הפרדה, וחינוך מיוחד

האופוריה של שרת החינוך ומנכ"לית המשרד לקראת פתיחת שנת הלימודים מעוררת השתאות. הכל טוב גם הרע הוא טוב כי אנו בפתחה של מהפכה.  לנתניה שמעה של המהפכה לא הגיעה. בידיעה "בידיעות אחרונות" (אורו מאירי, חינוך בשחור ולבן, עמ` 4) מדווח על שני בתי ספר, באחד רוב מוחלט של ילדים אתיופים ובשני מיעוט מבוטל. כאשר הוקם בית הספר השני הכוונה של מערכת החינוך הייתה שבכל אחד משני בתי הספר יהיו 50% אתיופים, אבל במערכת החינוך הנחיות הן אפילו לא בגדר המלצה. ממשרד החינוך נמסר "כל השנים ניסינו להפעיל אינטגרציה למעט השנה הזו". למה? מי? מה? ככה.~

גם באשקלון מתברר שלא הכל תקין, מדווח על הפניית עולים חדשים לחינוך המיוחד. הטענה היא שילדים שהוריהם הגיעו מחבר המדינות מופנים לחינוך המיוחד בשיעורים גדולים מהאוכלוסיה הותיקה. מה חדש? כך עושים ועשו לילדים אתיופיים וילדים מזרחים. נמצא במחקרים שועדות ההשמה פועלות כך שהסיכוי של ילד שהאוכלוסיות האלה גבוה מן הממוצע למצוא את עצמם בחינוך המיוחד.

הסגרגציה על בסיס גזע, והפניית היתר של ילדים לחינוך המיוחד הם, כביכול, ארועים מקומיים, אבל ,לטעמי, הן מבטאות את כשלי המערכת הרבה יותר מאשר אמירות גדולות על מהפכות ושינויים מבניים. המערכת המפלה ממשיכה לפעול באופן כמעט אוטומטי כאשר משרד החינוך עומד מנגד וחוגג עתיד לא ברור.