מענק הפרישה של ויקטור מדינה

אפשר להסתכל בצורות שונות על מענק הפרישה השערורייתי שניתן למר מדינה לרגל פרישתו מבנק המזרחי אבל אי אפשר להתייחס אליו בשוויון נפש. אילו מר מדינה היה מסתפק במענק פרישה של 15 מיליון ₪ אפשר היה אולי להניח לו. הרי הוא לא היחיד בצמרת הכלכלית-השלטונית של מדינת ישראל שמנכס לעצמו חלק הולך וגדל של העושר הלאומי הנוצר בעבודה קשה ובזיעת אפיים של רוב העובדים במדינה. מה שמייחד את מר מדינה שהוא לא מסתפק במענק זה וגם לא בפנסיה השמנה שהוא בוודאי זוכה לה מאוצר במדינה. בראיון שהוא נתן לפני זמן מה לעיתון "הארץ"  (14 באפריל, 2000) הוא הטיף דווקא להנהגת סלקטיביות מחמירה בתשלומי קצבאות הביטוח הלאומי ולתת אותם לעניים ולנזקקים בלבד.

בשעה שעינו של מר מדינה צרה בקצבאות הזעומות שמקבלים הנזקקים מן הביטוח הלאומי ומטיף להנהיג סלקטיביות ומבחני אמצעים כלפי זקנים וחולים הוא מתיר לעצמו לנהוג  בצורה אחרת לגמרי. אם צו השעה היא להנהיג סלקטיביות ולהשתמש במבחני אמצעים מדוע לא לנהוג  באותה דרך כלפי אנשים כמוהו שבוודאי אינם נכללים בקטגוריה של נזקקים.  מהי זכותו לקבלת כספים רבים כל כך בשעה שהוא בוודאי אינו נמנה על הנזקקים, הזקנים והחולים. במענק השערוריתי שהוא קבל הוא מייצג את המוסר הכפול של אלה הקובעים בימינו את המדיניות הכלכלית החברתית של מדינת ישראל. נראה שהגיע הזמן שויקטור מדינה ואנשים כמוהו יידרשו לתת  דין וחשבון למעשיהם ויקבלו  על עצמם את הכללים שהם מטיפים להטיל על כלל עם ישראל.

פרופ` אברהם דורון הוא פרופ` לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית