להרוג סיפור עיתונאי, מעמד מול זהות וקניין רוחני

יוסי דהאן

בשבוע שעבר הפניתי לביקורת קטלנית של פרנסיס פוקיאמה על ספרם החדש של הארדט ונגרי "Multitude". השבוע תורגם מאמרו של פוקיאמה לעברית ב"הארץ". כמו כן בעקבות פרסום כתבתה של שלומית בנימין על "פרשת הגזזת" בעיתון "במקום" ובאתר זה, מתפרסמת בסוף השבוע כתבה של ארייה דיין בעניין מאבק נפגעי הגזזת.

במגזין האינטרנטי הייחודי Salon סקירה של ספר מעניין בשם "Killed" שערך David Wallis. הספר כולל מאמרים מוזמנים שעיתונים ומגזינים סרבו לפרסם מטעמים של צנזורה עצמית וחוסר אומץ לב עיתונאי. עורך המגזין "Esquire" פסל כתבה שעסקה בהומוסקסאוליות כיוון שהוטלה חובת התייעצות על כתיבה בנושא זה עם חברת המכוניות "קרייזלר", מפרסם מרכזי במגזין. קרייזלר דרשה מהעורכים להתייעץ עמה בכל כתבה בנושא שנוי במחלוקת. או פסילה של כתבה על ידי טינה בראון, עורכת המגזין "Vanity Fair" ולאחר מכן "New Yorker", הכתבה עסקה בסן יאנג מונג, מנהיג כת ובעלים של העיתון "Washington Times" שניסה להשתלט על מדיניות העריכה של העיתון. פסילה היא גם נחלתם של עיתוני איכות כגון ה New York Times ו London Review of Books.

ניסיון לערוך פרוייקט דומה בישראל, סיפורים שנפסלו מטעמים של לחצים כלכליים, פוליטיים או סתם חוסר אומץ לב של עורכים, יסתכם כנראה בלא מעט כרכים.

(Salon הוא מגזין אינטרנטי למנויים בתשלום, אולם ניתן לקרוא במגזין על ידי הסכמה לצפות בפרסומת, יש ללחוץ על Free Pass).

בעקבות הויכוח המתמשך אודות פוליטיקה של מעמד לעומת פוליטיקה של זהות. מאמר חשוב ומעניין של Will Kymlicka ו Keith Banting המנסה להצביע באמצעות טיעונים פילוסופיים וטענות אמפיריות על כך שפוליטיקה רב תרבותית אינה עומדת בניגוד למדיניות כלכלית חברתית אוניברסלית. הכרה וכיבוד זהותן של קבוצות תרבותיות אינן מכרסמות בהכרח בסולידאריות מעמדית. קנדה ושבדיה הן דוגמאות לעניין זה. המאמר המלא ארוך מאד (55 עמודים) אולם ניתן לקרוא את הטיעון בקצרה בתגובה של המחברים לטענות ביקורת.

באוניברסיטת חיפה התקיים כנס בינלאומי על קניין רוחני שדן, בין היתר, בהשלכות הסכם TRIPS (The agreement on Trade Realated Aspects of Intellectual Property Rights), הסכם שניסה ליצור נורמות אחידות בשוק זכויות הקניין הרוחני. הניסיון ליצור משטר סחר אחיד של קניין רוחני מעלה בעיות רבות הנוגעות לחופש הביטוי, אוטונומיה תרבותית, אי שוויון חברתי וכלכלי ובעיות רבות אחרות. בין הדוברות והדוברים מהארץ וחו"ל יוחאי בנקלר, סמדר לביא, אורי רם, ניבה קורן אלקין, מיכאל בירנהק ואחרים.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יעל ברדה

    רציתי בהזדמנות הזאת, גם כשסוף שנה, וחזרתי מכמה ימים בצרפת ותקווה מפעפעת לה בעורקי, לאמר לכם תודה עמוקה. על הבמה הזאת, על ההפניות, תרגום המציאות ושובל הסוכריות עד לבתי המכשפות והדרקונים של דברת ובנק ישראל, שאתם משאירים לנו כדי שנדע את הדרך חזרה. מזל שאתם קיימים, אחרת היה צריך להמציא אתכם וזה היה לבטח מסתבך עם כל השיבוטים וההנדוסים. שאו ברכה.

  2. אייל בן משה

    יכול להיות שהכתה קצת חלשה, אפילו מכובסת, כל זאת עלפי מה שעלה מתוך הסרט של בלחסן "ילדי הגזזת" שמדבר על נסויים מדעיים על חשבונם של ילדי העולים ואל רק טיפול תמים בגזזת שכבר אז ידעו שהיא עוברת ללא טיפול.
    ומה עם הדור השני והשלישי שגם הם להם פוטנציאל לחלותף ומה עם כל אלו שהוקרנו ולא זוכרים, בקיצור מדוע לא מפרסמים את "קובץ מודן" של אותו פרופסור תמים לכאורה שמוזכר בכתבה, זה גם מאוד מוזר, אופן הצגתו כחוקר תמים שאולי אף עזר לחולי הגזזת.
    מדוע כל הדברים האלו לא הוזכרו בכתבה?