על השרה, אפליה, מאבק חברתי וקרקעות

איציק ספורטא

יום ראשון בשבוע בו מתחילה שנת הלימודים מועד לידיעות רבות בנושא. מתברר שדו"ח ועדת דוברת עם יישום או בלי יישום הוא כמעט התשובה היחידה למצב העגום של מערכת החינוך. ראיון עם שרת החינוך הוא דוגמה אחת לכך, בניגוד לשנה שעברה אין בראיון עם השרה דיון באי השוויון במערכת החינוך.

המתח בין יהודים לערבים גם הוא אינו נעדר. ברמלה מנסים להקים בית ספר ערבי (שלוש כיתות) בשכונה יהודית, היהודים מתנגדים, אחד הטיעונים הוא הבדלים תרבותיים בין שתי הקבוצות. כמובן שאין קשר לאפליית ערבים בחינוך בישראל כפי שמופיע בדו"ח של Human Rights Watch .

בלי קשר, במוסף "הארץ" פורסם מאמר נוסף בנושא המאבק החברתי בישראל בניסיון לבחון למה אין מאבק חברתי המוני. המאמר משרטט את האפשרויות בפועל ובכח של הפעילות החברתית בחברה הישראלית האדישה.

לא פעם הגעתם לחתונה בגן אירועים כזה או אחר, רק שתדעו שחלקם נבנה שלא כחוק על אדמה חקלאית. כעת עומדים 60 מהם בפני צווי סגירה. גני האירועים הם רק חלק קטן מהבנייה הבלתי חוקית במגזר החקלאי. בעבר הייתה וועדה ממשלתית (וועדת קדמון) שטענה שיש כ-8000 מבנים כאלה. הרבה מזה נובע ממדיניות הטלאי על גבי טלאי של המדיניות הקרקעית בישראל. מלבד הקפדה על קיום החוק הגיע העת להסדיר את נושא הקרקעות באופן מקיף כך שיילקחו בחשבון עקרונות הצדק החלוקתי שנרמז עליהם בבג"צ הקשת.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יוסי לוס

    האם אתם יכולים להשיג את שמות גני האירועים הלא חוקיים ולפרסם אותם?
    האם אין צו סגירה נגד קניון שפיים הלא חוקי?

  2. יהונתן אורן

    הנה תשובה אפשרית, אחת מני רבות, לשאלה מדוע אין מאבק חברתי המוני.
    האופוזיציה למדיניות הניאו-ליברלית לא מציעה חזון מלהיב משלה. המערכת הכלכלית המודרנית יוצרת בעיות אמיתיות וחדשות רבות, ומר נתניהו מציע להן פתרונות ברוח הזמן. לעומת זאת, "המהפכנים" למיניהם עסוקים בלתקוף את הקיים: נתניהו רע, האשכנזים רעים, הקפיטליסטים רעים, האוניברסיטאות רעות (אבל בפליק-פלאק מרשים, מי שרוצה להוריד מכוחם הוא עוד יותר רע), הוועדים הגדולים רעים (אבל הפליק-פלאק מתקיים גם כאן) ועוד ועוד.

    למרות שאני מחפש, אני רואה מעט מאוד הצעות מה כן נכון לעשות. בד"כ כשכבר הצעות כאלה עולות, הן יותר מהכול ריאקציוניסטיות: מישהו באמת חושב שאפשר להחזיר את "העבודה המאורגנת" בצורת ההסתדרות של שנות ה-60? מישהו באמת חושב שזה מתאים לעולם המודרני, או עיוור לכשלים הטבועים בשיטה? ועם כל הכבוד, ללמוד את צ'ה-גווארה או את לנין לא מעניין היום אף אחד.

    שאלתי כבר יותר מפעם אחת, גם באתר הזה, באילו עקרונות של צדק חלוקתי השמאל היום מחזיק. למשל, באילו עקרונות של צדק הקשת הד' מחזיקה (אם יש כאלה)? היחידי שענה ברצינות הוא מר אופיר עבו, שהסביר את החשיבות של ניתוח ופירוק גורמי הכוח והממסד בחברה. אני לא מזלזל בפעילות הזאת – אבל עם זה לא יוצאים לרחובות. עד שהשמאל לא יפסיק לעסוק רק בתקיפת המדיניות הקיימת, ועד שהוא לא יוכל להציע חזון מלהיב, שלוקח בחשבון את בעיות העולם המודרני, ושיח הגיוני, שלא צריך תואר שני כדי להבין – אנשים לא יצטרפו למאבק.

  3. פחזנית

    יהונתן, הבנתי מדבריך שעלינו להניח למהרסינו ולבוזזינו להמשיך בשלהם מפני ש…אין לנו חזון אלטרנטיבי "מלהיב". אוכל לומר על כך שני דברים:
    [א] גם בלי אלטרנטיבה סקסית לניאו-ליברליזם יש להלחם בו עד חרמה, כי הוא סדר כלכלי מושחת.
    [ב] יש אלטרנטיבה כזו ושמה סוציאליזם נאור (לא, לא המודל של אלבניה או צפון-קוריאה).
    בעניין מאבק ההמונים שלא מתרומם:
    לדעתי, הגורם העיקרי לקושי לגייס המונים למאבק הכפול (בכיבוש ובקפיטליזם) הוא הצורך של החלשים להשתייך למה שנתפש בעיניהם כקולקטיב מצליח — מדינת ישראל. ישראל מנצחת את הערבים, ישראל היא אימפריה של היי-טק, וישראל היא מעצמה גרעינית. היהודים החלשים מתנחמים בתמימותם ב"השתייכות" לקולקטיב זה. לשותפינו ערביי-ישראל החלשים אין אפילו נחמה פורתא זו!

  4. יהונתן אורן

    לפעמים, זה יכול להיות נורא מרגיז לדבר עם "שמאלנים". תחת מעטה דק של הומניזם, הם מזלזלים בכל מי שלא חושב כמותם, ומשתמשים במושגים כמו "תודעה כוזבת" או "סימום ההמונים". או לפעמים, כפי שאמרת בתגובתך, "הצורך של החלשים להשתייך למה שנתפש בעיניהם כקולקטיב מצליח".

    בניגוד לך, אני לא מוכן לזלזל ב"חלשים", או להניח מראש שאני יותר חכם מהם ומבין דברים שהם לא מבינים. אני חושב שהם מסכימים (לפחות בשתיקה) לצעדים של נתניהו כי גם הם מבינים שכך אי אפשר להמשיך: לא במדיניות הקצבאות המטורפת, לא בקרנות פנסיה מתמוטטות, לא במבנה משק מיושן או בשליטה של ועדי-עובדים חזקים שמשאירים אותו כזה.
    אני לא מאמין שהמדיניות של נתניהו היא מדיניות נכונה. אבל אני יודע שהבעיות שהמשק מתמודד אתן קיימות באמת, והן לא המצאה של נתניהו. אני מצר על כך שלא מתפתח שיח אלטרנטיבי שיציע פתרונות לבעיות הללו. בד"כ, כל מה שאפשר לשמוע מפעילים חברתיים זה מדוע אסור לשנות את מדיניות הקצבאות, לפגוע בכוחם של ועדי-עובדים חזקים וכולי. אלו לא פתרונות. זה קיבעון מחשבתי שתקוע ברעיונות של המאה הקודמת. לדעתי, אנשים לא מצטרפים למאבק לא בגלל "הצורך להשתייך", אלא בגלל שהם לא רואים תוחלת במאבק בשם פתרונות מיושנים.

  5. פחזנית

    אינני מזלזלת ב"חלשים", ואינני מתנשאת עליהם, אבל הם לבטח אינם מסכימים בשתיקה לכלכלה ה"חדשה" כפי שאתה סבור. מדובר במספר עצום של אנשים, בעלי ספקטרום רחב של כישורים/נסיון/השכלה, אשר מבנה אישיותם מונע מהם השתלבות בחברה האינדיבידואליסטית-תחרותית הנרקמת סביבם. אני מכירה כמה וכמה אנשים איכותיים אשר נאבקים על השרדות פיזית במקום לתרום לאדם ולסביבה מיכולתם.
    כן, גם אני מתנגדת למדיניות קיצבאות מטורפת, קרנות פנסיה מתמוטטות, וועדי-עובדים חסרי אחריות. יש להחליף אותם במדיניות קיצבאות הוגנת, קרנות פנסיה יציבות, וועדי עובדים אינטליגנטיים ונקיי-כפיים. אבל לנתניהו יש מטרות אחרות.
    כאן לא מדובר בטכניקה כלכלית בלבד. מדיניותו של נתניהו חותרת לשינוי רדיקאלי באופיה של החברה בישראל. הוא מבקש ליצור כאן סדר כלכלי-חברתי חדש שיתגמל את כרישי ההון, את המניפולטורים הפיננסיים, ואת אשפי תרבות הצריכה. לשם יצירת הסביבה המבוקשת פועל "הקוסם" לביטול קיצבאות, להשלכת קרנות הפנסיה לבורסה, ולריסוק ועדי העובדים.
    ראה את האירוע הדוחה בבנק המזרחי השבוע – צירוף מקרים הממחיש את האסון. אדם אחד, מדינה שמו (אשכנזי גמור ב"תודעתו" (-: ) הלך הביתה עם 18 מיליון שקלים; ומאה אנשים אחרים, חסרי שם, נזרקו לרחוב. המאה הללו ובני משפחתם נקלעו למצוקה קשה, חרף הפיצויים שקיבלו, כי בהעדר רשת הביטחון (סולידריות בשפת המשק המיושן) אם תישמט אחיזתם בפיצויים, תהיה זו נפילת ריסוק.
    ותרגיל מחשבתי קטן לסיום: הכל יודעים שהכלכלה החדשה אינה מייצרת משרות חדשות אלא "מתייעלת". הכלכלה המתקדמת הזו משביתה כבר כמה שנים מנוף כלכלי אדיר – 350,000 מובטלים. צא וחשב את המיליארדים שהלכו למשק לאיבוד בשנים האחרונות רק בגלל האבטלה הממאירה הזו.

  6. יהונתן אורן

    אני מסכים לכל מילה שלך, באמת. אם לא הייתי מחפש אלטרנטיבות למדיניות הניאו-ליברלית, לא הייתי מבקר ב"העוקץ" ובמקומות אחרים. אבל שוב, מה שחסר לי זה העיסוק באלטרנטיבות שהעלית.
    מהי מדיניות קצבאות הוגנת, ואיך מיישמים אותה בהתאמה לצורכי השעה? איך יוצרים מערכת וועדי-עובדים שתהיה נקיית-כפיים? כיצד מיישמים מערכת של "ממשלה רחבה" ועם זאת נמנעים מהסתאבות פוליטית וביורוקרטית ומהגבלת חירויות האזרח? וכולי.
    תשובות לשאלות כאלו הן הבסיס לפיתוח שיח אחר, פוזיטיבי: מה צריך לעשות ולא מה הניאו-ליברליזם עושה לא נכון. (אה, וגם לא דיבורים בסגנון צ'ה על על אוונגרד מהפכני שרוכש את הזכות לפעול מטעם פרולטריון המפגר מאחוריו. דיבורים כאלה לא מקדמים אותנו לשום מקום).

  7. סמדר לביא

    מה הסיבה, שהחינוך של הפלסטינים אזרחי ישראל מגיע לדיון ולדו"ח ב human rights watch והחינוך המנוחשל של הפריפרייה המזרחית הוא נושא ביתי, ולא בינ"ל?

  8. מתיתיהו שמואלוף

    יהונתן שלום,

    איני חושב שהמאבק האקדמי שקול למאבק ברחובות,
    אך המאבק לפירוק מרכזי הכוח ושינוי התודעה החברתית חייב לבוא
    מכל הכיוונים.
    איני חושב שמבט ביקורתי הוא מפרק, ולא בונה. אני חושב שהמבט הביקורתי הופך אותך לאדם חי
    המצליח להסתכל מעבר לאשליית התקשורת ומופעי הייצוג של ההגמוניה האשכנזית-ציונית.

    הניסיון של משרד החינוך בפרט ומדינת ישראל בכלל למנוע מהילדים מבט ביקורתי
    אל מעשיהם, מונע מיצירת מאבק מעמד-תרבותי אמיתי.

    ניסיון בית ספר 'קדמה' כבר הוכיח שניסיון אמיתי ללמד בביקורתיות את הנרטיב הציוני
    הביא למשל את הילדים המקומיים לרצון להגיע לטופ בהישגיהם ולתודעה חברתית

    המאבק החברתי לא יפרוץ בישראל מהאוניברסיטאות כי הן אשכנזיות בתודעתן
    אבל המאבק החברתי יפרוץ ממקומות שלא נצליח לחזות,
    ואנו נהיה שם לתמוך בו ולהסעיר אותו, ולגרום לעימות לא נפסק עם ההגמוניה
    הציונית-אשכנזית, לקראת ערכים אזרחיים דמוקרטיים-שיוויונים בקונפדרציה העתידית
    שצריכה לקום בין ישראל ופלסטין (לפיע רעיונות שכבר החלו להיות מנוסחים ב-48, לפני הנכבה
    שביצעו האשכנזים).

    כבר היום אני ופעילות ופעילים אחרים מוכיחים שהמאבק שלנו הוא לא רק מאבק
    פנימי בסולידריות עם הדיכוי המזרחי והפלסטיני בישראל אלא גם מאבק הזדהות אזרחי
    נגד הדיכוי הפלסטיני.

    בברכה
    מתיתיהו

  9. פחזנית

    קצת קשה לי לענות לאתגר שלך. אתה מבקש ממני לומר דבר כמו "מהי מדיניות קצבאות הוגנת, ואיך מיישמים אותה בהתאמה לצורכי השעה?". הרי לא אוכל לעשות זאת גם בגלל קוצר היריעה, וגם (בעיקר) משום שזה דורש מומחיות רב-תחומית. אבל אתה מאתגר אותי באופן לא הוגן בגלל שמדובר בפוליטיקה, ובזה כולנו מומחים כמובן. לא היית דורש ממני להציע אלטרנטיבה, אם הנושא שלנו היה למשל מאבק ב"מוביל החרא" החדש בשד' ירושלים ביפו, כי בזה איש אינו מבין. רצוי כמובן לצאת למאבק עם אלטרנטיבה סדורה, אבל אין פסול במאבק צודק גם אם אין כזאת.
    בחזרה לענייננו, קשה לפתח אלגוריתם חכם שיאפשר לנו לקבוע מדיניות נכונה בכל תחום, להקים מוסדות יעילים וטהורי מידות, ולמנוע זיהום פוליטי ואישי. לעומת זאת, נורא קל לקבוע את העקרונות. נניח שאנו רוצים במדיניות קיצבאות הוגנת – הבה נגדיר את נקודת המוצא ונקבע את ההנחות הבאות:
    [1] אנו רוצים לחיות בחברה המכבדת זכויות אדם לרבות החברתיות.
    [2] לפיכך, בעיות בריאות, חינוך, דיור, ותעסוקה הן בעיות של החברה.
    [3] האזרח אינו *מקבל* קיצבה/סיוע, אלא *נוטל* קיצבה/סיוע שהוא זכאי להם.
    [4] כל דורש קיצבה הוא אדם הגון (עבריינים או מתחזים יענשו).
    זה כמובן תרגיל מחשבתי קטן שנעשה כלאחר יד. יומיים צריכים להספיק לשלושה שמאלנים אינטליגנטיים (+ יועצים) על מנת לנסח מגילת עקרונות טובה באמת, ולהעביר אותה למומחים ליישום.

  10. דקלה לבני-יערי

    הנה עוד כמה סיבות בהחלט פרוזאיות אבל אמיתיות, להשתתפות הדלילה או חסרונה של ההמונים במאבק זה או אחר.
    (הפגנות, צעידות, אוהלי מחאה וכיו"ב):
    מי שעדיין עובד – אם בשכר מינימום או מתחתיו, מי שעדיין עובד בתנאים בלתי אנושיים, לא יקח יום חופש לצאת להפגנה, לא יפסיד שעה אפילו ולא יבקש אישור לצאת מוקדם. גם אם הוא רוצה להזדהות במאבק של ויקי כנפו למשל, אין לו מתי. הוא עדיין עובד מצאת החמה עד צאת הנשמה.
    הלאה. יש אנשים שאפילו כסף לאוטובוס כדי לנסוע להפגנות – אין להם. (פרוזאי כבר אמרתי?) שלא לדבר על מכונית פרטית – הם שכחו איך דבר כזה נראה מבפנים.
    הלאה. הזקנים, פגועי הקיצוצים לא תמיד יכולים פיזית להגיע.
    והאמהות ה"חד הוריות" – הן עסוקות בהישרדות יומיומית – פשוטה כמשמעה. וכמו שמסלו תיאר בפירמידה שלו (או בסולם שלו אם תרצו) – אדם שעסוק כל הזמן (כן, גם בשנתו) בהישרדות פיזית ולפעמים גם נפשית – אין בכוחו לקום ולעשות.
    גם אני אוחזת בדיעה שיש המונים שנפגעו ונפגעים (מן הסתם, גם ברגע זה נזרקת משפחה מהבית) והם לא יושבים על המדוכה כדי לחשוב על מדיניות כלכלית חלופית. הם יושבים ושוברים את הראש איך מחר, יעמידו אוכל על השולחן ואיך להסביר לעזאזל לילדים שמהיום ישנים ברחוב.
    ובאו ויבואו הסוציולוגים וינתחו ביתר מקצועיות. והביאו ויביאו סיבות נוספות.

  11. יהונתן אורן

    לא התכוונתי לאתגר אותך אישית. אני מצטער אם זה השתמע מדבריי.
    אני לא ממש מקבל את הדרך שאת רואה את הדברים. ההצעה שלך לפתרון שקולה בעיניי לאמירה "בואו נעשה שלכולם יהיה טוב, תחשבו אתם איך עושים את זה". נדמה לי שאת מתעלמת מכך שפוליטיקה יוצרת דילמות. למשל, בין חתירה לשוויון לבין חתירה לחירות, או בין זכויות (זכויות קניין מול זכויות חברתיות). אלו סתם דוגמאות, כשעוד לא התחלנו לחשוב על דרכי היישום של האג'נדה החברתית (איך בכלל יוצרים עבודה בעיירות הפיתוח?, איך מתמודדים עם פתיחת השוק לתחרות מצד ארצות אחרות?).
    יש לי הרגשה שלמחסור בהצעות ראויות מצד השמאל יש חלק בהשתוללות הניאו-ליברליזם. אני צרכן תקשורת בישראל, ומשתתף בשיחות-סלוניות, ופשוט נדמה שלשמאל אין באמת הצעות לפתרון, והוא מתרכז בפסילה של מהלכי הימין.
    אולי אני טועה. אני חולק כאן את תחושתי האישית.

    מתיתיהו,
    הקישור שאתה עושה נראה לי מאוד בעייתי (אני גם חושב שהוא לא נכון, אבל זאת מחלוקת אחרת בינינו). השאלה היא, מה אתה מציע לעשות בינתיים? ז"א, אני מבין שעוד מעט כולם יבינו שאתה צודק, יפתחו תודעה מזרחית ושלום עולמי. אבל מה נעשה בינתיים עם החד הוריות, האבטלה הגואה, עובדי הנמלים, שאול מופז או צחי הנגבי?

  12. מתיתיהו שמואלוף

    עיקרון אי השיוויון בחלוקה בתחום החברתי והכלכלי צריך להיות לטובתם המירבית של המקופחים ביותר.
    גוהן רולס.

  13. פחזנית

    השוואת דברַי לאמירה "בואו נעשה שלכולם יהיה טוב, תחשבו אתם איך עושים את זה" מעליבה ודמגוגית. כך בדיוק מבטל נתניהו כל רעיון מהוגן.
    אינני מתעלמת מהמתח שבין חירות לשיוויון (נושא איטלקטואלי מרתק) אבל אין סיבה להכנס לסימטא הזאת כאשר דנים במזון ומרפא. לגבי הסרגל הפוליטי "זכויות-קניין >> זכויות-חברתיות", הרי בשאלה זו אנו דנים, ועמדותינו שונות.
    שאלותיך הקשות ("איך יוצרים עבודה בעיירות הפיתוח? איך מתמודדים עם פתיחת השוק לתחרות מחו"ל?) נראות בלתי פתירות רק כאשר המוח מוצף בַּ"אמת" של האוצר. אם ננסה לשים פס על חברות הדירוג וליצור גירעון תקציבי של 4, 5, ויותר אחוזים (כפי שעשו אחרים), נגלה הרבה אפשרויות מלהיבות בערי הפיתוח, בישובי מיעוטים, ובשכונות. אם נשים פס על היסוד הקפיטליסטי המקודש – דה-רגולציה – ונטיל פיקוח על היבוא לפי האינטרס הטהור *שלנו*, נוכל לרסן את מפולת העסקים המתמוטטים (והאבטלה) בגלל גלובליזציה. כמובן שהדברים לא פשוטים, וידרשו קורבנות, אבל הם מעשיים והגיוניים כמו הצעדים של נתניהו, והם לבטח יותר צודקים חברתית.
    לסיכום, הקפיטליסט חושב שהואיל ובני האדם נולדו לא-שווים, מוטל על ה"חזקים" להוביל, וטובתם של אלה היא גם טובת החברה כולה. הקפיטליסט מתייחס לאי-שיוויון כגזירת גורל שעלינו להשלים איתה כשם שמשלימים עם מזג האויר. הסוציאליסט חושב אחרת.

  14. מתיתיהו שמואלוף

    נדמה שההיתממות שלך בנושא של הכניעה לניאו-ליברליזם הקיים
    מבטאת סוג של אטימות כלפי כל מה שעמלים כאן ד"ר דהאן ופרופ' ספורטא.
    האם אין הם מבקשים את מדינת הרווחה, שתתפקד לקראת אזרחיה.
    האם אין הם מבקשים לצמצם את הפערים בין כל האוכלוסיות במדינה ?
    האם אין מספר וועדות שכבר כתבו ועדות כיצד ניתן לצמצם פערים במדינה ?
    נדמה כי אתה נאחז באיזו תיאוריה לא משכנעת שכניעת השמאל
    הביאה לעליית הימין. חבל רק שמעולם לא היה פה שמאל שיוויוני כלפי כל האזרחים של מדינת ישראל.

  15. יהונתן אורן

    (פחזנית: קודם כל, אני רוצה להבהיר שאין לי כוונה להעליב או להיות דמגוגי. אני מצטער אם חווית כך את דבריי. הם לא באו ממקום כזה).

    אני לא מתייחס לעקרונות הקפיטליזם כמקודשים כלל, ואין טעם להילחם באנשי קש שיצרתם לעצמכם. אני כן חושב את מה שמתיתיהו ייחס לי: "כניעת השמאל הביאה לעליית הימין". שתי אג'נדות מרכזיות השמאל הציע במאה שעברה – האחת היא קומוניזם, שהתמוטטה ברעש גדול. השנייה היא מדינת רווחה עם ממשלה גדולה, שנראה שלא מסוגלת לעמוד באתגרים שמציבה הכלכלה העולמית. אני לא אחזור על הטיעונים כנגדה, אפשר לשמוע אותם בכל פינה. זה לא אומר בעיניי שהיא פסולה מהיסוד, אלא שצריך למצוא דרכים לתקן אותה.
    מוחי אולי "מוצף 'באמת' של האוצר", אבל אם לא שמתם לב, על זה בדיוק אני קובל. על העדרו של שיח אלטרנטיבי *פוזיטיבי*.

    פחזנית, סוגיית השוויון מול החירות לא נראית לי סוגיה אינטלקטואלית מנותקת. האמת שהיא מנקרת לי בראש כל פעם שאני נכנס לאתר זה. אם אנחנו מקימים "ממשלה גדולה" שקובעת דברים (יבוא, חינוך, הקצבות), ברור שאנחנו נותנים כוח לקבוצה ההגמונית, מגבילים את החירות ומאפשרים להגמוניה לדכא קבוצות שלא שייכות אליה. אם אנחנו מנסים לצמצם את הממשלה, אנחנו נוטלים כוח מהקבוצה ההגמונית, ויחד עם זאת מוותרים על מדינת רווחה ששואפת לשוויון. אני סקרן מאוד לדעת מה עמדת כותבים כאן בסוגיה הזאת, ולא מוצא לה התייחסויות.
    ביחס למכסי-מגן ופתרונות מסוג זה, יש לי השגות בקשר אליהם. אפשר לדון בהם עניינית – וזה יהיה (מבחינתי) דיון מועיל. זה השיח שאני מחפש – ניסיון להבין כיצד אפשר ליישם חברה צודקת בהתחשב באילוצים ובערכים אחרים. אני רק לא בטוח ש"העוקץ", שהוא אחרי הכול אתר פרטי עם אופי שקבעו מייסדיו, הוא המקום המתאים לדחוף דיונים מעין אלה.