מבט מהפרובינציה

בפרובינציה המקומית בכל פעם שאיזה נשיא תאגיד אמריקאי, או פקיד מן השורה מקרן המטבע הבינלאומית, או פרופ` לכלכלה אולטרה ימני נוחת בבן גוריון כבר ממתינים הלבלרים המקומיים למוצא פיו, למחרת יופיע בעיתון ראיון ענק שבו מפרט האורח את המתכון הכלכלי הרגיל, אזהרה מפני חריגה מן התקציב, מחמאות על צמצום מעורבות המדינה קריאת עידוד להפרטה ורפורמות שונות ל"הגמשת שוק העבודה". דוגמה לכך ניתן היה למצוא לפני כשבועיים כאשר סבר "השבשבת" פלוצקר, ריאיין פרופ` למינהל עסקים עלום מלונדון שהסביר כמה זה רע כאשר יש רגולציה, זאת כנראה לאור הניסיון המוצלח בהסרת הרגולציה מרשת הרכבות באנגליה שהביאה לכך שחלק מהאנגלים מעדיפים כרכרות על פני נסיעה ברכבת.

שר האוצר שלנו, יצא לפני מספר שבועות למסע בארצות הברית, בדרך הוא הצטלם כחתן בר מצווה לצידה של האם  הגדולה, מרגרט תאצ`ר, ומשם הוא טס לקולורדו להשתתף בכנס של אחד הארגונים הימניים הקיצוניים ביותר "The Heritage Foundation", מכון מחקר ולובי שמתייחס אפילו לג`ורג` בוש כאל צ`ה גווארה. שם הוא זכה גם לברכתו של הכוהן הגדול, הנגיד האמרקאי גריספאן, שהוא מעין יושב ראש מועצת חכמי התורה של הכלכלנים הישראלים. מעניין לקרוא ראיון השבוע עם Doug Henwood, כלכלן חד ומקורי שספרו המעניין "After the New Economy" יצא לא מזמן. בראיון אומר Henwood  את הדברים הללו על גרינספאן "הוא פשוט אינו בעד הוצאות ציבוריות ותכניות ציבוריות, הוא רוצה להפריט את הכל, הוא מנצל את מצב החירום התקציבי כאמתלה לקצץ בתכניות רווחה פופולריות ומוצלחות, כביטחון סוציאלי וביטוח בריאות, הוא מביך אפילו כמה מהנציגים הרפובליקנים שמאמינים שהתכניות הללו מוצלחות ושאין טעם לדבר על מהלכים כאלה לפני הבחירות" אז באמת למה שגרינספן לא יהיה מרוצה מנתניהו ומה הפלא שעדת המאמינים במדורי הכלכלה והכתבים המדיניים הבורים מדווחים לילידים בפרובינציה שאפילו הפריץ נתן את ברכתו לנתין מישראל.

אחד מגיבורי התקשורת בפרובינציה הוא העיתונאי תומס פרידמן מ"הניו יורק טיימס", חלומם הרטוב של לא מעט עיתונאים ישראליים זה להיות מאוזכרים באחד ממאמריו של פרידמן. פרידמן שהתחיל את הקריירה שלו כעיתונאי הפך במשך השנים לבעל טור מרכזי בעיתון, שם הוא מספר לקוראי העיתון על המתרחש בזירות שונות בעולם, פרידמן הוא נרציסיסט חריג,

בניתוח מעניין וחביב שערך Paul Waldman באתר ה gadflyer הוא מצא שב 52 מתוך 97 הטורים שכתב פרידמן בשנה האחרונה, פרידמן מתייחס לעצמו ""הוזמנתי, סיירתי, דיפלומט סעודי שאל אותי וכו` וכו," אולם זו אינה הבעיה המרכזית של פרידמן, מה שמטריד זו הפרספקטיבה הפשטנית שלו על העולם ומידת הבטחון העצומה שבה הוא מציג לקוראיו האמריקאים את דיעותיו הקדומות והשמרניות משהו כמידע נייטרלי. הפשטנות הזו מצאה את ביטוייה בספר מביך שהוא כתב כחסיד שוטה של הגלובליזציה, ספר שאף תורגם לעברית. זו הקדמה ארוכה מידי על מנת לומר לכם שתומס פרידמן יצא לחופשה לכתוב ספר,  ובינתיים בכתיבת הטור ב"ניו יורק טיימס" מחליפה אותו אשה הרבה יותר מוכשרת ונבונה בשם ברברה ארנרייך, בין היתר מחברת "כלכלה בגרוש", שכל טור שהיא כותבת הוא משב רוח מרענן, כל מה שנותר לקוות זה שמר פרידמן יאריך את חופשתו. טורה של ארנרייך מתפרסם מידי יום ד` בעיתון.