ארנרייך על אי שוויון, רדיקלים וגלובליזציה, ומעמד מול זהות.

בעקבות המלצה של איציק, הרצאה של ברברה ארנרייך בכנס על אי שוויון בארצות הברית, ההרצאה של ארנרייך חכמה ומשעשעת ורובה מוקדשת לחוויות וללקחים מעבודתה בשכר מינימום כמלצרית, עובדת ניקיון ועובדת ברשת הידועה לשמצה "Wallmart", העניים הם הפילנתורפים האמיתיים של החברה, מה שמאפשר את העושר הגדול של בעלי ההון הוא הניצול של עובדות ועובדים שיוצאים כל יום לעבודה ואינם יכולים לקיים את עצמם, זה נכון באמריקה וגם בישראל. באתר ניתן לצפות, בין היתר, בהרצאות של העיתונאי ביל מויירס והעיתונאי והסופר ווליאם גריידר.

כמה סקירות על גלובליזציה, פרנסיס פוקיאמה סוקר את "Multitude", ספרם החדש של Hardt ו Negri. ספרם הקודם של הארדט ונגרי Empire שפורסם לפני כארבע שנים חולל דיון ציבורי ער. הטענה בספר הראשון היתה שהעולם נשלט על ידי כוח אימפריאלי שבניגוד לשליטה בעבר שהייתה בעיקר צבאית, הכוח האימפריאלי החדש אינו מרוכז במוקד אחד, הוא כולל מדינות לאום עשירות, תאגידים בינלאומים ומוסדות עולמיים כגון קרן המטבע הבינלאומית וארגון הסחר העולמי. הסדר האימפריאלי החדש הוא בלתי דמוקרטי ודכאני לא רק עבור העולם השלישי אלא גם עבור רבים במערב.

הספר החדש מציע דמוקרטיזציה רדיקלית של כל מערכות החיים כתגובת נגד לאימפריאליזם החדש.

פרנסיס פוקיאמה סבור שספרם החדש של הארדט ונגרי מבולבל ומופרך, הוא טוען כי המחברים מתעלמים מהמורכבות של תופעת הגלובליזציה. פוקיאמה מצביע על יתרונות שמדינות כסין והודו זכו להם כתוצאה מגלובליזציה לעומת המשבר שבו נתונות  מדינות אפריקאיות שהגלובליזציה פסחה עליהן. אחת הסיבות להצלחת סין והודו הוא קיומו של מנגנון מדינתי רב עוצמה, מנגנונים מדינתיים שאינם קיימים בחלק ממדינות אפריקה. פוקיאמה יוצא נגד המלצתם המרקסיסטית הותיקה של הארדט ונגרי לפירוק המדינה. פוקיאמה מצטט את הסיסמה של הירוקים בגרמניה: "קידום ניתן להשגה לא באמצעות חלומות אוטופיסטיים אלא במסע ארוך של שיפור מוסדי".    

  ועוד בעניין גלובליזציה, Will Hutton אחד הפרשנים הכלכלים הבריטיים האינטילגנטיים ביותר, אנחנו צריכים להסתפק בהגיגים המופרכים של שטרסלר-פלוצקר וחקייניהם, סוקר שני ספרים על גלובליזציה, אחד בשבחי הגלובליזציה והאחר ביקורתי. הספר הראשון הוא של מרטין וולף, עורך כלכלי ב"פיננשל טיימס" והשני של דויד הלד, אחד החוקרים המרכזיים של גלובליזציה. בקרוב אכתוב כמה מילים על התזה המעניינת של הלד אודות הסדר הגלובלי הרצוי. 

בסוף השבוע ב"הארץ" סקירה של צפי סער על הויכוח בין הגישה הרב תרבותית לבין הגישה המעמדית בישראל. הויכוח הזה הוא תיאורטי ומופרך במידה רבה, כיוון שהדוברים המרכזיים של הגישה הרב תרבותית הם מהמובילים המרכזייים של מאבקים מעמדיים ומאבקים אחרים לצדק חברתי בעוד שאת חלק מאנשי הגישה המעמדית קשה לאתר במאבקים חברתיים, מעמדיים או אחרים, במיטב המסורת של יריביהם השנואים הפוסט מודרנסיטיים הם עסוקים בניתוח השיח הרב התרבותי, בניתוץ דחלילי קש פרי דמיונם, או בקידום סדר יום לאומי.