ראש השנה לעניים

ובכל זאת היה מצופה לפחות ממי שבא ממשפחה עניה-יצפאן-להבין את מי הוא משרת ואת מי הוא מבזה.

הרי מסע ההתנדבות הזה משוקלל בתקציב הפרסום של בנק לאומי, הם מקבלים פרסום חינם ויסי ציבור ומשלמים מה שבכל מקרה היו מוצאים על פרסום בטלוויזיה שבו דקת פרסום שווה למיליון שקל ?(נראה לי, מישהו יודע כמה זה עולה?? )

הקבצנות לסוגיה הפכה להיות אחד מהסממנים הבולטים שמבשרים את בוא החגים בארץ.
לפעמים היא לובשת דמות מלוטשת בקמפיין טלביזיוני עתיר כוכבים, או מסתתרת תחת סרטון שחור לבן פסאודו אמנותי -סוחט דמעות בטלביזיה.
בפעמים אחרות היא פשוט עומדת ללא בושה במערומיה בתוך קבוצה הולכת וגדלה של פושטי יד, קטועי רגל, וסתם שיכורים סחטנים שדוחפים לך כוס פלסטיק לפנים, בכניסה לקניון.
לפני החגים הקבצנות מתנפלת עליך בכל אשר תלך, כבר בכניסה לסופרמרקט, יש עגלה גדולה בין שלטי המבצעים שדורשת ממך לתת! ומיד, וחסר לך שלא, אחרת כל העניים שבסטטיסטיקה יהיו על מצפונך. אחר כך, גם בקופות ידרשו ממך הקופאיות לתרום, לקופסא, או תמורת קבלה העיקר – תיתן!
סבא שלי, שעלה לארץ בסוף המלחמה ההיא, ואסף והביא איתו משם אלפי ניצולים משארית הפליטה, אמר תמיד שהמלחמה פרצה בגלל הנטייה של העם שלנו לפרזיטיות. בדבריו, הוא תמיד התכוון לאותם בחורי ישיבה שסמכו בפרנסתם על רחמים וחסדי השמיים. חוץ מאלה, היו בעיניו בזויים לא פחות, אותם אלה שסלדו מעבודת כפיים וחיפשו תמיד רק איפה לרמות, לסחור, לספסר – העיקר לא להזיע. הוא חשב שהמלחמה תלמד אותנו לקח להיות אנשים עובדים, יגיעי כפיים ומועילים בחברה. לא ראיסים ומייבאי פיליפיניות. מזל שהוא כבר לא איתנו.
סבא המסכן, עד יומו האחרון בגיל 85 – התעקש לעבוד. מעולם לא דרש או קיבל מהמדינה קיצבה או עזרה כלשהי- גם כשהיה זכאי לכך. הוא היה בעד מדינת רווחה אבל נגד נצלנים ועצלנים. הקצבה לדעתו היתה צריכה להיות המוצא האחרון של העני וגם זה רק מתוך בושה גדולה.
מישהו כבר חייב להבין- ככל שיהיו יותר מתרימים, יותר פיתרונות של דגים מסריחים (אלטע פיש) – כך ישכחו יותר ויותר אנשים להשתמש בחכות.

ולהתקיים בכבוד, אם רק ירצו.
הבעייה היא שגישה רחמנית תבוסתנית כשלך היא שכורתת להם בסופו של דבר את המוטיבציה לעשות את זה.
והגרזנים שלך – הם בעיני המתבונן בלבד- ולא שאני חו"ח תומכת בביבי אבל המציאות כבר הוכיחה שמה שאחד רואה כגרזן יכול השני להפוך לקרדום לחפור בו ולהשיג מטרות. צריך רק לרצות מספיק ולא להיות תבוסתני. מערכת החינוך, אם תהיה בידיים נבונות יכולה להיות אחת הדרכים לעשות את השינוי הזה.
אם נתייחס לנכים הפיזיים והנפשיים בכבוד הראוי להם- כלומר – ניתן להם הכשרות, וסיכוי אמיתי ושווה להשתלב בעבודה, נצליח לטעת באלו מהם שאינם פרזיטיים כרוניים את הרעיון שאולי בכל זאת עדיף להתפרנס מלקבץ. קמפיינים זוהרים בטלביזיה בוודאי שלא יעשו זאת.

אורי, בדבר אחד אני מסכימה איתך, קמפינים זוהרים בוודאי שלא ישפרו את מצבם של כל אותם "רגליים כרותות". (ואגב, השימוש ב"רגל כרותה" שימש בעיקר כמטאפורה, שהכוונה היא לא רק לכל אותם קבצנים "כרונים" להגדרתך)
הדברים נכתבו ע"ר הקמפיין המפואר של גואל ישראל, הלוא הוא אלוהי ערוץ 2, שמנצל בצורה צינית, אכזרית ופטרנליסטית את כאבם ומצוקותיהם של הרעבים ללחם, תוך בידולם משאר החברה "הבריאה" והמתוקנת", מבלי להבין שמדובר כאן בתחילתו של נגע המאיים להשתלט על החברה כולה.
הכאב הזה מצטלם טוב, מרגש ונוגע, בעיקר כשברקע נשמע קולה של האחות הרחמנייה, אושרת קוטלר, שקוראת לכולנו לצאת ולהלחם בעוני, כי ממשלת ישראל אינה יכולה לעשות כן. ומשתיקה יחד עם חבריה לערוץ החרוץ, את חוש הביקורת שלנו ומסכלת בכך את הנסיון למהפיכה חברתית אמיתית.
ובהמשך למבזק החדשות – רוב האנשים יכולים (ותתפלאי, גם רוצים) להתפרנס בכבוד, רק שהמצב הנוכחי- זה שקטע את רגליהם והפשיט מעליהם את כבודם, לא ממש מאפשר להם לעשות כן.
להגיד לכל אותם אנשים ש"צריך רק לרצות מספיק ולא להיות תבוסתני" ולנסות וללמוד איך להפוך את הגרזן שהמדינה ובעלי ההון מטיחים בהם (ובנו!) לקרדום – נשמע כמו לקוח מאיזה סרט הוליוודי מתקתק או מאחד מססמאותיו הקוסמות של גאון הכלכלה ביבי, המאמין שאין דבר העומד בפני הרצון, ואם יש כאן עניים, אז זה ככל הנראה באשמתם.
אז הסכמנו שקמפיינים זוהרים בטלוויזיה לא ישנו את המצב, אבל גם ססמאות ריקות מתוכן לא. רק מהפיכה חברתית אמיתית, יסודית וכואבת תצליח להזיז פה משהו ולרפא את כל אותם רגליים כרותות, שלהם, שלנו, של כולנו.

למה הדבר דומה ? לפעולתם של התאגידים הרב-לאומיים למען הקהילה בכל הקשור לגלובליזציה.
כדי שלא אצטייר שאני רע מוחלט אני נוקט פעולה למען החברה. יש בכך שילוב של טעם טוב עם ריח רע. הריח הרע נובע ממערכת ממושכת של יחסים חד צדדים המוטים לטובת הבנקים ונגד הפרט מה שמביא אותנו לשאול מה מסתתר מאחורי יוזמה זו? מצד שני אין ספק שזה עוזר בטווח הזמן המיידי לאותם אלה שנזקקקים עכשיו ( והדגש על מידיות) למעט עזרה כדי לחוג את ראש השנה או תקופת החגים בצורה הוגנת, כפי שמגיע מעצם היותנו בני אנוש, וומאפשרת קיום הוגן לכל אזרח.
במצב הקיים היום אסור לבחול בכל עזרה גם אם היא מריחה מריח של אופורטוניזם או אינטרסים נחבאים אחרים על מנת להצליח להוציא את האף מעל לבוץ (העדפתי שלא להשתמש בלשון בוטה הרבה יותר).
אני יכול רק לברך את המעורבות של אנשי ציבור הנרתמים למען החברה נושא שהוא בדמ(י)נו (תרתי משמע) הרווח המשני שלהם ברור אבל מאחר ומטבעי אני אדם הנותן אמון באחרים (עד אשר הם מוכיחים את ההיפך) אין לי בעיה עם מה שהם והבנקים עושים בתחום הסיוע, ובלבד שיעשו.

לאור הצהרותיו של ברק על חזרתו לפעילות פוליטית.
על חמשת פשעי ברק ועל שישי לא השיבנו.
על גרירת הרגליים במשא ומתן עם סוריה והפחד שנפל על בעל העיטורים ולא הגיע למיצוי המשא ומתן.
על ניהול משא ומתן עם קלינטון ,ולא עם בעל הדבר עצמו והעמדת הצד השני בפני אולטימטום ללא משא ומתן.
על אי מניעת עליתו של שרון להר הבית ולגרימת חוסר אימון מוחלט וסיבה לפתוח בפעילות אלימה נגד ישראל
על אי מניעת תוספת של עשרים וחמישה אלף מתנחלים ,שהיום מהוים גורם חזק נגד הסכם
על פנויה של הזקנה מהפרוזדור ישר לעולם שכולו טוב מפני שלא היה לה כסף לתרופות
על התערבות במערכת המשפט האמריקאית, כראש ממשלת ישראל שלח בקשת חנינה לפושע אמריקאי.

לאחרונה שמענו כי השר לשעבר וחבר הכנסת בהווה דני נווה מתפטר מהכנסת ועובר לשירותו של האוליגרך מר דנקנר,
חבר הכנסת דני נווה יושב במרכז העשיה הפוליטית כלכלית חברתית הן כחבר כנסת והן כשר הבריאות לשעבר.
הן כחבר כנסת ובמיוחד כשר הבריאות ששולט בתקציבי ענק של מליארדי שקלים ובמקומו של מר דנקנר במשק אין ספק כי רבות מההחלטות שנתקבלו נוגעות נגיעה ישירה למצבו ולניהול רכושו של מר דנקנר.
לא שמענו ממר נווה כי נבצר ממנו לקבל החלטות בגלל ניגוד אינטרסים,שכנראה היו קימים בתקופות הרלונטיות.ויתכן כי היו החלטות שהיו החלטות בלתי חוקיות ללא הצהרת ניגוד האינטרסים.
על מבקר המדינה לבדוק את התנהלותו של מר נווה, וכן של מר דנקנר ולמנוע ממר נווה לעבור לשירותו של מר דנקנר אם במסגרת חוקי הצינון כשר או חוקי הצינון כחבר כנסת.

כבר שבועיים אני מחכה לתגובת אתר העוקץ לאירועים בפקיעין, ולצערי אין קול ואין עונה לתופעה קשה זו.!
האירוע חורג רק מיחסים עדתיים דרוזים יהודים האירוע גם משיק לנושאי חברה וכלכלה,או מי שולט במשטרת ישראל, ו/או בעלי המאה שתושבי פקיעין פגעו ברכושם והשר לבטחון פנים שהוא שליחם של בעלי ההון הגדול, יוצא ללמד את התושבים שהם יכולים ללחום רק עבור החונטה הצבאית השולטת במדינה אבל אינם יכולים ללחום עבור הזכות למען בריאותם. כי הזכות הזו פוגעת בזכות ההעשרות של הקבוצה השלטת במדינה.
ולכן מרשה לעצמו השר לבטחון פנים ,[בראיון בקול ישראל] להצדיק את עצמו ולהודיע כי לפקיעין נכנסו 200 לוחמים של משמר הגבול ולא אנשי משטרה.
לצערי לא נשמעו תושבי גבעתיים שגם הם פעלו כנגד האנטנות הסלולריות, אבל שם ידעו כולם כי משטרת ישראל לא תפתח באש.ולא ישלחו לוחמים נגד ההפגנה .
אבל גם הציבור של מקופחי העוקץ יקבלו בהפגנה את לוחמי משמר הגבול ולא משטרה.
אי שיתוף פעולה בין כל נפגעי הברוטליות המשטרתית הסובלים הראשונים יהיו החלשים באשר הם חלשים.
[בכל אירועי ההתנתקות לא נפגע מפגין אחד מאש חיה.ולא נפתחה אש על מפגינים יהודים ]
[אש נפתחה על יהודים רק אם הם מפגיני השמאל או מיעוטים.]
אם לא יפוטר השר לבטחון פנים ההתדרדרות של הברוטליות של המשטרה תעלה מדרגה ותגיע גם למפגיני פנוי תושבי כפר שלם.