לא ליישובים חדשים

איציק ספורטא

שתי לוגיקות מפעילות את מדיניות בניית ישובים חדשים ממערב לירדן. האחת לאומית שאינה מבחינה בין מדינת ישראל לשטחים הכבושים. כאן המגמה חסימה, בלימה ויצירת רצף טריטוריאלי של ישובים יהודיים. והשנייה מבקשת להתאים את צורת ההתיישבות למאווים של המעמד הבינוני (הצורך לכתוב בנושא התעורר אצלי לאחר שקראתי מאמר בנושא בעיתון "הארץ").  

כאשר שתי התפיסות הללו פועלות יחד הן מייצרות מפת יישובים אבסורדית לחלוטין, גם בלי להתייחס לנושאים חברתיים ולנושאים של איכות הסביבה. אם לפני 1948 היישובים שנבנו נועדו לשרטט את גבולות המדינה היהודית כעת הם משרטטים קווים מקוים שונים. בגדה וברצועה הם חוסמים את התפתחותם של היישובים הערביים כך שאי אפשר יהיה להפריד בין יהודים לערבים, ואם כן יופרדו ייווצרו קנטונים פלשתינאים. אותו מעשה נעשה גם בגליל בתוכניות מתוכניות שונות, מצפים, כוכבים וכו`. כעת הנגב הוא המקום שבו צריך להגן על המדינה מהשתלטות של הבדואים שחלקם חי בישובים בלתי מוכרים בתנאים לא תנאים. ישוב בודדים בחוות בנות אלפי דונמים, ישוב כל מיני קבוצות מובחנות בישובים קהילתיים ועוד. כמובן שההגדרה של ישוב קהילתי גורסת גם בחירת התושבים בוועדות קבלה שונות ומשונות, על פי קריטריונים מפלים לפי כל קנה מידה.

השאיפה לגור בישובים הומוגניים ובווילה עם גינה משרתים יפה את המגמה הלאומית. למה לגור בלוד או ברמלה כאשר יש בסביבה את מכבים-רעות ומודיעין (שעכשיו מצויים גם הם בסכסוך על הרשמה לבתי ספר). למה לגור בבאר שבע כשיש בסביבה את עומר, מיתר ובעתיד גם עופרים ותאנים. אפשר כך לשלם ארנונה שחוזרת ישירות לתושבים באמצעות השקעות בבתי ספר, למשל. למה על עומר להתחלק עם השכונות הפחות מבוססות של באר שבע. וכך מפרקים את הערים ואחר כך מתפלאים שהמצב בהן מתדרדר. שלא לדבר על הפרבור שדורש עוד ועוד כבישים ועל הפגיעה בטבע בכלל.

גישת עוד דונם ועוד עז, נכסה אותך שלמת בטון ומלט,  יחד עם החשש המתמיד מהערבים הרעים שרוצים להשתלט עלינו, יחד עם השאיפה להסתגר בקהילות מוגנות הופכים את המרחב הישראלי לבלתי אפשרי וחוסמים את האפשרות למדיניות חברתית, שאינה משרתת את המעמדות המבוססים, בתוך גבולות המדינה, ומדיניות של שלום מחוצה לה.         

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מתי שמואלוף

    חשוב להתחיל לחשוב על האופציה הדו-לאומית, ומאוד מומלץ לקרוא גם את דברי אמנון רז קרצקורצקין בנושא (עם דגש על מהי הזהות היהודית-ערבית בנוגע למדינה הדו-לאומית):

    דו-לאומיות: בין תודעה לפתרון / אמנון (נונו) רז-קרקוצקין
    7/18/2004

    http://www.kedma.co.il/ArticlesVer2/ShowArticle.asp?sendID=30

  2. אורי זקהם

    יש גם את הדוגמא של מכבים-רעות שאוחדו עם מודיעין. אז שם כולם איכשהו יהודים, אבל יש הבדל בסטטוס. אז מתנגדים לאיחוד.
    עוד דוגמא היא של תושבי מתן החוצפנים שמתנגדים לרפת של מושבניקים מירחיב. מתן הוקם לפני 10 שנים – זו שכונת וילות וירחיב ב-1949 (שניהם על אדמות ג'לג'וליה). ומתן אחראים לתואי הגדר בסביבתם שמפריד בין קלקיליה לחבלה – כדי שהתנועה מאלפי מנשה לא תעבור דרכם.
    ברמלה ולוד יהודים עם מספיק כסף בורחים. אז מה האתנוקרטיה עושה? שולחת לשם מתנחלים. ראו
    http://www.bemuna.co.il/lod/lod.asp
    וגם בעלון מעייני הישועה שחולק בששי האחרון.
    עוד דוגמא לחוסר סובלנות לאחר זה היסטרית הבדיקות לפני הלידה.