דעות: אי-שוויון: השרה, אי-השוויון, ומה שביניהם

ישראל בלכמן

שלשום בבוקר תמה ד"ר איציק ספורטא  מדוע לא התייחסה שרת החינוך, לימור לבנת, לסוגיית אי-השוויון בחינוך בראיונות סוף השבוע שנתנה לקראת פתיחת שנת הלימודים. מאוחר יותר, בשעות הצהריים, כינסה לבנת מסיבת עיתונאים. בהזדמנות זו הבהירה השרה כי "משרד החינוך לא אחראי לפערים חברתיים". ~

מבחינתה של לבנת, למערכת החינוך אין תפקיד מכונן בקיומו ושימורו של אי-השוויון בישראל. על-פי השרה, אי-השוויון במערכת החינוך רק משקף את אי השוויון הקיים בחברה הישראלית ולכן גם אין טעם למשל בהפעלת מפעל ההזנה בבתי-הספר, כי "מה ההבדל בין ילד שמגיע הביתה באחת וחצי ואין לו אוכל בבית, לבין אותו ילד שנמצא ביום לימודים מלא?", אמרה לבנת, "לא משנה אם לילד יש סנדביץ` בביה"ס או בית ריק, בכל מקרה להוריו אין כסף לקנות אוכל". או במלים אחרות: זה לא מענייני שיש ילדים שמגיעים רעבים לבית הספר ולכן לא יכולים להתרכז בלימודים. זו בעייתם של ההורים.

בדברים סרי טעם ורגישות אלה כרתה לימור ("שוויון- אין חיה כזאת") לבנת בור תחת תחושת הנחיצות ברפורמה אותה הציגה לציבור, ותחת הדימוי שלה בעיני עצמה כמושיעת החינוך בישראל, ההולכת בראש המחנה. אם אין קשר בין מערכת החינוך והמצב החברתי במדינת ישראל, אז אין צורך בשינוי, ואם על שרת החינוך מוטל רק לקבל בהכנעה את המצב החברתי והכלכלי הנובע מהחלטות האוצר, אז נתניהו יכול לקבל לידיו גם את תיק החינוך (או לתת אותו לפקיד במשרדו).

דבריה של לבנת נובעים מכך שלרפורמה שלה אין גיבוי תקציבי הולם ולכן אין ביכולתה לקדם שוויון חברתי. ילדים המגיעים מהשכבות החזקות במדינת ישראל לא זקוקים ללבנת ולועדת דברת כדי שיוכלו לסיים בהצטיינות את לימודיהם בבית-הספר, להמשיך ללימודים אקדמיים ולהשתלב בעמדות בכירות בשוק התעסוקה הישראלי. לבתי הספר שלהם מגיעים המורים הטובים ביותר, הם הולכים לחוגי העשרה ומשתמשים בשירותיהם של מורים פרטיים בשעות אחר הצהריים. למנהיגות חינוכית חזקה ולשינוי בסדרי העדיפויות זקוקים דווקא התלמידים המגיעים מהשכונות, מהפריפריות, ומהישובים הערביים. מעמדם הכלכלי של הוריהם הולך ונשחק, הם מגיעים רעבים לבית הספר, הם יושבים בכיתות צפופות, הם סובלים מאוירה חברתית אלימה, הם לא מסיימים את לימודיהם וגורלם כמי שיחיו בתחתית הסולם החברתי הישראלי נחתם ביום בו הם באים בשערי מערכת החינוך. גם גורל ילדיהם עלול להיות דומה, אם שרי החינוך ומדינת ישראל ימשיכו להתנער מאחריותם כלפיהם.

* פורסם במעקב חינוך.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אורלי נוי

    עוד על אטימות המערכת ניתן ללמוד מהידיעה על העברתם של תלמידים עולים חדשים לחינוך מיוחד בגלל "בעיות קשב", כשלמעשה בעייתם היחידה היא היותם קורבנות להתעללות מצד הילדים האחרים וחוסר היכולת או הרצון של בית הספר לטפל בתופעה. מסתבר שלמערכת החינוך בישראל יש כמה "פחי זבל" אליהם היא שולחת את אלה שהיא מעדיפה לא לראות. כשאני עליתי לארץ מאיראן נשלחתי אוטומטית לבי"ס דתי, שלא התאים בעליל לרקע ממנו באתי, ושם שובצתי-מבלי לעבור שום מבדק- להקבצות החלשות בכל המקצועות (למרות שבאיראן למדתי אנגלית וחשבון כבר מהגן!). כאן אלוהים, וגם שרת החינוך, לא מרחמים לא על ילדי בית הספר וגם לא על ילדי הגן.