דיור ציבורי - הגירסה ההולנדית

הילה דיין

לפני שמדינת מופז החליטה לעצור במעצר מנהלי את טלי פחימה, קראתי ב"הארץ" על 130 מחוסרי הדיור בבאר שבע שעמידר ב"מבצע חד פעמי" עורכת הגרלה מי מהם יזכה להכנס לאת מ 29 הדירות שבדרך פלא נמצאו ריקות. ממש כמו ברווזים במטווח עכשיו אמורים כל אלה שמתייבשים ברשימות הזכאים להתפלל שישפר גורלם, כי הרי אמהות חד הוריות, נכים, זקנים ומחוסרי עבודה אמורים לדעת שהכל הרי עניין של מזל בחיים, לא חס וחלילה תולדה של מדיניות כלכלית אכזרית. אם יתמזל מזלם, תגריל להם המדינה דירת עמידר בבאר שבע.~

נזכרתי בבת-ים. עד לפני כמה שנים גרתי בשכונת "המעברה" בבת-ים מאחורי מלון סאן, בה גרים בשיכונים מכוערים אתיופים, רוסים ומזרחים צמוד לאזור התעשיה שתמיד היו עולים ממנו ניחוחות כימיקליים מעוררי בחילה. קיץ אחד התאספו מול בניין העירייה קבוצת מחוסרי דיור, בעיקר נשים מזרחיות וילדיהן, בנסיון נואש ל"שבור את הכלים" עד שימצא פתרון דיור. אתם מכירים את הסאגה, מזרונים מטונפים, ברזנטים, ילדים מתקלחים בברזיות של בית הספר הסמוך, אנשים בחום הבלתי נסבל מנסים לתפוס קצת צל על מדרגות העירייה ופקחי העיריה והמשטרה מעיפים אותם כי הם כביכול "מתפרעים" וחוסמים את הכניסה. זוועה. לא יכולתי לדמיין מה יגידו ילדים ש"גרו" שם קיץ שלם על החופש הגדול שלהם כשיחזרו לבית הספר. בסופו של דבר, בעזרת גלית ספורטה האלמותית, אז מנהלת "הקשת", הבאנו את איתי אנגל וערוץ 2 לעשות כתבת "עוני מזעזע" צבעונית שסגרה את הבאסטה תוך שבועיים. המזרונים המגעילים פונו אבל מכת מחוסרי הדיור לא נעלמה, והם בכיכרות, מול עיריות ומשרדי הממשלה — עד שיעלו בהגרלה קומץ ולמחרת תתייצב המשמרת הבאה של מוכי הגורל..

בשנה האחרונה אני גרה באמסטרדם, עיר שאחוז הדיור הציבורי בה גבוה מאד. אין לי מספרים מדוייקים, אך תמונת המצב הכללית היא שנתח הדירות להשכרה ומכירה ב"שוק החופשי" קטן יחסית, אולי 20 אחוז, כשיתר 80 האחוזים הם דיור מוגן. הדיירים המוגנים משלמים שכר דירה נמוך (בין 200-400 יורו בהתאם לגודל הדירה) לחברות משכנות שהן מעיין שילוב די מוזר של חברה ציבורית-ממשלתית וחברה עצמאית. לאלה מצטרפים "הפולשים" – סקווטרים, תופעה רווחת שעוגנה בחקיקה כבר בשנות ה- 60. בעקרון, הפולשים אינם עוברים על החוק כל עוד הדירה אליה פלשו עמדה ריקה במשך יותר משנה. הפרוצדורה היא פשוטה – מעמידים שולחן וכסא, מזרון ואולי איזה מנורה, קוראים לשוטר הנחמד מתחנת המשטרה הסמוכה, הוא רושם איזה דו"ח סטנדרטי שמאשר שאכן הדירה עמדה ריקה וחפצי הפולשים מסמנים "שלום בית", כלומר אחרי עשר דקות נגמר הסיפור – מאותו הרגע הדירה מאוכלסת באנשים שיש להם זכויות ופריצה אל הבית היא בגדר עבירה על החוק שעליה יכול הפולש להתלונן במשטרה (!). לשוטר הנחמד אין זכות לשאול את הפולש לזהותו או לבקש תעודות זהות או מסמכים מזהים, כל תפקידו הוא להעביר את המידע לחברה המשכנת. בדרך כלל תאטרון הפלישה מתבצע בנוכחות ארגוני הסקווטרים, שיש להם סניף מסודר כמעט בכל שכונה בו אפשר לקבל מידע ב"שעת יעוץ" לגבי המעמד החוקי ולהעזר בשירותיהם בענייני מצב הדירה, חיבור לחשמל ולגז וכו`. כ- 20 אנשים באים (בדרך כלל ביום ראשון) לסייע בפעולות הפלישה כדי שהפעולה תראה כחלק מהאסטרטגיה הכללית של הארגונים ולא סתם גחמה פרטית.

אבל, אם יש דיור ציבורי, למה אנשים פולשים? הסיפור די מורכב, וגן העדן של מדינת הרווחה ההולנדית לא בדיוק פתוח לכל הבא (להתנחל). הדיור הציבורי הוא שיטה שעובדת באמסטרדם רק למי שיש לו "קשרים כלכליים" לעיר ואיזה סיבה סוציו-אקונומית שמקדמת אותו למעלה ברשימת הדיור. אני ובן זוגי ההולנדי למשל לא זכאים לדיור ציבורי באמסטרדם כי הוא עובד ברוטרדם ואני מהגרת שעוד אין לה אישור עבודה. המערכת מאד בירוקרטית, סבוכה ומסואבת – המון דירות מושכרות ב"סבלט" לא חוקי, כשהדיירים המקוריים (שהם לאו דווקא משכבה סוציו-אקונומית נמוכה) גובים שכר דירה גבוה פי שתיים או יותר ממה שהם משלמים לחברה המשכנת. החברות המשכנות אף הן עוסקות בספקולציות נדלניות, משאירות בכוונה דירות ריקות או בלוקים שלמים לא מאוכלסים או מעכבות שיפוצים כדי ל"שחק" עם ערך הדירות. לעתים הם מכניסים לדירות ריקות "אנטי סקווטרים" שיותר משתלמים להם – אלה דיירים בחוזים זמניים קצרצרים, שאפשר לפנות צ`יק צ`ק בלי שום הליכים משפטיים. מבחינתם "הפולשים" הם לאו דווקא מטרד – הדיירים הזמניים לא ידרשו תיקונים ושיפוצים בבלוקים הישנים (שנבנו בתחילת המאה) שבהם בדרך כלל אפשר למצוא דירות ריקות ובמילא הם מעוניינים להוציא את הדירה לשוק (החופשי או הציבורי) בהתאם לשיקולי רווח. בבתי המשפט יש להם סיכוי טוב לזכות בתיקי פינוי פולשים אם הם מציגים תוכניות שיפוצים מאושרות. השוק החופשי הוא פרוע ונתון בידיהם של סוכנויות דיור שחלקם ממש מאפיוזיים. באזורים תיירותיים כמו אזור התעלות במרכז העיר, מחירי הדיור לא מביישים נכסי נדל"ן במנהטן – תמצאו שם אנשים שלמרות שנסיעה במכונית באזור היא בלתי סבירה כי אין מקום שאי אפשר להגיע אליו באופניים, יחנו את הפורשה שלהם או את הארבע על ארבע המפלצתי ליד היאכטה שעוגנת על התעלה…

לבאים לגור באמסטרדם בלי "קשרים כלכליים" לעיר, לעומתם, יש בעצם שתי אופציות אם אין באפשרותם לשכור דירה בשוק החופשי או בסבלט לא חוקי. סקווט או אנטי סקווט. זו פחות או יותר הבחירה שעמדה בפנינו כשעמדנו בפני משבר דיור עם המעבר לאמסטרדם (נחשו מה בחרנו). הססמא של הגזענים ההולנדיים שונאי המהגרים היא "הולנד כבר מלאה". בניגוד לאלה המוצאים עצמם שלא בטובתם משרתים את האינטרסים של החברות המשכנות כמו ה"אנטי סקווטרס" ארגוני הפולשים מגחכים למשמעה ונלחמים בה – יש מספיק דירות ריקות בכל רגע נתון שאפשר לפלוש אליהן בעזרתם, בעיקר בגלל ספקולציות הנדל"ן. אמסטרדם רוצה להמשיך להיות עיר עשירה, לבנה וידידותית לתיריים המגוננת על התושבים החזקים כלכלית שלה. נכון, לא תמצאו בה "הומלסים", נכון גם מהגרים ותיקים ובעלי צרכים סוציו אקונומיים מוצאים בה מקלט (אם כי פחות ופחות), אבל במהותה היא משקפת את האבסורד הגלום בגרסה האירופית של מדינת הרווחה – גן עדן לבעלי זכויות היסטוריות ולבעלי אמצעים בלבד.

הילה דיין היא דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ב  New School for Social Research בניו יורק.


בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נועם קנולר

    הי, גם אני שנה באמסטרדם – איך זה שעוד לא נפגשנו?