עוד דברים בשם אומרם

Bialik , it is said,searched for some 6 months for a good Hebrew expression to replace the evergreen "SHNOR " and could not come up with anything as expressive as "Shnor" when he was abut to finish his "Be'ir Ha'haraiga" so he had to use his immortal "Ka'asher Shnorartem, (Ken) Tishnoraru!"

Just open the webpage of http://www.haaretz.com and behold the depressing images of hungry Israelis expecting a handout, Magen David Adom follows suit, and lo and behold – various Military bodies are competing for the reader's money too!

Kind of reminds me the hungry Russian Army not too long ago,…

There's nothing new under the sun!

Uvigulat haaretz nenukham

בישראל יש מסורת בת שנים של שנור לנושאים חינוכיים ולטיפול בעניים. החל בשיקום השכונות בשנות השבעים, עבור דרך השנור שמתרחש עדיין סביב קליטת יוצאי אתיופיה וכלה בכל מיני קרנות כביכול פילנטרופיות כמו ברנקו וייס, קרן קרב, קרן רשי ועוד נדבנים שעושים במערכת החינוך והקליטה כבתוך שלהם. מה שאני יודעת זה שהנזקים של השנור הזה גדולים מהתועלת. למשל, נדבני האתיופים תורמים ואתיופים בלבד ואז כל מיני פעולות העשרה ורווחה ניתנות על תנאי שמפרידים בין אתיופים לאחרים. במו עיני ראיתי חלוקה של כריכים לאתיופים בלבד, כאשר ילדים רעבים מעדות אחרות מתחננים לקבל אוכל שלא נועד להם. מה זה עושה ליחס שלהם ליוצאי אתיופיה – אפשר לדמיין ללא קושי. באשר לשנור סביב עיירות הפיתוח – הנדבנים למיניהם מחליטים מה לתת ואיך לתת, והם חלק מהמערכת שמנציחה נחשלות במקומות הללו. כביכול הם באים לתרום, אבל הם גם מחליטים מה לעשות ומכיוון שכל תורם המכבד את עצמו דורש שתרומתו "תפגוש" תרומה בגבוה שווה של המדינה, יוצא שהציבור הישראלי משלם מכיסו כדי להאדיר את שמו של הנדבן. כך זה בקרו ברנקו – וייס למשל. ברחבי הארץ הולכים ומוקמים בתי ספר של ברנקו וייס כאשר עיקר ההשקעה הוא שלי ושלכם.