להרוג סיפור עיתונאי, מעמד מול זהות וקניין רוחני
בשבוע שעבר הפניתי לביקורת קטלנית של פרנסיס פוקיאמה על ספרם החדש של הארדט ונגרי "Multitude". השבוע תורגם מאמרו של פוקיאמה לעברית ב"הארץ". כמו כן בעקבות פרסום כתבתה של שלומית בנימין על "פרשת הגזזת" בעיתון "במקום" ובאתר זה, מתפרסמת בסוף השבוע כתבה של ארייה דיין בעניין מאבק נפגעי הגזזת.
במגזין האינטרנטי הייחודי Salon סקירה של ספר מעניין בשם "Killed" שערך David Wallis. הספר כולל מאמרים מוזמנים שעיתונים ומגזינים סרבו לפרסם מטעמים של צנזורה עצמית וחוסר אומץ לב עיתונאי. עורך המגזין "Esquire" פסל כתבה שעסקה בהומוסקסאוליות כיוון שהוטלה חובת התייעצות על כתיבה בנושא זה עם חברת המכוניות "קרייזלר", מפרסם מרכזי במגזין. קרייזלר דרשה מהעורכים להתייעץ עמה בכל כתבה בנושא שנוי במחלוקת.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
רציתי בהזדמנות הזאת, גם כשסוף שנה, וחזרתי מכמה ימים בצרפת ותקווה מפעפעת לה בעורקי, לאמר לכם תודה עמוקה. על הבמה הזאת, על ההפניות, תרגום המציאות ושובל הסוכריות עד לבתי המכשפות והדרקונים של דברת ובנק ישראל, שאתם משאירים לנו כדי שנדע את הדרך חזרה. מזל שאתם קיימים, אחרת היה צריך להמציא אתכם וזה היה לבטח מסתבך עם כל השיבוטים וההנדוסים. שאו ברכה.
יכול להיות שהכתה קצת חלשה, אפילו מכובסת, כל זאת עלפי מה שעלה מתוך הסרט של בלחסן "ילדי הגזזת" שמדבר על נסויים מדעיים על חשבונם של ילדי העולים ואל רק טיפול תמים בגזזת שכבר אז ידעו שהיא עוברת ללא טיפול.
ומה עם הדור השני והשלישי שגם הם להם פוטנציאל לחלותף ומה עם כל אלו שהוקרנו ולא זוכרים, בקיצור מדוע לא מפרסמים את "קובץ מודן" של אותו פרופסור תמים לכאורה שמוזכר בכתבה, זה גם מאוד מוזר, אופן הצגתו כחוקר תמים שאולי אף עזר לחולי הגזזת.
מדוע כל הדברים האלו לא הוזכרו בכתבה?