בטוניזציה של השריטות

שתי שריטות גדולות יש לחברה הישראלית: בין הישראלים לפלשתינים; בין האלפיון העליון לישראלים. עד עכשיו סתם הסתובבנו עם שתי שריטות מדממות. מעכשיו הן קבלו ויזואליזציה אימתנית.

שתי רצועות בטון גסות החורצות את הארץ: כביש 6, והגדר/החומה.~

קילומטרים על גבי קילומטרים של דורסנות גסה: משסעים חיים, שדות, משפחות, בתים, גם שטחים ירוקים ציוניים לעילא. כאן קבלן גדול שמקבל קופון על ההרס, ושם שורת קבלנים שמקבלים בנייה-לכל-החיים כשמזיזים את הגדר מנקודה לנקודה, ושוב רומסים, עוקרים והורסים. ואחר כך, יוצקים שלמת בטון ומלט.

כמנהג המאפיה מאז ומתמיד, מטביעים בבטון את השריטות שניכרות על פני השטח

הציפורים הנודדות שמגיעות לכן שוב מאפריקה, לבטח לא מצליחות להבין למה מדינה רוצה לעקור, להרוס ולאבד, כשאפשר להשאיר עצים וצמחיה. אבל הן לא שרתו בצבא החזק בעולם והן לא העם הנבחר. יש להן רק מוח של ציפור.