו ופתאום ירגישו שוב את הדם זורם בעורקים. פתאום ירגישו שוב שהם בחיים. ירגישו שהם בחיים כי הם נאבקים. כי נתניהו והמפיאוקרטיה שלו מנסים לגנוב לנו את האהבה ואת הזמן, וכל יום ניקח לעצמנו שעה, כדי להחזיר לנו חזרה את החיים והחברה.
בשעה ביום סוגרים לביבי את הבסטה, שולחים אותו מכאן על ספינה. בשביל זה שווה אפילו לפתוח את הנמל השובת.
*נכתב בהשראת סרטו הדוקומנטרי של פרננדו סולנס "זכר הביזה – social genocide" המתאר את תהליך הפרטה של ארגנטינה, קריסת הבנקים ומחיקתו של המעמד הבינוני.
עו"ד יעל ברדה היא עורכת דין בחטיבת זכויות האדם במכללה האקדמית למשפטים.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
באמת כואב הלב. איבדנו הזדמנות אמיתית לעבוד במקום עבודה עם תנאים הולמים.
איזה נחמד היה כשאפשר היה לעבוד בנמל על פי כישורים ולא אם נולדת במקום הנכון.
איזה נחמד היה כשעובדי הנמל הורידו עלויות למוצרים הנרכשים בעיקר על ידי העשירונים התחתונים.
עכשיו יבואו הרשעים ויהרסו לנו את כל ההישגים החברתיים.
עם כל הכבוד לסאטירה, אני באמת רוצה להבין – על מה שובתים ומה מתכנן משרד האוצר. כל הדיווחים ששמעתי עד כה בעיתונות מוטים לצד זה או אחר (בד"כ לצד משרד האוצר, אבל פה ושם גם לצד עובדי הנמל). בכל מקרה דיווח ענייני אחד עדיין לא שמעתי.
מה ההבדל בין ניהול משותף של שלושת הנמלים (חיפה, אשדוד, אילת) לבין ניהול נפרד?
מי מנהל את הנמלים היום, מי יהיו שלושת המנהלים לפי תוכנית האוצר?
באיזה אופן ייפגעו העובדים? מה הביטחונות שהם דורשים?
על כמה עובדים מדובר ואיך פועל הוועד שלהם?
איך קשורה "ההסתדרות החדשה" לעניין?
האם הוויכוח על רפורמה בחקיקה או באמצעות הסכמי עבודה הוא ויכוח עקרוני או שיש לו השלכות מעשיות מיידיות? אם כן, אילו השלכות?
ביבי מודיע על סלילת מסילת רכבת לאילת – המדינה צוהלת
במקביל הוא מודיע על הפרטת נמל אילת – נמל קטן לא משמעותי 1000 מכולות בחודש המדינה שותקת לא קרה כלום נמל קטן.
הנמל הקטן מופרט ליזם פרטי – מסכן השקיע כסף בנמל מת אין הכנסות הפסיד הבחור.
סלילת הרכבת מסתיימת – אילת צהלה ושמחה זיקוקין ושמחה גדולה המוני בית ישראל נוסעים ברכבת לאילת.
מה יש לנו רכבת לאילת ונמל קטן מוזנח ולא כלכלי נכון?
הפתעה…….
הרכבת לאילת הופכת בין לילה לתחליף זול במיוחד לתעלת סואץ, נמל אילת הופך בין לילה לנמל החזק במזרח התיכון והיזם המסכן מתעשר בין לילה, וכוללללללם לא מבינים מה קרה בנתיים אילת הפסידה המדינה הפסידה והיזם המסכן מתעשר בגדול.
אתם מבינים עכשיו מה זה הפרטה קפיטליסטית מבית מדרשו של ביבי הקוסם
_________________
בכל דרך צריך להפנות מבט לאחור, שם הבסיס להתפתחות וקידמה חברתית.
הנמלים הם ביצות ממאירות של מינויים פוליטיים, נפוטיזם ושאר חוליים – אך השינוי שעומד להתחולל בימים אלה לא עוסק בכך. הכוונה איננה לפרק את רשות הנמלים לחברות בנות (של הרשות) כפי שהחליטו לפני שנתיים-שלוש הממשלה וההסתדרות, וגם לא יצירת "תחרות" ע"י הפיכת כל נמל לחברה ממשלתית נפרדת כפי שמבּלֵף נתניהו.
לא כולם נפלו בפח שטמן לנו שר האוצר. מי שקרא את הצעת התקציב ל-2004 בעיון, יכול היה להבחין במזימה להקים ארבע (לא שלוש!) חברות ממשלתיות. ה"רעיון" הוא להפריד את העובדים מהנכסים על ידי הקמת שלוש חברות "תפעול" (חברת כ"א לכל דבר) – אחת בכל נמל – ואילו נכסי *שלושת הנמלים* יועברו לחברה חדשה ושמה "חברת נכסי הנמלים".
וכך בדיוק כתובים הדברים בהצעת התקציב ל-2004 בפרק "שיפור כושר התחרות של המגזר העסקי", בחלק העוסק בנמלי הים: "להקים שלוש חברות ממשלתיות (…) אשר יפעילו, כל אחת בנפרד, את נמלי חיפה, אשדוד, ואילת. (…) כמו כן להקים (…) חברה ממשלתית נוספת אשר תחזיק ותנהל את נכסי הנמלים (…) ותבטיח את פיתוחם לרבות בדרך של גיוס הון".
האם המדינה המטורפת שלנו, בה קרוב ל-10% מהמועסקים הם עובדי חברות כ"א (באירופה 2-3%), זקוקה לחיזוק המגמה הזו? האם יש למישהו ספק לידי מי תיפול החברה הרביעית, חברת הנכסים, ברגע שתאושר התוכנית? גם העיתונות מתעלמת מהתכנית האמיתית, מפקירה אותנו לספינים של ביבי, ומועלת בשליחותה.
יש להיאבק במחלה החברתית הזו שנקראת עבודת קבלן וחברות כ"א ללא פשרות אבל בדרכים אחרות ולא ע"י מניעת ארגון מחדש בנמלים אלא בעיקר ע"י חקיקת חוקים להגנת העובד,
עדכונים תכופים של שכר מינימום ומתן שיניים לגורמי אכיפה שיקפידו אצל המעסיקים על ציות לחוקים אלו ללא שום הנחות.
אבל אפילו מבחינת ההיגיון הצרוף זו טעות להכריז על כל מעשה ארגון מחדש שהממשלה מעוניינת לבצע שהוא מעשה פסול.
ביסוד הכרזה כזו עומדת הנחת יסוד אבסורדית:
כל הסדר שהושג בעבר בין המדינה לעובדיה הוא הצדק האולטימטיבי ועליו לעמוד עד לאחרית הימים.
ולא כך הוא.
אם כן מדוע התמיכה הכמעט אוטומטית באנשי הנמל מול האוצר?
משום שהוא "החזק" והם "החלשים"?
הרי עצם העובדה ששום שר אוצר לא העז להציע שינויים נחוצים בנמלים במשך עשרות שנים מוכיחה לנו שיש לבדוק מחדש את ההנחות המוקדמות האלו לגבי עוצמה יחסית.
אולי מכיוון שמדובר על המעסיק שיוצא נגד הוועד?
אז נכון שעובדי הנמלים הם חברי הסתדרות. מה בכך?
כמו שכל שיטה מצמיחה עיוותים הסוטים מן המטרה המקורית רבת החשיבות שלשמה היא נוצרה כך גם שיטת האיגודים כשהדברים אמורים בעובדים המאיישים ענף משק ש"יושב על השלטר" של המדינה.
מספר וועדים בארץ (וביניהם עובדי הנמלים) ניצלו לאורך שנים את הכוח שתחת ידיהם על מנת לסחוט עוד ועוד הטבות שהם אינם ראויים להן.
אותם פועלים שייסדו את ההסתדרות לפני שנים כה רבות היו מעלים חיוך על פניהם לו היינו מספרים להם אלו מין "פועלים" נלחמים היום בשם "הצדק הסוציאלי" על "זכויותיהם".
"פועלים" המשתכרים פי כמה מהבורגני הממוצע שהיה מוכר להם בזמנם.
אז אולי משום שהאוצר גזר על הציבור גזירות חברתיות קשות אינספור בשנתיים האחרונות-רבות מהן לא מוצדקות?
ואפילו כך הם פני הדברים.האם לא ייתכן שהפעם האוצר כן צודק.
מה קרה לעקרון החשוב של "יש לבחון כל מקרה לגופו" ?
אבל, לדעתי, הסיבה האמיתית לקיומה של הברית המזיקה והמיותרת הזו עם אנשי הוועדים החזקים היא יחידה ופשוטה:
ייאוש.
ייאוש על כך שכל צורת מאבק אפשרית אחרת נגד המדיניות הממשלתית נכשלה.
ויקי כנפו חזרה הביתה ללא הישג.
בג"ץ עדיין מסרב לגלות דעה נחרצת בעניין זכויות חברתיות.
אין מי שישים קץ לביזיון הנוראי של הלנת השכר ברשויות.
ועוד עשרות דוגמאות.
אז במצב זה לא נותר אלא לחבור לקבוצת הלחץ האחרונה שיש לה עוד שריר לנופף בו מול המדינה (לא לזמן רב בתקווה).
אלא שקבוצת הלחץ הזו נאבקת מאבק שונה לגמרי: היא נאבקת לשמר זכויות יתר לא מוצדקות בשונה מהמאבק החברתי להבטיח זכויות צודקות.
מבחינתי אין שום הבדל בין בעלי השכר המוגזם בנמלים ובחברת החשמל לבין בעלי השכר המופלג
בהנהלות הבנקים.כל אלו הם היינו הך: שיטה שיצאה מכלל שליטה.
ואת שתי התופעות הללו יש להדביר ולא לעצום עיניים עבור אף אחת מהן בשם המאבק.
בשורה התחתונה:
פעילים חברתיים יקרים הציבור אני מבקש להאמין אוהד את המאבק הנכון והצודק שלכם ברמה זו או אחרת אך הציבור הוא גם לא טיפש ויודע לשפוט בסופו של דבר האם המדיניות הממשלתית היא לטובתו או לרעתו.
אז אל נא תסכנו את אהדת הציבור אליכם ע"י כריתת בריתות עם בעלי ברית כדוגמת אנשי הנמלים שכן רק באהדת הציבור טמון המפתח להצלחת המאבק שלכם אי שם בעתיד.
תומך לגמרי בתגובה של לירון.
במיוחד תפס אותי המשפט "והנה הם העובדים, מביטים מבעד לזגוגית, עומדים בלויים וקופאים, עטויי כאב ולמודי שקרים…".
ביחס לעובדי הנמלים, המשפט הזה כל כך גרוטסקי, עד שאם לא הייתי יודע אחרת הייתי חושב שכתב אותו ביבי נתניהו.
הציבור לא מטומטם, וטענות כל כך מגוכחות רק מדחיקות לשוליים את העיסוק בנושא החברתי, וחבל.
ציטוט מוצלח