הם עדיין לא "עוצרים" הם פשוט מפטרים ומשתיקים

יצחק (ג`קי) אדרי

שלום רב,
אדרי אברהם ז"ל, אבי, ירד לעבוד במפעלי ים המלח בשנת 1954 מירושלים. גר במחנה העובדים. את מרבית חייו עבר בעבודה במשמרות במפעלי ים המלח, הקים משפחה בעיר דימונה ועד ליום מותו היה עובד משפחת מי"ה גאה ותושב העיר דימונה. גדלנו בבית של עובד מי"ה וזה ליווה אותי כל החיים. המשמרות, העשייה, הטיולים למפעל כילדים, הטיולים המשותפים המשפחתיים של משפחת מי"ה ברחבי ארץ ישראל, המועדון של מי"ה בשכונת קליפורניה, המסיבות והאירועים של מפעלי מי"ה עליהם גדלנו. למי לא היו ספרי "עם עובד" בבית? הרווחה הכלכלית, הריח של האשלג, "ריח של בית" שכולנו למדנו להטמיע בגופנו, בזיכרונות ובאהבה למשפחת מי"ה. אמא ז"ל שליוותה את אבי במשך עשרות שנות עבודה במשמרות הקשות, שדאגה וגידלה אותנו כשאבא ירד לעבוד במפעל אשלג א` "הבית השני". שמעתי את הגאווה בקולה כשאמרה עובד במפעלי ים המלח.

לקחתם ממני את האהבה למפעל, לקחתם ממני את הזיכרונות של בית אבא והכתמתם אותם בעננים שחורים. לקחתם לי את הריח של הבית, ריח האשלג והברום. לקחתם ממני את האפשרות להביע דעה. לקחתם לי את מקור פרנסת משפחתי על לא עוול בכפי. לקחתם לי חלומות על עתיד והגרוע מכל  אתם, עובדי משפחת מי"ה, עומדים מנגד. מחר זה הבן שלכם, מחר זו הבת שלכם, מחר זה אתם  ועדיין לא הפנמתם ש "אני, אדרי יצחק (ג`קי)" זו תופעה  שגם אתם וילדכם  עלולים להיפגע ממנה.~

זה כואב להיות מפוטר, כואב יותר להיות מפוטר ללא עילה מוצדקת. הכי כואב זה להיות מפוטר "מהבית" מפעלי ים המלח. זה "ריח הבית"  זה "חבל הטבור" בשבילי ולעוד רבים מתושבי העיר דימונה והנגב.

"זהב לבן", אכן כך הוא האשלג לתושבי הנגב ובפרט לתושבי העיר דימונה. עשרות משפחות התפרנסו ומתפרנסות "מים המוות" – ים החיים לכלכלה של האזור והמדינה. "זהב לבן" זה האשלג שהתחברנו לריחותיו, לכוחו, שנתן קרקע מוצקה לגדל משפחות, להרחיב השכלה , לחיות ברווחה ולראות את העתיד מחוף המבטחים של שפת מפעלי ים המלח. "הזהב הלבן" נטע במשפחת מי"ה את החזון להיות המובילים בעולם, את הכוחות והידע לייצר בכל שנה שיאים חדשים של "הזהב הלבן" מים המוות.

"עבודה שחורה" הלמה במשפחת מי"ה, יצרה קרע, פגעה בתדמית של משפחת מי"ה. "עבודה שחורה" הייתה תמיד במי"ה. כולם ידעו, כולם שתקו, כולם העלימו עין. "עבודה שחורה" כאילו נלקחה מעולם אפל, מעולם מבוים שנועד להכפיש. מעולם שקוראים לו העולם השלישי העני והמנוכר. מעולם של אכזריות הנכבשת ע"י זרים. מעולם רחוק ולא מוחשי. מעולם שגם "הכותנה" הלבנה  של הכושים נוטפת זיעה ודם מימיה האפלים של ארה"ב. מעולם הפחם בעיירות הרחוקות של אירלנד בשנות ה 30. טעות בידכם, משפחת מי"ה. "עבודה שחורה" זה אנחנו, זה אמיתי, זה כואב. קשה להתמודד עם העולם של "עבודה שחורה" הנמצאת בטווח עין ויד. בידנו היה לשנות ודחקנו זאת למחר והמחר טפח על פניה של משפחת מי"ה בכוח אכזר.

"זהב לבן עבודה שחורה" זו לא יצירה של אדרי יצחק (ג`קי), או של הבמאית, או של חובשי המסכות, או של עובדי מי"ה שהצטלמו. זו היצירה שלנו שבנינו אותה תמונה לתמונה יום יומית עד שהזוועה פרצה אלינו במלוא עוצמתה ובכל הכיעור החברתי שלה בסרט "זהב לבן עבודה שחורה".

משפחת מי"ה – משפחה, חברים, ידידים, שונאים ומתנגדים אני מפוטר ממקום שאהבתי, לבי כואב וזעם גדול עצור בי, אבל יש בי את התובנה להבין שכולכם, משפחת מי"ה, בסירה מטלטלת בים הסוער של ההפרטה האכזרית המשמנת את המיעוט, המהללת את חדל האישים, המעודדת את הפילוג והבדלנות, המנציחה את המעמדות והקוראת תיגר על האנושיות שבנו כבני אדם. זה ניצחון תורת ההפרטה  הקפיטליסטית שהיא מנוגדת לרוח ולנשמה של העם היהודי.

לי, אדרי יצחק (ג`קי), ההפרטה לא תגזול את הכבוד, את הגאווה, את זקיפות הקומה, את האנושיות והחמלה על עוולות אנושיות. ההפרטה בדמות ההנהלה אכן פיטרה אותי, אבל לא תוכל לגזול ממני את החופש הדמוקרטי, את זכויות האדם וחופש הבעת הדעה, את הביקורת החברתית, את הרצון לבנות חברה סוציאלית כיאה לרוח העם היהודי להיות "כור היתוך" במדינתו ובפרט את החירות שספוגה בדם רב של אלו אשר הקריבו את חייהם למעננו במדינת ישראל.

להתראות משפחת מי"ה, שלום מפעלי ים המלח.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. Reuven

    How sad, indeed sad.

    It can be construed as an elegy to Israel before it had its first thief and first prostitute.

  2. אקטביסט

    לדעתי המכתב מראה זעם רב כאב וכל מה שמאפיין תופעות של אנשים אמיצים, אבל בין השורות ולעין מקצועית אדרי יש בו זעם עצור שעומד להתפרץ על תהליך ההפרטה של ים המוות, הוא מאותת לנו באומנות, משהוא רע קורה בים המות ים החיים. מעבר להבנה שהוא מגלה מבחינה אנושית כלפי חבריו ושונאיו, הוא מספר לנו על שיאי יצור של הזהב הלבן למה התכוון אדרי? אם לא לניצול הכואב של המחצב הזהב הלבן.
    לעניות דעתי צריך לבדוק בוועדת חקירה מה קורה שם למטה במקום הכי נמוך תרתי משמע.
    יש בך את האומץ והמנהיגות מקווה שלא תשאר שם בדימונה צא לדרך….

  3. יוסי זיו

    יש הרבה הצדקות לסירוב האזרחי/מצפוני לשרת בשטחים. אבל כשזה מגיע לענייני עוול חברתי/כלכלי, לרוב לא עולה שאלה של סירוב. אולי בגלל שאין טקטיקה טובה, ואולי בגלל שאנשים אדישים לצד הכלכלי בזמנים של טרור. אני חושב שהגיע הזמן לנסות לנקוט "סירוב חברתי". כאשר זכויות בסיסיות של אנשים כמו ג'קי אדרי, ורבים אחרים, מופרות, ואין מי שיגן עליהם, אזי מוצדק לנקוט בסירוב כזה. אני מודה שהדימיון שלי חלש ביצירת/המצאת פעולת סירוב קונקרטי.
    אולי יש בין הקוראים של העוקץ שיציעו משהו. האגואיזם החברתי בישראל של היום נהפך לבלתי נסבל.
    ולך ג'קי אדרי אני מאחל רק טוב, ומכבד אותך על האומץ והיושר (ששילמת עליהם מחיר כה יקר).

  4. יהונתן אורן

    למה סירוב? האם הטענה היא שהמעשים של הממשלה הנבחרת אינם לגיטימיים (במובן דגל שחור)?
    ההיפך: צריך להתארגן באופן פוליטי כדי לשנות את הכיוון שהחברה הולכת אליו. זה נראה המעשה הראוי במדינה דמוקרטית.

  5. יוסי זיו

    יכול להיות שיש גם "דגל שחור" חברתי. אני אכן חושב כך. למשל – עבדות היא כזאת. אבל יתכן שגם ניצול מחפיר, וביזוי זכויות בסיסיות חברתיות/כלכליות יכולות להיות "דגל שחור". קח לדוגמא אי תשלום משכורות למשך זמן ארוך – כשמסתבר שגם בית הדין לעבודה אינו יעיל כל כך, האם לא יתכן שזה מצדיק פעולת נגד לא חוקית (לא אלימה), מה שנקרא סירוב או אי-ציות? וגם המקרה של ג'קי אדרי שהתייחסו אליו התייחסות בריונית ממש, לדעתי הוא דגל שחור.
    זה לא אומר שצריך להזניח מאבקים פוליטיים רגילים.

  6. אפרת

    כל הכבוד לך על האומץ לעשות את הדבר הנכון. מעט מאוד אנשים מעיזים לפעול בפרט כאשר המחיר כה כבד, אתה עשית את זה ועל כך, פשוט- כל הכבוד!
    אני מקווה שתשתף אותנו ברעיונותיך כיצד אפשר לפעול ומה ניתן לעשות.

  7. בת-אל

    לי יש בעיה עם הציפיה שיהיה כור היתוך כפי שמצויין בסוף הכתבה המרגשת הזו.
    אני לא רוצה להיות מותכת עם אף אחד…אם יש דבר שמשותף לכולנו ואולי אותו באמת צריך להתיך לתוך ראשיהם ה…. של "מנהיגי" העם הזה , זו ההכרה שהדבר המשותף לכולנו הוא ה"ערך".
    במובן של VALUE ולא MERIT .
    יצחק אדרי, לא ראיתי את הסרט אולם הסיפור שלך הוא הסיפור של כולנו. המחיר ששילמת הוא המחיר שהחברה תשלם בעתיד. תשמור על הקול היחודי שלך מחוץ לכור ההיתוך , יש מי שמקשיב.
    הרבה הצלחה.