לוד, חיפה כימיקלים דרום

אבלין דהן הודחה מתפקידה כיו"ר הוועד של עובדי עיריית לוד, וזאת למה? כיון שסירבה לוותר על פיצויי הלנת שכר. מדינת ישראל אשר החליטה שחלק מחוקי העבודה אינם חלים עליה, מוסיפה חטא על פשע ומכריחה עובדים לוותר על פיצויי המגיע להם בעקבות אותה עבירה על החוק בחסות המדינה. יותר מכך תשלום המשכורות מותנה בתוכנית "הבראה" שמשמעותה פיטוריי אחוז ניכר מן העובדים, בעיריית לוד למשל מדובר על 257 עובדים. הגברת דהן הודחה לא על ידי העוברים על החוק אלא על ידי חבריה לוועד שטענו שהיא נלחמת יותר מידי. עבריינים מלאכתם נעשית בידי אחרים. אני מאחל לכל וועד שתהיה לו יושבת ראש שתילחם יותר מידי ולא אחת שתהיה כלי בידי המעסיק.

באותו עניין כמעט, בשמונה עשר באוגוסט ניתן פסק דין של בית הדין לעבודה הדן בעמותה שהוקמה בחיפה כימיקלים דרום כתגובה להקמת וועד עובדים בתמיכת ההסתדרות.~  בית הדין קבע שהעמותה היא ארגון עובדים מטעם ועל כן אינה מוכרת כארגון עובדים. בכך פסל בית הדין את היכולת של אותה עמותה לייצג את העובדים.

הסיפור המסופר בפסק הדין (53 עמודים) מבטא מעל לכל את הקושי של עובדים להתארגן, ויותר מכך את הקלות שבה מעביד ציני יכול לנצל את מערכת המשפט ולבטל את רצונם של העובדים לייצוג בלתי תלוי. כאשר העובדים החליטו להתארגן במסגרת ההסתדרות החל מסע לחצים של המעסיק על העובדים. אלו לא נרתעו ופתחו בשביתה. המעסיק שחש בסכנה החליט לעזור לעובדים לארגן ארגון מתחרה לוועד העובדים שהוכר על ידי ההסתדרות. בפסק הדין נכתב "המנהלים הבכירים אמרו למנהלים הזוטרים כי המפעל ייסגר אם ההסתדרות תהיה הארגון היציג של עובדי המפעל". איום יותר מפורש מזה קשה למצוא. בכלל המפעל הזה שהוא בבעלות חיפה כימיקלים מופעל על ידי חברה אחרת שנקראת נותב, כך שאין קשר בין בעלות לבין יחסי העסקה שזו בעיה בפני עצמה.

בית הדין קבע כמה קביעות שבעולם יחסי העבודה מובנות מעליהם, אלא שביחסי העבודה בישראל המובן מאליו מזמן נשכח וכל הזמן צריך להמציא את הגלגל מחדש, כמובן, רק אם זה לטובת המעסיק. כך נכתב בפסק הדין: "ל"איגוד מפעלי/ארגון מטעם" אין זכות קיום במדינה דמוקרטית. אין מקום לארגונים המתיימרים להיות ארגוני עובדים, אך בפועל הם כלי למימוש רצונותיו של המעביד. ארגון כזה אינו חופשי לייצג את העובדים". השופט סיכם את הדברים כך: " לסיכום, הדעה הרווחת ביחסי עבודה היא, כי ארגוני עובדים הם אבן היסוד של הדמוקרטיה במקומות העבודה ושיש להם גם הצדקה כלכלית במשק תחרותי. הדמוקרטיה הישראלית מבטיחה לעובד את הזכות לבחור אם הוא רוצה ייצוג על ידי ארגון עובדים אם לאו. הבחירה היא של העובד ואין מקום להתערבות המעסיק בהחלטה זאת".

נציגיי המעסיקים בהרכב השופטים כמובן לא הסכימו עם פסיקת הרוב וטענו שהעמותה בחסות המעסיק היא היא הייצוג האותנטי של העובדים. פסק הדין הוא ברור אבל באותה עת הוא אינו משנה את העובדה שהמעסיק פגע בזכות ההתארגנות של העובדים באמצעות משאביו והטקטיקה שלו. חלק מהעובדים שהתארגנו בחסות ההסתדרות הועזבו, חלקם עזבו את מקום העבודה, וחלקם שוכנע להצטרף לעמותה, כך שבחסות ההליך המשפטי הצליח המעסיק לבטל את רצונם של העובדים. מי שמצפה שהחוק או המשפט יאפשר לממש זכויות במסגרת היחסים הכלכליים שוגה כיון שביחסים אלו כמו ביחסים אחרים רק למי שיש כח יש את היכולת לממש אותם. לעובדי העיריות ולעובדי חיפה כימיקלים אין את זה ולכן הם נידונו להפסיד אלא אם כחברה נדרוש לממש זכויות אלו בלי תלות ביחסי הכוחות בין הצדדים הפועלים.