זעקת הקוזק הנגזל

יחיעם שורק

לא "נפלתי ברצפה", אך טלטלה לא קלה אחזתני בשעה שקראתי את כתבתו של דוד רטנר, שכותרתה מקוממת: "משרד החינוך: לא נאפשר לערבים בחיפה לעבור לבתי-ספר יהודיים" ("הארץ", 15.7.04). בימים אלה, בשעה שיהודים זועקים "געוואלד" מול הבלחי אנטישמיות, ואפילו שחלקם מצוץ מן האצבע (כאותו מקרה של יהודיה פריזאית, צלולה, שבדתה מלבה סיפור אנטישמי עסיסי. שיהיה), אני שואל את עצמי, לאן עוד אפשר להוליך את הבושה והכלימה.

תארו לעצמכם, רק לצורך ההשאלה השיקופית, שכותרת ממין זו תופיע בעיתון זר, נאמר אמריקאי, בריטי, או אולי צ`כי: "משרד החינוך: לא נאפשר ליהודים בבוסטון/בלקפול/פראג לעבור לבתי-ספר מקומיים". עוד טרם יבש הדיו מעל העיתון היה כל זב ומצורע זועק: נבלה, אנטישמיות, גזענות … ובצדק רב. אך אנו עם סגולה. מה שמותר לנו אסור לגויים ימ"ש. אז מה אם כתוב במפורש במגילת העצמאות שלנו, שכה רבים ממנהיגינו אצים-רצים לצטט ולקדש, כי "מדינת ישראל … תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". אז מה אם כתוב כך? כבר הורגלנו שבארץ הקודש תובב"א מותר להתנסח כך ולעשות אחרת. אנחנו מה-זה-טובים לדרוש מכל ערבי "תורן" לגנות כל פיגוע ולגבות את פעולות צה"ל בשטחים, ואיך-לא: לתבוע ממנו לעמוד בדום מתוח בצפירת זיכרון, לזכור על-פה את מילות "התקווה" (המנון, שבו אנו מצהירים "להיות עם חופשי בארצנו"), ומאידך אנו מקפחים את האוכלוסיה הערבית-ישראלית (הפלשתינאית) מאז קום המדינה כמעט בכל תחום אפשרי: חינוך, תשתיות, מעמד מוניציפלי ועוד ארוכה-ארוכה שורת הקיפוחים.

ואם לא די בכך מצטיינים גורמים מוסדיים, כמו אלה שבאשקלון, הטופלים על אוכלוסיה ערבית שלמה אשמה מזעזעת של הטרדת בנות חסודות בעיר החוף הדרומית (ולא צריך להיות חוקר-נובר כדי להיזכר בטענות דומות בהקשר למשטרים אפלים). בכל מקרה, הכתבה הנידונה, בה מצהיר משרד החינוך, באמצעות נציגו שבצפון, כי ערביי חיפה יקופחו, זועקת לכל שמיים אפשריים ואני כמכשיר פרחי הוראה במיכללות אקדמיות, מתקשה (למרות שאינני תמים כלל וכלל) לבלוע מגמה כזו המצטיירת כמעין אפרטהייד.

דר` יחיעם שורק הוא הסטוריון המלמד ב"בית ברל"

כנראה שיעניין אותך גם: