הנעדרים והנוכחים בזמן צפיית השיא

יוסי דהאן

תמו חגיגות השנה להולדת האתר וצריך להמשיך במלאכה.

"הנעדרים והנוכחים בזמן צפיית השיא" הוא שם מחקרם של דר` אלי אברהם, דר` ענת פירסט ונועה אלפנט-לפלר. המחקר שהוזמן על ידי מועצת הרשות השנייה בוחן את ייצוגן של קבוצות מיעוט בטלוויזיה המסחרית. המחקר בדק במשך שלשה חודשים בשנה שעברה את השידורים בשעות צפיית השיא בערוצים המסחריים ובחן את ייצוגם של קבוצות שונות בשידורים. ממצאי המחקר אינם מפתיעים. מתוך 4,354 הדמויות שנראו על המסך באותה תקופה, 60% היו גברים יהודים, חילונים וותיקים – ומחצית מהם היו גם אשכנזים, כלומר 30%. שלוש קבוצות מיעוט לא נראו כמעט על המסך: ערבים אזרחי ישראל, עולים חדשים וחרדים. הללו נעדרו מתוכניות דרמה, אירוח ושעשועונים, והופיעו רק במהדורות החדשות ובתוכניות אקטואליה – וגם שם באופן מצומצם ולרוב בהקשר שלילי. הדרוזים, הבדואים והעולים מאתיופיה נעדרו גם הם מתוכניות האקטואליה. עולים חדשים וערבים זוכים להצגה שלילית, עלגים, אלימים ולא שקולים, גם נשים מוצגות בהקשרים שליליים.

חלק ממהסבר ניתן לשייך לזהות הכתבים והמנחים בערוץ 2 ו 10. כולם ותיקים בארץ, 99% יהודים, 90% חילונים, 73% אשכנזים ו-60% גברים.~

לא קראתי את המחקר עדיין אולם כפי שמדווחת ענת באלינט ב"הארץ" גישת החוקרים מתייחסת לתקשורת כאל מוקד כוח שעליו מתנהלים מאבקים ו"במשחק הזה קבוצת הרוב לא רק שולטת, אלא גם פועלת באמצעים שונים ורבים לשימור המצב הקיים וביצור עמדת הכוח שלה".

היום 11.8 תקיים מועצת הרשות השנייה כנס בנושא זה תחת הכותרת "הנעדרים והנוכחים". הכנס הוא לזכרה של חברתנו דר` ויקי שירן ז"ל, חברת מועצת הרשות השנייה שהמחקר הזה הוא פרי יוזמתה ושייצוג קבוצות מיעוט והענקת במה לאלה שאינם זוכים להשמיע את קולם היה אחד מדגלי מאבקיה התרבותיים והפוליטיים. בכנס יוצגו תוצאות המחקר ויתקיים דיון על ייצוגם של קבוצות שונות בתקשורת הישראלית.

יום העיון יתקיים במועצה לישראל היפה, שד רוקח 80, פארק הירקון, בין השעות 15:30-19:00

לפרטים ולאישור השתתפות יש לפנות לערוץ השני

טלפון: 02-6556216.

עורכת הפורום – ריקי שפרינצק 053-851010

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יוסי לוס

    קשה לומר שהרשות השניה ואף לא הרשות הראשונה אחראיות על המצב המעוות הזה. מדובר בהקשר רחב הרבה יותר מאשר מסך הטלוויזיה ומי שעומד מאחוריו.
    אולם, אם מישהו יכול לתקן ולו את ההשתקפויות מהמסך המרצד זוהי מועצת הרשות השניה.
    ובכל זאת, מה היא עושה?
    מארגנת כנס.
    כל אחד יכול לארגן כנס. לשם כך לא צריך את מועצת הרשות השניה. את המועצה צריך כדי לתקן את המצב. האם חברי המועצה יעמדו באתגר שויקי שירן הציבה להם?
    אינשאללה.

  2. יובל עברי

    בתקופה ששר האוצר הכי אנטי חברתי מדבר בטרמינולוגיה של צדק חברתי ועזרה לחלשים, הופכים מושגים כמו: עזרה לזולת, סולידריות וצדק חברתי לחסרי משמעות אמיתית.
    עורכי התוכניות של ערוץ 2 החליטו שגם הם לא יכולים להישאר אדישים למצב החברתי בישראל וגם הם צריכים להכניס ללקסיקון שלהם מושגים כמו צדק חברתי ועזרה הדדית, לכן הוחלט להעלות בפריים טיים שתי תוכניות שינסו לשנות את המצב החברתי. בתוכנית הראשונה, "תעביר את זה הלאה" מנסים לקחת את המודל שבו כל אדם שמקבל עזרה צריך לעשות משהו למען מישהו אחר. רעיון לא רע בחברה מפוררת כמו שלנו שחסרה סולידריות חברתית. בתוכנית בחרו להביא "כוכבים" מפורסמים שהקהל בבית מבקש מהם עזרה בתמורה לעזרה שהם יעניקו למישהו אחר וכך יעבירו את זה הלאה. אולם אותם העורכים הרגישים חברתית החליטו לבחור מתוך אלפי הפניות רק שלושה שלטענתם היו המרגשות והחשובות ביותר. מרוב התרגשותי החלטתי להביא לידיעתכם את הבקשות המרגשות: מאלי יצפאן ביקשו להשתתף בקורס הכנה ללידה כיוון שהבן זוג עסוק, לשפר את חוש ההומור של ראש מועצה טרי ולעזור למישהו לבחור חליפה. מחיים רביבו ביקשו ללמד ספרדית בסיסית לקראת טיול בחו"ל וללמד כדורגל.
    לאחר התוכנית שגורמת לכל הצופים להאמין בחברה הנהדרת והסולידרית שלנו, מגיעה התוכנית השניה שנושאת את השם האירוני "הכל טוב" שבו אורי גוטליב שם ללעג את המצוקות של האנשים, אתמול לדוגמא הביאו לאולפן תושב נתניה שהכביש ליד ביתו הפך לכביש מהיר מבלי להתחשב בתושבים שגרים לידו וכתוצאה מזה התנגשו בביתו 5 פעמים משאיות שסטו מהכביש במהירות גבוהה- "איזה קטעים", עורכי התוכניות בערוץ 2 גילו שגם צדק חברתי יכול להיות מצחיק וגם הוא שווה רייטינג.
    המחקר של אלי אברהם וענת פירסט נשמע חשוב ואני מקווה שגם יוביל לצעדים אופרטיבים של שינוי , או לפחות פיקוח גדול יותר על תכנים של ערוץ 2.

  3. יובל ב.

    להמליץ בחום לוותר על טלוויזיה בבית. לי אין טלויזיה, לרבים מחברי אין טלויזיה ואין לכם מושג איך זה משפר את איכות החיים של הבנאדם.

  4. מנשה

    אולי מישהו יודע היכן פורסם או יפורסם מחקר זה?

  5. יוסי דהאן

    כפי שהבנתי משיחתי עם אלי אברהם המחקר יחולק בכנס כמו גם תמציתו, בכל אופן ביקשתי ממנו שהמחקר יישלח אליי כקובץ ולכשיגיע אציב אליו קישור באתר

  6. אורלי נוי

    האידאולוגיה שמקדם הערוץ המסחרי משתקפת היטב גם בחוד החנית שלו- הפרסומות. זה לא סוד שפרסומות בונות על ואף מעצימות סטריאוטיפים קיימים, אבל ערוץ 2 שיכלל את זה לכדי אומנות של ממש. כך, הילדים בפרסומות הם תמיד בלונדינים עם עיניים כחולות, בעלי הסמכויות הם גברים אשכנזים, ואת המזרחי נראה רק בסרבל של טכנאי שבא להציל, איך לא, את העלמה הבלונדינית חסרת האונים שהתקלקלה לה מכונת הכביסה. על ערבים בפרסומות, רחמנא לצלן, אין בכלל מה לדבר..

  7. יובל ב.

    בנוגע לפרסומות, הנה דוגמא לפחדנות של אירגוני ה"צדק החברתי" למיניהם. על הממסד האשכנזי, שודדי קרקעות, על הדרה ועל שיח הגמוני הם יכולים לכתוב תילי תילים של מאמרים. בגין עשה קריירה מלהכניס למפא"י ולקיבוצים, אז למה שהם לא? נראה אותם מארגנים חרם צרכנים אחד בנוגע לפרסומות המפלות……

  8. כנ''ל

    ראשית עלי להביע את השתתפותי בסבלם של עורכי המחקר, ואני מקווה שהנזק שנגרם עקב צפייה עקבית בשידורי הפריים טיים של הערוצים המרכזיים לא גרם לנזק מוחי בלתי הפיך. אם וכאשר ישובו לאיתנם אשמח אם יסבירו לי כיצד עשו את ההבדלה בין אשכנזיים למזרחיים. אני לא תמים, אבל עבורי לפחות יש קטגוריה שלמה של אנשים שאינם שייכים לאף אחת מהקבוצות.

    לעצם העניין, הבעיה העיקרית של הטלויזיה אינה היצוג האתני, המגדרי, או הלאומי של הנוכחים בטלויזיה אלא התכנים אותם הם מקדמים. אפילו אם יונהג מעין מפתח לפיו היחסים באוכלוסיה מול ומאחורי המסך יהיו זהים, האם תשתפר במשהו הטלויזיה ? האם ישתנו התכנים והמסרים ? כנראה שלא.

  9. איריס מזרחי

    רק שנבין קצת יותר טוב אולי תפרט על איזה ארגונים אתה מדבר.

  10. דיאנה דניאל שרים

    אם אני מצליחה להבין נכון אתה מעדיף פוליטיקה של אינטרסים על פוליטיקה של זהות, ואני אסכים אם מדובר בשימוש בזהות כנתון סטטיסטי, חסר מהות וחזון למען אחיותיך ואחיך שנשארו מאחור, למשל, בבאר-שבע, כפי שאכן עושה סילבן שלום בשנים האחרונות. יחד עם זאת, אולי אפשר גם וגם, אם ברמת הפעילות האישית ןאם ברמת יצירת קואליציות בין ארגונים.

  11. אור דורון

    החשוב שתחושת הבטן הפכה לעובדה. נראה כיצד תבוצע הפקת הלקחים שעליה מדבר שקלאר בכל האירועים בהם הוא מופיע.
    נחיה ונראה (אם ביבי יאפשר)

  12. יעל

    קודם כל תשואות חן חן לכם על האתר. חבל שלא ידעתי עליו קודם כי זה היה מקל קצת על תחושת הנאחס שמתעוררת בי עם כל רפורמה מזוייפת שמנפיקה חבורת השודדים שתפסה את השלטון בישראל.
    הייתי רוצה שתגיבו קצת יותר בהרחבה ועם אפשר עם קצת יותר ביקורת על המחקר של אלי אברהם. לאחר הפורום של אתמול ברור לי ש"ספירת ראשים" על המסך תוך התחקות על מוצא עדתי, מחמיצה את העיקר ומשרתת דווקא את השודדים. נניח שדליה איציק היתה ראש ממשלה ופניה היו מופעים על המסך השכם והערב בפרייםטיים, זה היה מוסיף משהו לשיוויון ולפלורליזם? וכנ"ל אם סילבן שלום היה מגיש בכל יום את מהדורת החדשות המרכזית, או שהיו נותנים לאלי יישי תכנית אירוח.
    זה מסיט את הויכוח למבוי סתום ומסתיים בהרהורים נוגים על מה היתה אומרת הסבתא של ניסים משעל ואם החבר'ה של רשת=קשת היו טיפה יותר מתוחכמים היו מוצאים פיתרון לבעיה בצורת שילובה של דנה אינטרנשונל בתכנית של יעל בר זוהר.
    והרי זו לא הבעיה. הבעיה היא צנזורה חריפה שמטילים מנהלי הערוצים ועורכיהם על דעות שונות משלהם שיכולות לערער את מעמדם. צנזורה על מחשבה בהירה וסימום ההמונים בתכניות בידור מטומטמות.

  13. יובל ב.

    שלום איריס
    אני מדבר על הקשת המזרחית, קדמה ואחותי למשל.

  14. יובל ב.

    עולם המונחים שלך לא מוכר לי דיו ולכן אני לא יודע אם הבנת את תגובתי נכון. מה שאני אומר הוא שהנה אתגר אמיתי לאירגונים המדברים בשם האוכלוסיות שמופלות בטלוויזיה. כאן לא מספיק לכתוב מאמר או להגיש בג"ץ (עתירה היא בהחלט דבר מסובך שמצריך כשרון – אבל היא מצריכה חצי תריסר אנשים מוכשרים ולא יותר) כאן צריך לבוא לאנשים שהארגונים מתיימרים לייצג ולהניע אותם לפעולה אקטיבית שיכולה לשנות משהו במציאות שבה הם חיים – וזה לא קורה.