כוכב, גזזת ותמונה

ידעתי מראש שהתכנית על הגזזת תוקרן והכנתי קלטת להקלטה כי לא רציתי להפסיד את "כוכב נולד". (אגב שלושת הזמרים שהגיעו לגמר היו ממוצא מזרחי – זה משנה משהו?) הם שרים יפה והשירים יפים ואני אוהבת שירים ישראליים. הבעיה הגיעה בדיוק ב- 21.00 מועד התכנית בערוץ 10. הוידיאו החליט שהוא פותח בעיצומים ואלו גם החריפו היום, כשרציתי לבדוק שוב מה הבעיה. בקיצור – אין קלטת ואין סרט על גזזת ויש כוכב נולד. אני מאוד מקווה שהסרט יוקרן שוב – מצידי גם בערוץ 8 . אני מבקשת מכם, אם יש בכוחכם, לדרוש הקרנה חוזרת (יש כאלה שבשבילם הקרנה זה לא סרט…) ועד שזה יקרה – אם בכלל – האם מישהו הקליט ויכול להעביר אלי?

איציק – ההנגדה שלך בין הגזזת ובין כוכב נולד היא לא יותר מדי מוצלחת לטעמי. דווקא כוכב נולד (ממוסחרת, מניפולטיבית, מכונת כסף – הכל נכון, אבל) היא אמצעי מוביליות יוצא דופן ורב חן לפריפריה החסומה. נינט טייב, זוכת העונה שעברה, סיפרה בשעתו לגל גבאי שראיינה אותה לאולפן ששי – שלא ניסתה אפילו להתקבל ללהקה צבאית, כי חשבה שרק מי שיש לו קשרים מתקבל.
הפיינליסטים העונה (כמו בעונה שעברה) הם צעירים מזרחים בני הדור השני, ילידי הארץ. הם לא חד הוריים, לא קשישים שקיצבתם קוצצה, לא מובטלים, ואין להם מקרר ריק. באופן ברור הם לא משתבצים בתפקידים המסורתיים שהתקשורת שומרת למזרחים. הם מגיעים עם ערימות של כישרון ואמביציה, והתיעוד המתמשך של משפחותיהם במהלך ההתמודדות מאיר בפריים טיים מעמד ביניים מזרחי, מועסק, משקיע בילדים.
משעשע במיוחד לראות את הפערים בין תוצאות המיונים שנעשים בשלבים הראשונים בידי שופטים שהם בדרך כלל נציגי האליתות המוכרות (המיונים מניבים הרבה בלונד, הרבה מרכז הארץ, הרבה ילדי עשירים) ובין בחירת הצופים בסופו של התהליך, שהיא שונה בתכלית. אלה בונוסים לא רעים לתוכנית טלוויזיה בפריים, לא?

כמה טוב לשמוע עמדה לא פופוליסטית ונטולת מוכניות. הרי בלי התפתלויות רבות ניתן לראות את נקמת ילדי הגזזת של שנות החמישים דווקא על במות קוקה קולה בחוף ניצנים.

אין ספק שעדיף היה לראות תחרות נטולת רייטינג של נוער מזרחי שוחר מדע, אבל זה מה יש וזה כבר יותר טוב.

איפה ההתבוננות הפוזיטיבית לכל הרוחות ? עשרות אלפי בני נוער מכניסים עידון לשפתם ומתחרים על פראזות מוסיקליות מרתקות יותר. בחירת השירים גם היא מעידה על אפגרייד רציני בטעם. לא עוד אייס אוף בייס אלא סשה ארגוב ומלחינים קשים לביצוע נוספים.

אותי זה משמח לראות את הראל מויאל, הזוכה בתחרות, לוחם מג"ב שמשך שלוש שנים חי בעולם מושגים מחריד, מתרומם למחוזות עידון הזרים בתכלית להוויית מג"ב.

איך ניתן להשוות את מרחב החוויה של תחרות שירה אל מול מגרשי הכדורגל לדוגמא על שלל הדימויים מעולם הכח והסקס האלים : לתקוע, להבקיע, לכבוש.

אלה החיים, המצויין הוא בדרך כלל אויבו המתבקש של הטוב מאד.

נ.ב. – נקודה שהציקה לי במיוחד במשדר על הגזזת היתה העובדה שיוצר הסרט, הבמאי, התסריטאי וגם הצלם שלו הוא פילוסוף מזרחי בשם דוד בלחסן. הוא לא הוזמן לדיון עם דן מרגלית. ההפקה בחרה דוקא להביא לדיון את האשכנזי העיגולד מההפקה, ובכך בקטנה הראתה לנו שוב ששום דבר לא השתנה.

אני כמובן שמח בשמחתו של הראל מויאל ומאחל לו, ולאחרים, הרבה הצלחה.

אבל הצלחתו איננה משנה דבר ביחסים שבין ההגמוניה האשכנזית לבין המזרחים, כפי שהצלחתה של טייב לא הועילה במאום לנשים או למזרחים.

התכנית הזו היא תכנית אשכנזית, עם שירים של אשכנזים , בהגיה אשכנזית שלמזרחי יש מקום בה רק אם הוא מסכים לוותר על כל מה שיש בו מזרחי או ערבי ולהפוך לאשכנזי. לא שילוב של מזרחים יש פה, אלא ניכוס שלהם אל תוך האשכנזיות.

ומן הראוי להביא פה את דבריו היפים מאד של ג'ון קרלוס, האתלט השחור שזכה בארד במכסיקו 68 והניף את אגרופו השחור, יחד עם עמיתו המוזהב טומי סמית, בהצדעה של הפנתרים השחורים. אינני רוצה למנוע מספורטאי שחור (כך קרלוס) להגשים את חלומו. אני רק רוצה שידע, שנצחון יתן לו, לכל היותר, כמה דקות של תהילה. את אימו, משפחתו וחבריו זה לא יציל ממוות ומעוני.

בזמן שעובדי הרשויות רעבו ללחם, ובזמן שהעניים קרסו תחת הגזירות הכלכליות של המדיניות
הניאו-ליברלית של נתניהו וקודמו סילבן שלום, ובזמן שהפלסטינים גודרו בחומות ודיכוי נוראי.
התרחשו שני אירועים, האחד הרדים את הנוער בקרקס שירים חסרי מימד פוליטי, והקשר מזרח תיכוני
גיאו-פוליטי, והאירוע שני פרץ וספר את אחד האירועים הנוראיים בהיסטוריה של מדינת ישראל ושל המיזרחים בפרט.
באירוע אחד הילדים חגגו עם טייב ומויאל וסלקום וקשת אבל הם נשארו בורים לגבי המקום ממנו הם באו ואליו הם הולכים. באירוע השני דורות שלמים של מיזרחים דיברו על הדיכוי שעברו תחת ההגמוניה האשכנזית, כולל המעבר של הסרטן לדורות הבאים וחוסר פיצוי מתאים ויידע מתאים לגבי מי חולה ומי בריא.

המתכון הדרוש לניצחון רוח הקפיטליזם ושיתוף פעולה התת מודע שלה עם המשכת הדיכוי:
1. העמדת אירוע כמו הסרט על הגזזת מול האירוע המרכזי של השנה כוכב נולד.
2. הנחיית ערב בידי המנחה השמרן והניאו-ליברל וחסר הבנה בפוליטיקה של הזהות אדון דן מרגלית
3. נתינת במה חסרת אופיזציה מתאימה לשר הבריאות.
4. להביא את דויד לוי ואת חיים אוליאל ומולם להביא פרופ' אשכנזי שיספר שכל הדיכוי נעשה בתום לב.

על ההשתקה של המיזרחים בישראל כתב משה בן הראש:

"האיום שנובע מן המזרחי הוא האיום שהפלסטיני יספר את סיפורו. אבל את הפלסטיני איכשהו אפשר להפריד מישראל על ידי חומות, גבולות, הסכמים דיפלומטיים, התערבות בינלאומית, תיווך אמריקאי, תיווך אירופאי והחלטות של האו"ם. אבל את המזרחי אי אפשר להשתיק על ידי גבולות, ולכן הוא דווקא המאיים יותר.

הוא מאיים יותר כי ברגע שהמשטר האשכנזי יבין שיש עוד כמה סיפורים לארץ הזאת, עוד כמה סיפורים ל"מיהו יהודי", ועוד כמה דעות על מהו העולם היהודי, המדינה הזו תיפתח לדעות שונות וראייה שונה של הדברים שקורים כאן. ברגע שעיוור צבעים מתחיל לראות צבע אחד, הוא מתחיל לראות את כל הצבעים."

http://www.notes.co.il/benarroch/

אתה צודק בהחלט – המלה 'הרדים' אכן מייצגת מהימנה את התופעה שהטלוויזיה מקדמת – סימום התודעה.

צפיתי בתוכנית עים דן מרגלית "ילדי הגזזת" בפאנל השני ישבו חיים אוליאל (אומן) דוד לוי חבר כנסת וחבר מרכז הליכוד ועוד איזה היסטוריון אשכנזי שבאמת שמו לא כל כך חשוב. מתוך השלישיה דוקא המנחה דן מרגלית היה שונה הפעם ושאל שאלות שהיה צריך לענות עליהן בכנות ובאומץ לב. היחידי שהיה כן מתוך השלישיה וניסה להיתפתל באי נעימות דוקא אותו פרופסור אשכנזי שאמר את האמת שלכול אשכנזי מצוי בזמנים ההם ובזמן הזה. דוד לוי כהרגלו לא ניחן באומץ מיותר ומנסה כהרגלו להשרות אוירה ממלכתית בויכוח מר ונוקב עד כדי כאב של סכין חד שחודר ללב איך אפשר להיות ממלכתי עם תוצאות שכאלה? בהסח הדעת סיכם דוד לוי בדבריו שישנן שתי פרות קדושות שהכריזו
עליהן השילטון האשכנזי מאז ומתמיד שאין נוגעים בהם.
א. השד העדתי ( להשאיר בתוך הבקבוק ) .
ב. הנושא הפער העדתי החברתי הוא בעיה מקומית ולא בעיה לאומית .
ג.בסיכום דבריו של דוד לוי הצביע בדיוק על הנושאים הטעונים ולכן הוא היה צריך במעמד זה לשחוט את הפרות הקדושות האלה ולא להתפתל.
על חיים אוליאל אני כועס הוא עדיין צעיר וכניראה שלא מעורב במצב ,הוא יוצר טוב במוסיקה ושימשיך כך. חיים הביע אופטימיות וייחל לעתיד טוב.חיים אולאל הביע אופטימיות "הבעיה שלנו היא בעיה של קומוניקציה ויישור הדורים מיזעריים אפילו אפשר לסוגרם בשיחת טלפון"'.
נו באמת חיים על איזה אופטימיות אתה מדבר?
כל מי שרואה את הסרט ואת הפאנל הראשון שישב בתוכנית של דן מרגלית מתרשם שכאן מסתירים משהו
גדולבמידה ויקום איזה שילטון כאן שיהיה לו את האומץ לפתוח את הארכיון ואת קובצי מודן ובכלל את הארכיון על כל שנותיו האפלות בקליטתם של כל יהדות המיזרח לפני קום המדינה ולאחר מכן.
לא יעזור כלום לאף אחד ממסד שלם יושב על תיבת פנדורה וממאן לקום מעל התיבה שמא ברגע של חולשה תיפתח הקופסא מאיליה מרוב לחץ או שמישהו ינצל הישתהות ויפתח אותה מתחת לאפם.
אל להם למזרחים לשבת בויכוחים מסוג זה ולנסות למצוא תשובות הגיוניות איך מה למה וכמה.
המזרחי המצוי צריך להבין כאשר הוא מעלה את טיעוניו לדבר באומץ לב לא להסתובב סחור סחור ולבטח גם אין לו על מה להיתנצל. כאן ממלכתיות לא תעזור אומנות עכשוית לא רלונטית למה שקרא כאן בין המימסד האשכנזי לבין יהדות צפון אפריקה והמזרחים בכלל.
לאיציק ספורטה ולמגיבים בעניין זמן שידור תוכנית ילדי "הגזזת "וכוכב נולד על מה כאן צריך להתרעם גם אם היו מקרינים את ילדי הגזזת בערב יום השואה אף אחד לא היה מזיל דימעה גם אם הרטינג היה מאה אחוז, ראינו את תגובתו של דוד לוי והוא הבבואה של רוב המזרחים שעדיין מאמינים שכל מה שקרא כאן במדינה הזו זה לא מעשה ידי אדם אלא משמיים ולכן הויכוח צריך להיות סביב מזרחים ואשכנזים שחילחלה התודעה והם יכולים לשאת את הבשורה ולהנחיל אותה לרבים.
החברים מוזמנים לבג"ץ לדיון בנושא הגזזת בתאריך 11.10.04 בשעה 9.00 בפני השופטת ארבל . להיתראות
ראובן אברג'ל

תוכי מצא זיז להיאחז בו כדי להתעלם מכל הדברים החשובים שהיה לאברג'יל לכתוב.
לא די לדעת לקרוא, מוקי. צריך גם להבחין בין עיקר לתפל. ככל הנראה, העיקר בעיניך הוא המשפט הגרוע היחיד הזה ולא הסיפור המזעזע של עשרות אלפי ילדים.
חבל.

היי תוכי
מעניין מה מוקי? בהתיחסות אליך מה הייתי מגיב אילו היו אומרים עלי דברים שכאלה.
א. לא ציינת איזה דברים ולאיזו נקודה יש להתיחס.
ב. שמי ראובן אברג'ל ומעולם לא הסתתרתי מאחורי שום תוכי ולבטח לא מוקי.
ג. החיים לימדו אותי בדרך הקשה להגיד את הדברים גם אם הם כואבים למשהו ודרך אגב זה מומלץ לכולנו לא להשאיר דברים בבטן ולדבר על הדברים וכשמדובר בעוולות , בדיכוי ובגזענות אני אכנס באימא של כל גזען ולא משנה לי מהו צבע עורו במי הוא מאמין ולמי הוא מתפלל. גזען הוא גזען הוא גזען.
נ.ב. לא ראיתי תגובות שלך לאנשים שניסו לבדוק איתך את התפקיד המיוחד שלקחת על עצמך. הצעתי אליך תקבל את הצעות החברים תדבר בשמך אם יש לך בכלל ותפסיק להסתתר מאחורי שמות מיותרים.
באהבה ראובן אברג'ל